לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה נגדו, מאחר שהתובעת היא זו שהפרה את הסכם השכירות, וההוראה לביטול השיקים ניתנה משום שלא שעתה לפניותיו ולא תקנה ההפרות.
ביטול השיקים על ידי הנתבע, נעשה שלא כדין ומהוה משכך הפרה יסודית של ההסכם, כפי שנקבע בע"א 765/82 אלתר ואח' נ' אלעני, פד"י לח (2) 701, 708-709 (1984):
"כאשר החיובים עצמאיים, חבותו של כל צד לחוזה עומדת בפני עצמה, גם כאשר לא עמד הצד השני במילוי חיוב כלשהוא שהוטל עליו. תרופתו של הנפגע, במקרה זה, היא זו המתגבשת לפי חוק החוזים, אך עליו לקיים את חלקו בהסכם, כל עוד החוזה אינו בטל. הדוגמה שמקובל לתתה, היא זו של דייר הגר בשכירות. החיוב לשלם את שכר הדירה הוא עצמאי ואינו תלוי בחובתו של בעל הבית לשמור על תקינות המושכר (והוא כל עוד לא קובע אחרת), אפילו הפר האחרון את חובתו החוזית, עדיין חייב הדייר בתשלום השכר החוזי, כל עוד החוזה בר תוקף".
יישומה של הלכה זו בעניינינו מעלה, שככל שלדידו של הנתבע, הפרה התובעת את הסכם השכירות כלפיו "הפרה יסודית", התרופה העומדת לו על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970, היא באפשרות ביטולו של ההסכם.
המסקנה המתקבלת מכל האמור היא, כי במאזן ההסתברויות במשפט האזרחי, הוכח כי ביטול השיקים ואי תשלום דמי השכירות על ידי הנתבע, באופן חד צדדי וללא הסכמה, עולה כדי "הפרה יסודית" של ההסכם בין הצדדים.
...
לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה נגדו, מאחר שהתובעת היא זו שהפרה את הסכם השכירות, וההוראה לביטול השיקים ניתנה משום שלא שעתה לפניותיו ולא תקנה ההפרות.
פועל יוצא של האמור הוא, שדין התביעה לפינוי המושכר ולסילוק ידו של הנתבע ממנו – להתקבל.
סוף דבר;
התביעה מתקבלת.
הנתבע ישלם לתובעת בתוך 30 ימים מהיום הוצאות משפט (האגרה ששולמה) ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ), שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
