ביטול חוזה עבודה לפני תחילת ביצוע העבודה

התובעת טענה כי הרישום שעל גבי ההסכם "העבודה בוצעה על הצד הטוב ביותר" נרשם על-ידי הנתבע, עוד בטרם התחיל לבצע את העבודה.

התובעת לא הייתה שבעת רצון מבצוע העבודות ע"י הנתבע במועד זה, אולם פנתה ביום 30.6.21 לבית-המשפט וביקשה לסגור את התיק ולבטל את כל דרישותיה, בקשה שבעקבותיה ניתן פסק-דין המורה על מחיקת התביעה.

...

שוכנעתי כי הנתבע ביצע עבור התובעת את העבודות כמוסכם, וכי לאחר שהגישה נגדו את התביעה הקודמת, נטל חלק בהליך גישור, במהלכו הסכים לבצע השלמה של העבודות, בפיקוח המגשרים.

בנסיבות, נוכחתי, כי אין עילה לחייב הנתבע בהשבת תמורת העבודות, במלואה או בחלקה, לתובעת, וכי דין התביעה להידחות.

לנוכח המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבע הוצאות בסך 500 ₪, בתוך 30 ימים מיום שיתקבל בידיה פסק-הדין.

גדר המחלוקת וגדר ההליך טענתו המרכזית של התובע היא שביטול ההסכם על-ידי המנוח נעשה שלא כדין ובחוסר תום-לב. התובע מדגיש כי ההסכם בין הצדדים נוסח על-ידי באת-כוחו של המנוח (התובע לא היה מיוצג), וכי לאחר החתימה הוא – התובע – החל לפעול בהתאם להסכם: תשלום מקדמה לחברת החשמל, שכירת אנשי מיקצוע, קיום סיורים מקדימים עם נציגי חברת החשמל, קביעת תואי להנחת התשתיות, ותחילת חפירות והטמנת כבלים באדמה.

וזו לשונו של סעיף 12 להסכם: 12.1 לפני תחילת ביצוע עבודות כלשהן במושכר ובכל חלק מחלקיו, על ידי השוכר, מי מטעמו או עבורו, מתחייב השוכר לערוך ולקיים על חשבונו "ביטוח עבודות בהקמה", אצל חברת ביטוח מורשית כדין בישראל ובעלת מוניטין בקשר לכל עבודה המבוצעת על ידו, מי מטעמו או עבורו במושכר, לרבות ציוד, מערכות ומכונות אשר ישמשו את עסקו של השוכר וכן תיקונים, שיפוצים, שיפורים, שינויים ותוספות שייעשו במושכר, אם ייעשו.

...

כשלעצמי, דומני כי התוצאה שהתקבלה בסופו של דבר לא הייתה מחויבת המציאות, והרושם הוא שניתן היה למנוע אותה אילו שני הצדדים היו פועלים ביתר זהירות, תשומת לב ורצון טוב.

מכל מקום שוכנעתי כי התנהלותו של התובע תרמה לכישלון ההתקשרות, ולאחר שנתתי את דעתי למבחני חלוקת האחריות שהוצעו בפסיקה (ובהם: מידת חוסר תום הלב, השוואת התרומה הסיבתית, ושילוב בין מדדים אלה), מצאתי להשית עליו אשם תורם בשיעור של 50% (עוד ראו: עניין שמואל רונן הנ"ל, עמ' 227; ע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה ל' לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין (28.12.2009); עוד ראו: ע"א 4553/06 מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון נ' מי ערד חברה להנדסה פיתוח ובנין בע"מ (בפירוק) (14.10.2010)).

סוף דבר לאור המקובץ, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,450,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

אהרוני סבר לתומו כי נעלי נשים תמתין להשלמת התנאים המקדמיים לכניסת ההסכם לתוקף ולקבלת האישורים הנדרשים לפני תחילת ביצוע עבודות החיבור.

בהסכם נקבע, כי "אם השוכר יפר איזה מהוראותיו של חוזה זה עפ"י הסעיפים ... 10.13... ולאחר התראה של 14 ימים לא יתקן את ההפרה או אם השוכר יפר הראה אחרת מהוראותיו של חוזה זה ולאחר התראה של 30 יום לא יתקן את ההפרה, תהיה החברה רשאית, מבלי לפגוע בזכותה לכל סעד או תרופה אחרים, לבטל חוזה זה...". סעיף 10.13 להסכם הוא הסעיף העוסק בבצוע עבודות ללא אישור.

...

בנסיבות אלו, אני סבור שיש לראות בהסכמה זו חלק מההתחייבות החוזית של קנדי חשמל.

סוף דבר התביעה בת"א 32944-10-16 מתקבלת בחלקה.

התביעה נגד הנתבע 2 (מר רמי אהרוני) נדחית.

התביעה בת"א 18218-11-16 נדחית (למעט ראש התביעה בעניין הנזקים למושכר שנמחק).

