ביטול זכאות לתואר אקדמי: אפשרויות פעולה

המשיבה שללה את מלוא הזכויות הסוציאליות ופיצויי הפיטורים והכספים המגיעים למבקשת ואין לה הכנסה היום או אפשרות לפרנס את עצמה וייגרם לה נזק בלתי הפיך אם היא לא תוחזר לעבודתה או לא ישולם שכרה.

החשדות שהיו בהתייחס למבקשות היו חשדות כבדות במיוחד, שכן לא מדובר בהפרת אמון כלפי מעסיק פרטי רגיל, כי אם הפרת אמון כלפי מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל – שכן, אילו יתברר שהחשדות המיוחסות למבקשות הן נכונות, אזי התוצאה היא קבלת תואר על ידי סטודנטים שאינם זכאים לתואר זה. בהתייחס לקבלת תואר אקדמי באמצעות מצג שוא נקבע[footnoteRef:6]: [6: עש"מ 3666/06 אחמד חסן אסדי נ' נציבות שירות המדינה, מתאריך 7.11.2007.

בהקשר זה נציין, כי על פי הפסיקה[footnoteRef:7]: [7: בר"ע (ארצי) 36122-02-13 עמישב שירותים בע"מ נ' מתיקו אבסנט, מיום 30.5.2013] "עוד נפסק, כי גם אם נפל פגם העולה כדי אי תקינות, אין בו כדי להצדיק את ביטול ההליך בדיעבד, אם לא הועלתה במהלך ההיתדיינות בהליך טענה כנגד אופן ניהול ההליך. לפיכך, בעל דין שלא העלה במהלך ההיתדיינות בהליך טענה בעיניין העידר נציג ציבור או פגם אחר במותב או באופן ניהול הדיון, מנוע מלהעלות טענה בעיניין זה בשלב העירעור..." ומכאן, שעל פי ההשוואה לנציגי ציבור – לא מדובר בפגם מהותי שיש בגינו לבטל את החלטת וועדת השימוע.

בהקשר זה נציין, כי אנו סברנו שיש מקום לחקור את עדי המשיבה לעניין המקרה שלפנינו ולא לעניין תיקים מהעבר בהם הוחזרו עובדים לעבודה בנתבעת או לעניין פעולות של פרופ' עליאן בהתייחס לסטודנטים שאינם קשורים לתיק זה. שהרי אילו המבקשות עשו את אשר יוחס להן וזייפו ציונים ואיפשרו לסטודנטית לקבל תואר שלא הייתה זכאית לקבלו – האם העובדה שגורמים אחרים פעלו כך (בהנחה שכך יוכח) היא סיבה לאפשר להן להמשיך לעבוד? נזכיר בעיניין זה שמדובר בתואר שניתן תחת המאטריה של המל"ג ולא בעיניין פרטי.

...

כאשר אנו לוקחים בחשבון את כל המפורט לעיל, אנו סבורים שהגם שהעדרו של רו"ח גינזבורג ללא מתן הסבר מוועדת השימוע הינו פגם, ואולם בשלב זה לא שוכנענו כי מדובר בפגם המחייב את ביטול החלטת ועדת השימוע.

לאחר שהקדשנו לכך מחשבה רבה, אנו סבורים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, באשר אם יינתן הסעד הזמני והמבקשות תחזורנה לעבודה, הנזק שיגרם למשיבה, למערכת ההשכלה הגבוהה (אם נשתכנע בתיק העיקרי כי המבקשות עשו את אשר יוחס להן) ולעובדים החדשים שהתקבלו לעבודה במקום המבקשות גדול מהנזק שיגרם למבקשות.

סיכום מכל המפורט לעיל – דין הבקשות לסעד זמני להידחות.

ביום 28.8.18, פנו התובעים באמצעות בא כוחם אל הגורמים הרלבאנטיים בנתבעים ודרשו כי הערייה תכיר בניסיונם (ולא בוותק) בכל הנוגע לתקופת עבודתם באגף האכיפה באמצעות חברת מילגם וכי, בהתאם, תורה על ביטול החלטותיה מיום 27.8.18 ותכיר בתובעים כזוכים במכרזים ו/או כי למצער, תכיר בהם כמי שעומדים בתנאי הסף להיתמודד במיכרז (נספח 13 לכתב התביעה).

