ביטול זכרון דברים למכירת דירה

מכאן עתירת התובעים להשבת דמי המקדמה ששלמו, נוכח ביטול זכרון הדברים, ולחיוב בפצוי המוסכם בשל הפרתו ומחמת חוסר תום לב. טענות הנתבעים: הנתבע 2 טען כי לא הציג עצמו כמיופה כוח של המנוחה וזו חתמה בעצמה על זכרון הדברים שנכתב בכתב ידה של התובעת, כשהתובעת נוכחת במעמד החתימה, במהלכו הסביר הנתבע 2 למנוחה את מהות המסמך.

היתקשרות בעיסקה הטעונה אישור בית המשפט ממילא אורכת זמן לעומת עסקה "רגילה", שאיננה טעונה אישור מסוג זה. מדובר בשינוי מהותי וספק אם התובעים היו נכונים לכך, אף אם ידעו את מצב המנוחה לאשורו קודם לזכרון הדברים, בשל טענתם כי היה עליהם לפנות את הנכס בו התגוררו ושאותו מכרו, ומפאת לחצם למצוא מקום מגורים להם ולשלושת ילדיהם הקטינים.

בנוטלו חלק פעיל, שלא לומר בלבדי, במשא ומתן לקראת חתימת זכרון הדברים והחוזה, חלה עליו חובת תום הלב לגלות הדברים בפני התובעים קודם לעריכת זכרון הדברים, שכן יש בהם נתון ממשי אותו יש לשקול באשר להמשך ההיתקשרות בזכרון דברים או בהסכם לרכישת דירה.

...

עם זאת, ובשל התנהלות התובעים לענין זה, שלא פעלו למחיקת הערת האזהרה בהסכמה, על אף ביטול זיכרון הדברים, באופן שהוביל את המנוחה או הנתבע 1 לנקוט בהליך אצל רשם המקרקעין, סבורני כי אין מקום לזכות את התובעים במלוא הוצאותיהם בגין קבלתה החלקית של התביעה.

לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את דמי המקדמה בסך 50,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומם, 14/11/14, ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה לענין הפיצוי המוסכם נדחית.

המבקש – התובע טען בתביעתו כי העיקול הוטל בנגוד לחוק ולא היה סביר ולכן על הערייה לפצותו בגין הנזקים הבאים: 1) ביטול זכרון דברים למכירת הדירה.

...

מששוכנעתי כי פסק הדין אינו מעלה סוגיה משפטית בעלת השלכות רוחב.

המחלוקת הנקודתית שבין בעלי הדין הוכרעה על סמך התשתית הראייתית שהונחה בפני בית משפט קמא ולא היתה התעלמות מראיות שהוצגו, הגעתי למסקנה ולפיה אין זה המקרה החריג שבו תינתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

האם למוכרים הייתה זכות לחלט את המקדמה ? המוכרים מנמקים חילוט הסך של 80,000 ₪ בהוראות זיכרון דברים מיום 29.5.14 למכירת הדירה בו נקבע כלהלן: "כל צד שיסרב לקיים את המכירה או הקניה על פי הסכם זה או לעמוד במועדים שנקבעו בהסכם זה ישלם לצד שמקיים סך של 80,000 (המספר נכתב בכתב יד- ע.ה.) ₪ (במילים שמונים אלף ₪ (המספר נכתב בכתב יד –ע.ה) ₪) פיצויים מוסכמים ומוערכים מראש, וזאת מבלי לפגוע בזכותו של כל צד, לתבוע את ביצוע הסכם זה, כולו או מקצתו, בעין". המוכרים טענו שהתובעת לא עמדה במועדי התשלומים שנקבעו בזיכרון הדברים, דהיינו, תשלום הסך של 360,000 ₪ עד יום 27.6.14 וזאת מבלי להביא בחשבון הסך של 200,000 ש"ח עד יום 19.9.14, ולכן הודיעו על ביטול ההסכם ביום 14.7.14.

