ביטול הקצאת מניות ופיטורי דירקטור האם מדובר בהפרה של זכויות המיעוט

הנתבעים ולארה הגישו תביעה שכנגד, במסגרתה עתרו לקבלת סעד הצהרתי המורה על בטלות ההסכם שנחתם בין אדרי, תמרוב ובן לולו לפיו השקיע בן לולו כספים בלארה כנגד הקצאת מניות, וזאת נוכח אי קיומו לטענתם.

הנתבעים טוענים כי בן לולו הפר את תנאי הסכם יוני 2016, ואינו בעל מניות בלארה.

ביום 26.12.17, עובר להגשת התובענה, הגיש בן לולו בקשה דחופה למתן צוים זמניים כנגד אדרי, במסגרתה עתר לקבלת צוים זמניים כדלקמן: צו האוסר על אדרי לשלם או לקבל כספים בשם לארה או לשנות את מצבה הפינאנסי לרעה, אלא בשתי חתימות, של אדרי ושל בן לולו; צו האוסר על אדרי לאיים על או להיתנכל לעובדיה של לארה, או לנהל הליכי פיטורים למי מעובדיה שלא בהסכמת בן לולו; צו המורה לחברת IPLAN לחדש את הרשאותיו של בן לולו למערכת ולמסור לו דוח אודות שינויים שבוצעו בה לאחר 22.10.17; צו המורה כי כל תקבוליה של לארה יופקדו רק בחשבונה ואישור על כך יומצא לבן לולו; צו המורה כי כל חריגה ממחירון החברה יחייב גם את אישורו של בן לולו; צו המאריך את תוקף הצוו שניתן על ידי בית המשפט המחוזי (בהליך קודם – א.ר.ב.) והאוסר על אדרי לבצע דיספוזיציה במניותיה של לארה או בנכסיה או לבצע כל שינוי בהונה; צו המורה כי בן לולו זכאי לקבל את כל המידע הנוגע להנהלת החשבונות של לארה ולחשבונות הבנק המתנהלים על שמה; צו האוסר על אדרי לפעול בשם לארה כלפי צדדים שלישיים באופן שכל פניה תחייב שתי חתימות, של אדרי ושל בן לולו; צו האוסר על אדרי לפגוע במעמדו של בן לולו כבעלים של לארה וכמנהל המכירות הבלעדי שלה; כל סעד זמני אחר אשר בית המשפט ימצא לנכון.

הוא אינו דרקטור ואינו עובד בלארה ואין כל הצדקה להמצאותו במקום.

כפי שכבר נקבע (ר' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 862 (2015), להלן: "גורן"): "על בעל דין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לעמוד בשני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הנו קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד. דהיינו, על המבקש להוכיח כי סכוייו לזכות בהליך העקרי טובים. התנאי השני הוא הוכחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (תקנה 362). בין התנאים מיתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות" – ככל שבית המשפט יתרשם כי סכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עמו בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך".

שאלה מרכזית הנוגעת לנושא סכויי התביעה והתביעה שכנגד עניינה מעמדו של בן לולו והאם הוא בעל מניות מיעוט, בשיעור של 45% אם לאו.

באשר לבקשה למתן צו האוסר על אדרי להתנהל כלפי צדדים שלישיים, כך שכל פנייה תחייב שתי חתימות – כפי שפורט לעיל, מדובר בבקשה לשינוי המצב הקיים ואינני רואה מקום להעתר לה. כמו כן, התבקש כל סעד זמני אחר אשר בית המשפט ימצא לנכון.

...

אני סבורה כי על מנת להבטיח בתקופת בירור התביעה את הזכויות הנטענות של בן לולו נשוא התביעה ונוכח הרחקתו יש ליצור מנגנון המאפשר פיקוח על ההתנהלות הכספית התקינה עד למתן פסק דין.

לשם כך, אני ממנה על מינוי בעל תפקיד מטעם בית המשפט.

אני מורה על מינויו של רו"ח יניב מנדלסון מרח' הרקפת 6א ת.ד. 3015 תל מונד, טל' 0545677666, מייל yaniv-nso@bezeqint.net , כבעל תפקיד בהתאם למפורט לעיל.