יצוין כי התובעים מועסקים עד למועד כתיבת שורות אלו בתפקידים של מנהל אגף האכיפה וסגן מנהל אגף האכיפה באמצעות הל"ר. עיקר טענות התובעים: התובעים הם הלכה למעשה עובדי עריית רחובות, לרבות בתקופה בה הועסקו באמצעות מילגם: מקום עבודתם של התובעים שכן (ועודנו שוכן) בתוך ביניין עריית רחובות והעירייה הקצתה לתובעים משרדים וכל הציוד הדרוש להם לצורך ביצוע תפקידם; כל התנהלותם היום-יומית של התובעים בוצעה מול עובדי עריית רחובות; פעולותיהם של התובעים ותפקידם הם חלק מפעולותיה הרגילות של עריית רחובות לצורך אכיפת חיובים של תושביה; התובעים הישתתפו בישיבות מקצועיות בערייה, חתמו וחותמים על מסמכים רישמיים בשמה לרבות תצהירים ומכתבים; התובעים מקבלים קהל ונתפסים בפני תושבי הערייה כעובדי עריית רחובות; לתובע 1 כתב הרשאה למסירה וקבלת מסמכים בעיניינה של עריית רחובות בלשכות ההוצאה לפועל ברחבי הארץ; באתר האנטרנט של עריית רחובות מופיעות והופיעו דרכי ההיתקשרות עם התובעים, כחלק מרשות האכיפה של הערייה, בדומה לעובדי עריית רחובות במחלקות ואגפים אחרים בה; שעות עבודתם של התובעים הן שעות העבודה המקובלות של עריית רחובות תוך שהתובעים נדרשים להעביר כרטיס נוכחות וכן לדיווח על חופשות ומחלה לממונים עליהם בערייה; התובעים זכאים והיו זכאים להשתמש בחניון ביניין הערייה; התובעים אינם ולא היו בעלי עסק משל עצמם והם עובדים באופן בלעדי עבור עריית רחובות, תחילה באמצעות מילגם ולאחר מכן באמצעות הל"ר, תוך שהשתלבו באופן מלא בעריית רחובות.

לכן, גם אם במסגרת הוראות חוזר 5/2012 אפשר היה להכיר בניסיון התעסוקתי במסגרת העסקתם בתאגיד העירוני כרלבנטי לדרישות הסף, משהניסיון אותו רכש התובע 2 בהל"ר אינו כדין מאחר והוא לא עמד בתנאי הסף של דרישת תואר אקדמי, גם אז על פניו כנראה לא ניתן יהיה להכיר בו. לפיכך, הגם שמדובר בעובדים בעלי ניסיון ברשות מקומית בזיקה למישרה המוכרזת, משניסיון זה לא נצבר להם כעובדי הרשות כנדרש לפי הוראות חוזר מנכ"ל 5/2012 ותכליתו, הם אינם עומדים בתנאי הרביעי שלו.

...

עמדת משרד הפנים מקובלת עלינו.

לא מצאנו לקבל טענה זו. ראשית, היא נטענה בעלמא וללא כל פירוט.

סוף דבר: התביעה נדחית.

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת מיכל נעים דיבנר ונציגי הציבור מר שלמה יהודאי ומר יוסי חן; פ"ה 8722-10-14, להלן – פסק הדין), במסגרתו נדחתה תביעת המערער לביטול החלטת הגף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל (להלן – הגף), מיום 10.6.2014, אשר שללה את אישור השקילות שניתן למערער כבר ביום 23.11.2006, ביחס לתואר הראשון במנהל עסקים שקבל, לאחר שסיים את לימודיו בשיטת "למידה מרחוק" בשלוחת אוניברסיטת לטביה בארץ, שנוהלה על ידי חברת מודום ייעוץ והכוונה בע"מ (להלן – מודום).

זאת ועוד, המערער עמד על הפגיעה הקשה שתגרם לו נוכח שלילת השקילות הן בהיבט הכלכלי, שעה שדרגתו תרד, משכורתו תיצטמצם והוא יהא צפוי לתביעת השבה בת מאות אלפי שקלים; הן בהיבט התעסוקתי, כאשר אפיקי קידום שהיו פתוחים בפניו בשל התואר האקדמי, עתה ייסגרו; והן בהיבט הסוצאלי שעה שזכויות הפרישה והפנסיה שלו תיפגענה.

יתר על כן, הגף הצביע על כך שבניגוד לעמדת המערער, הרי שבריאיון הראשון ניתן לו לעיין, פיסית, בעבודה שנחזתה להיות שלו והוא אכן עיין בה. כן הדגישו המשיבות, כי הגף פעל במהירות האפשרית בעיניינו של המערער ובנסיבות שארעו אין לראות שהוי במועד פעילותו, שכן במועד הריאיון הראשון שנערך למערער, הגף כלל לא ידע שקיימת עבודה נוספת דומה מאוד לעבודת הגמר של המערער.

...

] כאמור לעיל, לא מצאנו כי החלטת הגף בדבר ביטול אישור השקילות ביחס למערער, נגועה הייתה בחוסר סבירות כלשהו, ומשכך מקובלת עלינו החלטת הגף, אשר נבחנה ואושרה גם על ידי בית הדין האזורי.

אשר על כל האמור לעיל, נחה דעתנו שלא לקבל את הערעור.

סוף דבר הערעור נדחה.

