· בהסתמכותו על התחייבות הנתבעת ועל בסיס ציפייתו כי הדירה תמסר לידיו במועד שנקבע, הוא התחייב להשכירה לאדם אחר החל מיום 1.5.19, אלא שבעקבות האיחור בעקבות האיחור במסירה ולאור העובדה שהליקויים שנמצאו בדירה לא תוקנו כלל, הוא נאלץ לבטל את הסכם השכירות עליו חתם ולהשיב לשוכר את דמי המקדמה שקיבל ממנו.
· בהתאם לסעיף החוק שצוטט לעיל וההלכה הפסוקה הנוגעת אליו, אני סבורה כי על הנתבעת לפצות את התובע בתשלום הסכום הנידרש על ידו – סכום של 8,775 ₪ (שכר דירה בסך של 3,900 לחודש (בהתאם להסכם השכירות שצורף) + 1,950 ₪ לחצי החודש הנוסף X 150%).
הסכום הכולל של 10,475 ₪ ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.
...
· בהתאם לסעיף החוק שצוטט לעיל וההלכה הפסוקה הנוגעת אליו, אני סבורה כי על הנתבעת לפצות את התובע בתשלום הסכום הנדרש על ידו – סכום של 8,775 ₪ (שכר דירה בסך של 3,900 לחודש (בהתאם להסכם השכירות שצורף) + 1,950 ₪ לחצי החודש הנוסף X 150%).
· בנוסף לכך, ולאור הסכמי השכירות שצורפו לכתב התביעה, אני סבורה כי גם דרישת התובע לתשלום הסך של 1,200 ₪ בגין ההפרש בין סכומי השכירות השונים – זה שהוא יכול היה לקבל וזה שקיבל בפועל, מוצדקת.
עם זאת, והגם ש"על טעויות צריך לשלם", אני סבורה כי לנוכח נכונות הנתבעת בסופו של דבר להתקין את הדלת והתנגדות התובע מנגד, אזי לא יהא זה נכון לחייבה בפיצויו בגין כך גם כן.
התוצאה הא אפוא שהתביעה מתקבלת בחלקה.