לגופה של המחלוקת בית המשפט פסק כי השינוי בתנאי הסף של המכרז היה נחוץ וראוי כדי להגביר את התחרות בבחירת המפעיל, ונוכח החשש למיעוט משתתפים במיכרז על פי תנאי הסף המקוריים.

בין היתר, נקבע איסור על הפלייה בין יבואנים במתן שירות ומחיר השרות; כן הוכרה זכותה של הרשות הציבורית לבטל את הסכם ההפעלה אם חובה זו לא תקויים, ובמקרה כזה עומדת לה גם זכות לממש ערבויות בנקאיות שניתנו כערובה מפני הפרת ההסכם.

כמו כן, תלותם של נושאי משרה במפעיל בתחום המינויים, הפיטורין, והשכר עלולה להביאם לפעול במסגרת תפקידם בדרך שתרצה את הנהלת המפעיל.

כך, למשל, במסגרת הקצאת שירותי פריקת התבואות מכלי שיט, ניתן להעניק עדיפות לפריקת תבואותיהם של הגופים המקורבים, או לעכב את פריקת התבואות של המתחרים, כגון תיזמון הפסקות בפעולות הממגורות לצורך ביצוע עבודות תיחזוקה תקופתיות במועדים בהם המתחרים ממתינים לקבלת השירותים.

(2) המנכ"ל של החברה המיוחדת והדירקטורים שלה לא יהיו עובדים, דירקטורים, מנהלים, או בעלי מניות בלוגי או בחברה כלשהיא בשליטתה.

המושג "אמצעי שליטה" הוגדר כאחד מאלה: (1) זכות הצבעה באסיפה הכללית של חברה או גוף מקביל לה של תאגיד אחר; (2) הזכות למנות דרקטור או מנהל כללי; (3) הזכות להישתתף ברווחי תאגיד; (4) הזכות לחלק ביתרת נכסי התאגיד לאחר סילוק חובותיו בעת פירוקו".

היה סביר לצפות כי כאשר הממונה על ההגבלים העסקיים, המייצג את הרשות המוסמכת המקצועית בתחום זה, מציע לוועדת המכרזים להעמיד במבחן דיני ההגבלים העיסקיים את שאלת ההסדר המוצע על פי תנאי הסף המתוקנים, כי הוועדה תעצור את הליכי המיכרז, תפנה אליו לקבל את חוות דעתו המקצועית, ותימנע מהולכת המיכרז קדימה כל עוד לא הוסר החשש כי מדובר בהליכי סרק, העלולים להתבטל בשלב מאוחר יותר בשל אי חוקיות.

...

יום אחד לפני החלטתי ניתן – ב-10.5.05 – פסק דינו של בית משפט זה בעע"מ 1166/05 דגון נ' חברת נמלי ישראל (לא פורסם, מפי השופט עדיאל).

שבה ומתבלטת, לדידי, הדוקטרינה שלפיה "לתורת המכרזים יפה גישת בית שמאי. אין מנוס" (עע"מ 5853/05 אחים כ'אלדי נ' רכבת ישראל (לא פורסם) (2007).

סוף דבר, משהגענו הלום, המוצע על ידי חברתי מקובל עלי.

ביום 26/12/97 נחתם הסכם רכישה בין התובעים לנתבעים, שעניינו הקצאת מניות הנתבעת 2 עבור סכום של 1,000,000$.

התובעים טענו, כי הנתבעת 1 החלה, בהדרגה, לפגוע בזכויותיהם כבעלי מניות המיעוט, ולהפר את הסכם הרכישה.

התובעים טענו, כי מטרת פעולות אלה היתה להוציא כספים מהנתבעת 2 בדרכים שונות, ובכך לרוקנה מרווחים, וזאת על מנת שלא להתחלק ברווחים עם התובעים, כבעלי מניות המיעוט, ובאופן המהווה הפרה של סעיף 192 לחוק החברות, תשנ"ט-1999.

בנוסף, לטענתם פיטוריו של התובע 4 כסמנכ"ל בנתבעת 2, בהיותו נציג מטעם בעלי מניות המיעוט, מהווה כשלעצמה הפרת חובת האמון של בעלי מניות השליטה כלפיהם, ומפרה את הוראות ההסכם.

אמנם, מטבע הדברים, הנזק הנטען שניגרם לנתבעת 2 פוגע גם בזכויותיהם המהותיות של התובעים, כבעלי מניות בנתבעת 2, אלא שמדובר בפגיעה משנית שאינה מקימה להם עילת תביעה אישית ואינה נכללת במסגרת אחד החריגים האמורים.