...

סכום מכירת הדירה לקונה אחר התובעת טענה בסעיף 39 לסיכומיה כי המסקנה המתבקשת מכך שהדירה נמכרה לבסוף לקונה אחר במחיר גבוה יותר, היא שהמוכרים הבינו שטעו במחיר המבוקש ולכן המוכר "הכין ותכנן בקפידה את צעדיו" כדי "שלא יזדקק לרוץ אחריה" לאחר שיבטל העסקה.

האם המוכרים אחראים לגרימת נזק לתובעת ? כאמור לעיל, ביהמ"ש הגיע למסקנה כי התובעת הפרה תנאי יסודי והוא מועד תשלום התמורה ולכן ביהמ"ש קובע כי התובעת אחראית לביטול עסקת המכר ודוחה הטענה כי הנתבעים גרמו כביכול נזק לתובעת.

למרות האמור לעיל, התובעת מצאה לייחס למוכרים בכתב התביעה זיוף ו"חוסר תום לב משווע ועורמה" בסעיף 40 לסיכומיה ובסעיף 31 לסיכומיה טענה לרקימת "מזימה". לכן, ביהמ"ש נעתר לבקשת המוכרים ומחייב התובעת לשלם להם שכר הטרחה שסוכם עם בא כוחם בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ. סוף דבר ביהמ"ש דוחה התביעה.

הנתבעים הגישו תביעה נגד התובעת והמתלמד שפעל מטעמה בתיק תא"מ 32871-12-19 (להלן: "תיק 2") בסך 70,000 ₪ בגין הנזקים שגרמו להם בכך, שעקב ביטול זיכרון הדברים נאלצו הנתבעים למכור את דירתם בהפסד ניכר של 55,000 ₪, המהוה את ההפרש שבין מחיר המכירה הנקוב בזיכרון הדברים לסכום תמורתו נאלצו בסופו של דבר למכור את דירתם.

...

סיכום ומסקנות לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעים בתיק 1.

מנגד, אני דוחה את התביעה שהגישו הנתבעים נגד התובעת והמתלמד בתיק 2.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה בשני התיקים.

המשיב 1 כבעל הזכויות היחיד בדירה חתם על זכרון דברים למכירת הדירה לצד שלישי (מכר שלא יצא לפעל), כשהתמורה בגין מכירתה נועדה לכסוי חובותיו על פי הסכם הפשרה (נספחים 15-16 לתשובת המשיבים).גם אז לא נטען על ידי המשיב 1 או על ידי המבקשת כי מחצית מהזכויות בדירה ומהתמורה בגינה הן של המבקשת.

אם כך הדבר, מצופה היה מן המבקשת משנת 1995 מועד נישואיה למשיב 1, בשים לב לחובותיו ההולכים וגדלים גם לאחר נישואיהם, בעטים נאלצו להפריד את החשבונות שלהם, העיקולים שהוטלו על הדירה, כמו גם הליכי ההוצאה לפועל הנוספים שניפתחו נגדו במהלך השנים, לרבות ההליכים למימוש הדירה, כי תפעל המבקשת להגנה על זכויותיה הנטענות בדירה, כפי שידעה לפעול בשנת 2003 לביטול עיקולים שהוטלו על נכסים שהיא סברה ששייכים לה (נספח 13 לתגובת המשיבים 4-8).

...

בהמשך הוכרזו זוכים בהליך ההתמחרות (הליך שלא הושלם בסופו של דבר).

המסקנה העולה מהמקובץ היא, כי לא הוכח בשלב זה לכאורה "דבר מה נוסף" המלמד על גיבוש שיתוף בדירה, לאור האמור ובזהירות המתבקשת ובהסתמך על הראיות המצויות בפני בשלב זה, איני יכולה לקבוע כי קיימת עילת תביעה חזקה ומבוססת.

סוף דבר לאור כל האמור הבקשה נדחית ברובה למעט הסך של 250,000 ₪.