צדיק כלל לא ביקשה לסיים את ההיתקשרות עם מזיליס בשיחת הטלפון מיום 29.5.2016, ומעיון בהתכתבות הוצאפ עם אלין מיום למחרת השיחה, ניתן לראות כי אף אחד מהצדדים לא ראה את ההסכם כמבוטל במועד זה. מיזליס הפרו את החוזה עימה, גרמו להפסקת עבודתה וזאת ללא כל התראה מוקדמת ובחוסר תום לב. לאחר הפסקת עבודתה, מיזליס אף לא אפשרו לה, הלכה למעשה, לבדוק את שדרוש תיקון ולבצע תיקונים, ככל ונידרש.

דוקא מהתכתובות נמצא חזוק לטענות צדיק באשר להתנהלות אלין, לרבות הטענה כי אלין היא זו שמנהלת את העניינים, מעבירה הוראות ודרישות לצדיק לרבות בסמוך לפני תחילת ביצוע העבודה (יציקת בטון) ואף נראה כי צדיק היא שמבקשת מאלין לזרז את ההיתקשרות עם החשמלאי, ולא ההיפך.

...

עם זאת, יש להביא בחשבון כי עבודתה של צדיק הופסקה עוד בשלביה ההתחלתיים, כי המומחה גיל לא קבע כי נגרם נזק כלשהו בשל העובדה כי לא היה מעורב מהנדס בפרויקט השיפוץ, וכי בסופו של דבר הליקויים שמצא המומחה גיל בעבודת הקבלן וצדיק היו מינוריים בלבד (למעט באשר ליציקת הבטון מחוץ לבית לגביה יורחב בהמשך).

לאחר ששמעתי את המומחה, לא מצאתי לסטות מחוות דעתו, גם בעניין זה. עבודה נוספת אליה התייחס המומחה נוגעת לגיזום עצי הפיקוס בחצר.

לאחר ששקלתי מכלול השיקולים הרלבנטיים, אני קובעת שכר לצדיק בעבור שכר תכנון וניהול השיפוץ, על דרך האומדן, בסך של 8,000 ₪ (לא כולל מע"מ).

הם לא ידעו מתי עבודות אלו צפויות להתחיל ולא הציגו כל מצג לעניין זה. אומנם הם סברו שייקח זמן עד שתתחלנה העבודות, שכן במועד בו חתם הנתבע על ההסכם עם הגב' יהל, טרם ניתן היתר בניה לעבודות (היתר שניתן רק ביום 31.3.19), אולם הם לא הציגו בפני התובע כל מצג לעניין זה ולא שיחררו אותו מכל התחייבות על פי הסכם השכירות.

טענתו (המאוחרת) כי טען זאת בפני התובעים בשיחות בעל- פה אינה סבירה אף היא, שכן לא הומצא כל תעוד לשיחות אלו ואף יש לתהות: אם הוא בחר להעלות את טענותיו בדבר הליקויים על הכתב, מדוע לא העלה גם את טענותיו על העבודות ולא ציינם אפילו ברמז בתכתובות? אומנם בתמלילים של השיחות אותן הקליט הנתבע, על מנת לייצר לעצמו טענות ועילה, הוא היתייחס לעבודות המבוצעות במושכר ולכך שנאמר לו כי הן לא צפויות להתחיל בקרוב, אולם גם בתמלילים אלו (שדומה כי הם "חתוכים") הוא לא טען כי הוא רשאי לבטל את ההסכם או כי לא קרא את הסכם השכירות ואף הבהיר שהוא אינו מאשים את התובעים בכך.

...

הם לא עשו כל קנוניה עם הגב' יהל, והם היו אדישים לשאלה מי ישלם להם את דמי השכירות (הנתבע או הגב' יהל) טענת הנתבע בדבר "קנוניה" לא הוכחה (ואף נסתרה) וממילא, משזו טענתו היחידה של הנתבע בכתב הגנתו, דין התביעה להתקבל במלואה.

תביעתו של מר שמיר והודעת צד ג' שהגיש נדחות.

אשר להוצאות, מסכים אני עם התובעים ועם הגב' יהל, כי מגיע להם שיפסקו לטובתם הוצאות ראויות בגין ניהול ההליך ובגין הצורך להתגונן מפני תביעתו של הנתבע בהליך הנוסף, אולם אני סבור שהוצאות אלו צריכות להיות סבירות (גם אם ברף הגבוה לאור התנהלות הנתבע וגרסאותיו כמפורט לעיל).

לפיכך, בשים לב לתוצאות שני ההליכים – בהם תביעת התובעים התקבלה כמעט במלואה ותביעת הנתבע נדחתה במלואה, לסכומי התביעות, לכל האמור לעיל לעניין גרסאות הנתבע והגב' יהל, מצאתי לחייב את הנתבע (מר שמיר) לשלם לתובעים (בני הזוג הררי) הוצאות משפט בסך של 1,116 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך של 25,000 ש"ח ולשלם לגב' יהל שכר טרחת עורך דין בסך של 7,500 ש"ח. זאת בגין שתי התביעות.