לפיכך, הבקשה מתקבלת, והתביעה נמחקת על הסף בהעדר עילת תביעה מצד התובעים כלפי הנתבעות (תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי); החלק בתביעה העוסק בבטלות החלטת הדירקטוריון בעיניין פיטורי התובע 4, נדחה על הסף בהיעדר סמכות עניינית (על פי תקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי).

...

בנוסף, מקובלת עלי עמדת הנתבעות, בדבר סמכותו של בית הדין לעבודה לידון בשאלת תוקפה של החלטת הדירקטוריון בעיניין פיטוריו של התובע 4, וזאת על פי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, ומאחר שבניגוד לטענת התובעים בתגובתם, נכלל בכתב התביעה סעד באשר לכך, המעוגן בסעיף 58(א) לכתב התביעה.

לפיכך, הבקשה מתקבלת, והתביעה נמחקת על הסף בהיעדר עילת תביעה מצד התובעים כלפי הנתבעות (תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי); החלק בתביעה העוסק בבטלות החלטת הדירקטוריון בעניין פיטורי התובע 4, נדחה על הסף בהעדר סמכות עניינית (על פי תקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי).

העובדה כי דבר ההחלטה שהתקבלה ידוע לנציגי חלק מהמלווים בכובעם כחברי הדירקטוריון אינה יכולה להוות תחליף לדרישת ההודעה בכתב הקבועה בסעיף 1.2 להסכם האג"ח. שנית, אין חולק כי גם בעקבות החלטת ינואר 2016 לא פעלה החברה לפרעון האג"ח ועל כן אף אם נניח כי אכן מדובר בהחלטה על פרעון האג"ח הרי שזו לא בוצעה ואין בכך להפקיע את האופציה להמרת החוב במניות החברה.

ואולם, עיקר טענת הקפוח מבוססת על המרת אגרות החוב למניות, על ביצוע ההקצאה של המניות ובהמשך על פיטורי הדירקטורים מטעם התובעים ועל ההשתלטות המלאה של הנתבעים על החברה, מניותיה, קופת המזומנים שלה ועל הדירקטוריון, פעולות אשר כולן, על פי הנטען, נעשו שלא כדין, הן חסרות תוקף ועולות כשלעצמן כדי קפוח של התובעים כבעלי מניות המיעוט.

לכן, משדילולם של התובעים הוא תוצאה ישירה של זכות המרה המעוגנת במנגנון חוזי שהם עצמם הסכימו לו, תוך ויתור על זכותם להישתתף בהקצאת האג"ח באופן שוויוני, ולאור מסקנתי בפרק הקודם, לפיה מנגנן ההמרה הרצונית אשר נקבע בהסכם האג"ח אינו מוגבל בזמן (אלא בארוע בלבד שאין חולק כי לא היתרחש) הרי שאין בדילול מניותיהם של התובעים כתוצאה מהמרת האג"ח על ידי המחזיקים בו משום קפוח המיעוט.

אני סבורה כי לבעל מניות בחברה, לכל בעל מניות בחברה, ציפייה לגיטימית כי החלטות בחברה תתקבלנה בהתאם למנגנונים הקבועים בחוק או בתקנון החברה וכי על כן, קבלת החלטות בחברה שלא בהתאם למנגנונים אלה עולה, כשלעצמה, כדי קפוח בעלי המניות בחברה, אף אם אין בה משום הפרת זכות של התובעים ואף אם אינה מביאה למצב של חלוקת משאבים בלתי הוגנת.

בהתאם לפסיקה קיימים מספר מבחני עזר לסיווגה של חברה כמעין שותפות, לצורך הענקת סעד הפרדות ובהם: "האם פעילות החברה מאופיינת ביחס אישי בין בעלי המניות, הכרוך באמון הדדי; "האם יש הבנה בין בעלי המניות אודות ניהול משותף של עסקי החברה; האם בעלי המניות החליטו להטיל הגבלות על העברת המניות בחברה; מהו מספר בעלי המניות; ומהם יחסי אחזקותיהם ... האם מדובר בחברה משפחתית; עד כמה .ענֵפים ומגוונים עסקיה של החברה; מהי מדיניות חלוקת הרווחים ונטילת הערבויות בחברה; וכיצד בחרו הצדדים להציג את עצמם בינם לבין עצמם ומול צדדים שלישיים" (עניין אדלר, פס' 76).