יחד עם זאת, אי אפשר להיתעלם מהעובדה שכל אורגאני המשיבה אשר עסקו בשיבוצה של המבקשת לתפקידה כסגנית מנהלת בית הספר, ידעו היטב כי חסר בידי המבקשת אישור זכאות לתואר, ואף מעדות העדה היחידה מטעם המשיבה, הגב' מאיה משרקי, עלה כי היא ידעה אודות חוסר אישור הזכאות לתואר (פרוטוקול מיום 25.8.19, עמ' 6, ש' 3-5).

ההחלטה עוסקת בנושאים אחרים כגון, יציאה לחו"ל ללא אישור, תשלום ארנונה כפול וכיו"ב. התרשמנו כי המבקשת נהגה בתום לב ולא הציגה מצג שוא או נתונים כוזבים, ואף פעלה בהתאם להחלטת וועדת הבירור והציגה אישור זכאות לתואר אקדמי ראשון, אשר ניתן בידיה זמן קצר לאחר שפנתה אל המוסד האקדמי לקבלתו.

חמור מכך, היא היתנהלות המשיבה בכל הנוגע להשחרת "פרק הדיון שלא בפני המורה". פרק הסיכום הלקוני עוסק בנושאים שאינם קשורים לנושא אישור הזכאות לתואר ראשון, והמבקשת אף לא הצליחה לדעת מה עמד לנגד עיני מקבלי ההחלטה, כאשר החליטו לבטל את תפקידה.

...

פגם נוסף מצאנו בהתנהלות המשיבה אשר "זיגזגה" בטענותיה מול המבקשת וניהלה את הליך הבירור מולה "בתנועה", קרי- בזימון לבירור מיום 7.10.18 (נספח 10 לתגובה), נטען בכלל למצג שווא לעניין היות המבקשת בעלת תואר שני, כאשר נטען על ידי המשיבה כי היא בעלת תואר בכיר בלבד.

השחרת פרק הדיון שלא בפני המבקשת, העובדה שההחלטה נעדרת כל נימוק ענייני, חוסר ההתייחסות לטיעוני המבקשת ולמימד הזמן , והמניעות כפי שפירטנו לעיל, תומכים במסקנה זו. לעניין מאזן הנוחות, לית מאן דה פליג, כי אי קבלת הבקשה תגרום מעבר לנזק כספי גם פגיעות חוקתיות (קנייניות) בזכויותיה של המבקשת.

כללו של דבר: נוכח כל המפורט לעיל, העובדה שחלפו כ-7 שנים מאז היבחרה של המבקשת לתפקיד, העובדה שבמהלך כל אותן שנים ביצעה המבקשת את עבודתה על הצד הטוב ביותר, כעולה מראיות שצירפה המשיבה בעצמה, ובשים לב להחלטה הלאקונית שאינה מתייחסת כלל לעניינים המהותיים, אזי בנסיבות אלה מצאנו כי דין הבקשה להתקבל, נוכח הפגמים המהותיים שנפלו בהחלטה בדבר הפסקת עבודתה של המבקשת בתפקיד סגנית מנהלת בית הספר.

ב"כ התובעת מימש זכותו זו. דיון והכרעה ההכרעה דורשת תחילה היתייחסות לשאלת ביצוע עוולה/פעולה על ידי הנתבעת אשר מטילה עליה חבות לפצות את התובעת.

זו החתימה המופיעה בטופס "בקשה להערכת תואר / דיפלומה אקדמית": לעומת חתימה זו מונחות בפני בית המשפט שלוש חתימות שהנתבעת מכירה בהן כחתימתה: חתימת הנתבעת על יפוי הכח לעורך דינה בהליך זה: חתימת הנתבעת על תצהיר העדות הראשית שלה בהליך זה: חתימת הנתבעת על יפוי כח שנחתם בפני עורך דין ביום 5.4.2017 שמסרה יחד עם בני משפחתה (יורשים) בעיניין ביצוע פעולות בחשבון בנק של נפטר.

בית המשפט הדגיש כי משמעות פסק הדין מושא העירעור (אשר נהפך על ידי בית המשפט העליון, כך שהרישום בלישכת רישום המקרקעין נשאר כבראשונה ולא בוטל) הוא שהמערערים (הנתבעים) הם נוכלים שגנבו את הקרקע וכי עורך הדין של התובעות (אשר בנתיים נפטר ולא ניתן היה לשמוע את גירסתו ועמדתו) שיתף פעולה עם הנוכלים.

הנתבעת הבהירה כי תעודת הזהות והספח היו בידי המעסיק שלה (מעסיק לשעבר, שכן היא המשיכה בלימודים והפסיקה לעבוד) - הסבר שבהחלט יכול להישתלב עם אפשרות שדוקא למעסיק היה מניע להגיש את המסמכים למשרד החינוך ולהנות מתשלום עבור כח אדם מוכשר ומשכיל יותר שסיפק.

...

עוד מצאנו כי ללא תלות בממצא בעניין המסמכים, הרי שהתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה והשכנוע לגבי זכותה לאיזה מהסעדים הכספים הנתבעים.

התוצאה התביעה נגד הנתבעת 1 - נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט אישיות בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 31,505 ₪.