בעקבות החלטת בית המשפט העליון, הגישו המבקשים את תביעתם לבית משפט השלום, במסגרתה עתרו הם, בין היתר, כי בית משפט קמא יצהיר, על בטלות סעיף הויתור על דיירות מוגנת והדיור החלוף, הקבוע בהסכם ההלוואה, ויצהיר כי לא ניתן, לפנות את המבקשים מבית המגורים, כל עוד לא יוסדרו זכויות הדיירות המוגנת והדיור החלוף.
על כן, ושממילא בית משפט קמא אמור לידון בטענת המבקשת באשר לזכותה של המבקשת לדיירות מוגנת, הנובעת מהעדר מתן הסבר ראוי, בדבר הויתור על זכות זו בעת החתימה על שטרי המשכנתא, ומשטרם היתקיים דיון ממצה בטענות הנוספות, שמבקשת המבקשת לעלות באשר למימוש הדירה כתפוסה מכח הילכת כובשי ולאור מסלול המימוש שבחר המשיב, ומשאין לשלול אפשרות כי טענה זו עשויה לכאורה ליצור למבקשת, אם כי בדוחק, טענת הגנה בכל הנוגע לאופן המימוש, אינני סבורה שהיה מקום בשלב מוקדם זה של ההליך, לשלול מן המבקשת לתקן את כתב התביעה, כמבוקש על ידה.
...
על כן, ולאור כל האמור לעיל, ראיתי להיעתר לבקשת המבקשת למתן צו המניעה זמני, ובאופן שבטרם תפונה המבקשת מבית המגורים, יבוררו טענות המבקשת בדבר מימוש בית המגורים כדירה תפוסה.
ואולם תנאי למתן צו מניעה זמני זה, כי יופקד על ידי המבקשת את שנדרש ממנה בהחלטת בית משפט קמא, קרי סך של 50,000 ₪, ככל שזה טרם הופקד, וכן תשלם המבקשת את התשלומים המגיעים ממנה על פי הסכם ההלוואה ממועד הגשת תביעתה לבית משפט קמא וזאת עד ליום 15/04/16, שאם לא כן יפקע הצו הארעי שניתן במסגרת החלטה זו.
זאת ועוד, המשך תוקפו של צו המניעה הזמני מותנה בכך, שהמבקשת תבצע את התשלומים השוטפים על פי הסכם ההלוואה, כל עוד צו המניעה הזמני, יוותר בתוקף.
סוף דבר
סיכומי של דבר, הנני מקבלת את הערעור ומתירה למבקשת לתקן את כתב התביעה באופן שיתוסף לכתב התביעה הסעד כי מימוש בית המגורים יבוצע כדירה תפוסה, ולא כדירה פנויה.