לאחר ששקלתי את הדברים, הגעתי לכדי מסקנה כי הסעד הראוי והצודק במקרה זה הוא בבטול הקצאת המניות (תוך שמובהר כי אין בבטול פעולת ההקצאה כדי לגרוע מתוקף הודעות ההמרה אשר נשלחו על ידי ביוביל וח.פ.ג בהתאם לזכותן על פי הסכמי האג"ח) ובהחזרת הדירקטורים מטעם טכנופלס וארן לכהונתם, זאת, תוך הותרת מינויים של הדירקטורים החדשים שמונו על כנו ומבלי לגרוע מסמכות האספה הכללית של החברה לקבל החלטה אחרת בעיניין זה, בהתאם להוראות החוק.

...

לבסוף אני סבורה כי אף נוכח התנהלות התובעים אין מקום להיעתר לסעד דרסטי שכזה.

גם מטעם זה אני סבורה כי אין מקום עתה להצהרה לפיה כל החלטות הדירקטוריון שהתקבלו מאז אירוע ההמרה ועד היום, בטלות מעיקרן.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

ב"כ לבנת אינם מכחישים כי מאז פרוץ הסיכסוך הם פועלים להרחקתם של מר אדלר ומר פדלון ממעורבות בחברות ההחזקות, אולם לטענתם אין הדבר מהוה קפוח מיעוט, וזאת משני טעמים חלופיים: ראשית, למר אדלר ומר פדלון, כבעלי מניות מיעוט בחברות ההחזקות, אין זכות מוקנית למעורבות בניהולן (ובודאי שלא זכות מוקנית לשמש כמנהלים ודירקטורים מטעמם בחברות הריאליות); שנית, גם אם כעניין עיוני הייתה למר לאדלר ומר פדלון זכות ליטול חלק בניהול חברות ההחזקות, הרי שהם איבדו זכות זו לאור דרכי התרמית והפרת האמונים בה נהגו כלפי מר לבנת וחברות ההחזקות במשך השנים בהן נוהלו החברות על ידיהם.

כך, למשל, הנפקת מניות במחיר הנמוך משמעותית משוויין, כשהיא מבוצעת בחברה פרטית, עלולה להוות פגיעה במיעוט שכן היא מעמידה אותו בפני סכנת דילול, מבלי להותיר לו אופציית יציאה במחיר הוגן (השוו ע"א 667/76 גליקמן נ' ברקאי, פ"ד לב(2) 281 (1978) בו נימנעה הפגיעה במיעוט על ידי ביטול ההקצאה).

תגובתו הקשה של מר אדלר לרעיון להוסיף דרקטור נוסף, ותשובותיו המתגוננות של מר לבנת, מעידות על כך שההבנה כי מדובר בניהול משותף של השלושה, הייתה מוסכמת ומקובלת עד אותה עת. זאת ועוד, מטעמים שיפורטו בהמשך (ראו פסקות ‎185 - ‎187 להלן) אני סבור שניתן להתייחס לחברות ההחזקות כמעין-שותפויות.

ואכן בפסיקה האנגלו-אמריקאית ובספרות הישראלי קיימת הכרה בכך שפיטורי בעל מניות, שיש לו זכות להישתתף בניהול, מאחר שמעל בכספי החברה אינו מקים טענת קפוח (ראו כהן, בעלי מניות בחברה, עמודים 129 – 130, וההפניות שם).

במילים אחרות, את השאלה האם מדובר במעין-שותפות איני סבור שצריך לבחון בהתאם לדרך בה הבינו הצדדים את יחסיהם בשלב ההיולי של הקמת חברות ההחזקות, אלא בהתאם למערכת היחסים שהתגבשה במשך הזמן, ואשר נהגה למשך עיקר תקופת פעולתן של חברות ההחזקות (הן מבחינת משך הזמן הן מבחינת הקף העסקים).

הסעד הראוי מערכת היחסים שבין הצדדים מביאה לכך שהסעדים היחידים, שניתן לתת במסגרת סעיף 191 לחוק החברות, אשר יבטיחו מעתה ואילך את זכויותיהם של בעלי מניות המיעוט הם סעדים שיביאו להפרדה בהחזקותיהם של מר לבנת מזה, ומר אדלר ומר פדלון מזה.

