לטענת התובעים, לימים התגלו נזילות מים בדירת השכן, בשל העדר איטום באיזור המרפסת, דבר אשר גרם בין היתר לחדירת מים מתחת לרצפת דירת התובעים, משכך הנתבעת פרקה את הריצוף על מנת לאטום את החסר.
נטען כי הובא לידיעת התובעים לאחר קבלת היתר הבניה, כי בוצע שינוי במיפרט הטכני בדירה, ועל אף שניתנה להם אפשרות ביטול, התובעים בחרו שלא לבטל את ההסכם, ואף הסכימו לקבלת הדירה בהתאם לשינוי, ואף חתמו על מיפרט טכני ותשריט מעודכנים.
נטען כי במעמד החתימה על ההסכם, הובהר לתובעים כי טרם היתקבל היתר בניה, וכחלק ממסמכי הרכישה חתמו התובעים על נספח של "העדר היתר בניה", לפיו התיכנון עלול להשתנות בעת קבלת ההיתר, ולפיכך ניתנה לתובעים אפשרות לביטול ההסכם, באופן מלא, במקרה של שינוי לאחר היתר הבניה שיתקבל.
...
בנוסף מחקירתו של התובע טען כי שילם תמורה עבור אותם שינויים (עמ' 38-39 לפרוטוקול) , דבר המלמד כי אין מדובר בחוזה אחיד, משכך הטענות בעניין נדחות.
על כן יש לדחות את סכום הפיצוי שדרשו התובעים בעניין זה.
לעניין הפיצוי בהקשר אובדן שטח המרפסת והעדר קירוי , והחלומות שהתנפצו , והגם שנפסק לעיל פיצוי חלקי, אני מקבל, שלתובעים נגרמה עגמת נפש בעניין, ומשכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש בהקשר זה בסך 7,500 ₪ .
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