...

תוכן עניינים המסגרת העובדתית 3 עץ ההחזקות של קבוצת לבנת אדלר ופדלון 9 ההתדיינות המשפטית 10 המחלוקות בין הצדדים 13 הפרשיות השנויות במחלוקת 14 הערה לעניין מהימנות העדים ונטל ההוכחה 16 פרשה א' - מכירת המניות בזואי 17 רקע עובדתי 17 טענת ההטעיה ביחס לתוכן האופציה 19 טענת ה- back-dating 21 פרשה ב' - הפיקדון שהוחזק בלונדון 22 רקע עובדתי 22 האם כספי הפקדון ניתנו למר אדלר כהלוואה או הופקדו בידיו בנאמנות 23 פרשה ג' - יתרת חוב הפיקדון שלא הושבה 26 רקע עובדתי 26 היתרה שסיבתה מוסכמת 27 היתרה שסיבתה אינה מוסכמת 30 פרשה ד': עסקת HCNH 35 רקע עובדתי 35 דיון 36 פרשה ה' - פרשת עמרב ווייס 38 רקע עובדתי 38 דיון 41 פרשה ו' – עסקת סייפרטק 47 רקע עובדתי 47 דיון והכרעה 50 פרשה ז' – העברת עסקת סקאיויז'ן מחברת ימקום לחברת סייפרטק 58 רקע עובדתי 58 דיון והכרעה 60 פרשה ח' - ההטבות לגב' רוויטל גבאי 65 רקע עובדתי 65 דיון והכרעה 66 פרשה ט'- המשיכה השוויונית של רווחי החברות 68 רקע עובדתי 68 דיון והכרעה 68 פרשה י' – הכרזת הדיבידנדים בשלהי שנת 2010 70 רקע עובדתי 70 דיון והכרעה 71 פרשה י"א – משמעות החו"זים הרשומים בספרי חברות ההחזקות 72 רקע עובדתי 72 דיון והכרעה 73 סיכום הדיון בפרשיות השנויות במחלוקת 76 הטענות לעניין קיפוח המיעוט 78 רקע עובדתי 78 המסגרת המשפטית לדיון בטענת מר אדלר ומר פדלון בדבר קיפוח המיעוט 81 האם שלילת הזכות להשתתף בניהול חברות ההחזקות מקימה טענת קיפוח? 85 האם אובדן האמון בין לבנת אדלר ופדלון מקים טענת קיפוח? 89 הסעד הראוי 95 סוף דבר 96 המסגרת העובדתית[footnoteRef:1] [1: תיאור הדברים בפרק זה, ובפרקים שיעסקו בפרשיות השונות שהועמדו לבחינת בית המשפט, כולל היבטים משפטיים-טכניים, אשר ציונם חשוב למען הדיוק שבהצגת הדברים, ואולם המעקב אחריהם יקשה על רצף הקריאה.

על כך שקיים שוני של ממש בין טיוטת ההסכם שהציע עו"ד סלפטר להסכם האופציה שנחתם בסופו של דבר אין חולק.

לנוכח המובהר לעיל הגעתי למסקנה כי שני טעמים חילופיים מצדיקים מתן סעד בשל קיפוח המיעוט במקרה זה: ראשית, הפגיעה ב"ציפייה הלגיטימית" של מר אדלר ומר פדלון ליטול חלק בניהול חברות ההחזקות, "ציפייה לגיטימית" המעוגנת בהסכמות ובהבנות בין הצדדים; שנית, אובדן האמון שבין מר לבנת לבין מר אדלר ומר פדלון, המביא לכך שמעמדם של בעלי מניות בחברה שהתנהלה כמעין-שותפות השתנה באופן יסודי, המצדיק התערבות של בית המשפט באמצעות סעד הקיפוח.

סוף דבר לאור האמור לעיל הריני לתת את הסעדים הבאים במסגרת ת.א. 10221-06-11: ניתן בזאת סעד הצהרתי לפיו עסקת HCNH בטלה, וזאת בהתאם למפורט בפסקאות ‎68 - ‎74 לעיל.

עילות שנטענו וסעדים אחרים שהתבקשו במסגרת ת.א. 10221-06-11 נדחים בזאת.