ביטול הפרשי הצמדה וריבית פיגורים

עוד ביקש המבקש לבטל את הפרישי ההצמדה ואת ריבית הפיגורים שנתווספו לפצוי בשל כך שלא שילם אותו במועד ולפרוס אותו לתשלומים חודשיים נמוכים.

...

עם זאת ובבחינת למעלה מן הנדרש, אוסיף ואציין כי דין הבקשה להידחות גם לגופה מן הטעמים המנויים להלן.

עובדות אלו הן שהביאו את בית המשפט קמא לקבוע כי המבקש לא עשה מאמצים כנים לעמוד בחיובים שהוטלו עליו במסגרת גזר הדין ומסקנה זו מקובלת עלי.

מן הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית.

המערערת הוסיפה, שאין בהימנעותה מלממש את הערבות כדי להביא לתוצאה של ביטול החוב, מה גם שאין מדובר במהלך שנעשה ביודעין, אלא עקב התרשלות בא כוחה של המערערת אשר לא פעל למימוש הערבות, שפקעה כבר בסוף שנת 2001, ולכל היותר יש בהתנהלותה כדי להצדיק הפחתה או ביטול של חלק מהפרשי ההצמדה וריבית הפיגורים אשר נצברו בתיק ההוצל"פ. עוד טענה המערערת, כי הרשמת העניקה למשיב סעד של השבה אשר כלל לא נתבקש, בכך שהורתה על השבת סך 12,846 ₪ אשר היתקבל מעיקול אצל צד שלישי לחשבון החוב הפסוק, ולאור כל הטעמים הללו עתרה לביטול ההחלטה ולדחיית טענת הפרעתי שהעלה המשיב.

...

לאחר שבחנתי את הדברים, אני סבורה כי יש להעמיד את החוב על הסכום שהיה נכון למועד האחרון בו ניתן היה להפעיל את הערבות – 31.12.01.

לאחר מכן ואם החוב לא יפרע, הוא ישוב לצבור הפרשי הצמדה וריבית כמקובל בהליכי הוצל"פ. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור, מורה על פתיחת תיק ההוצל"פ והעמדת החוב על הסכום שהיה נכון ליום 31.12.01.

לאור התוצאה כאמור, אני מורה גם על ביטול ההחלטה להשבת כספים שנגבו מהמשיב במסגרת ההליכים, והם יועברו למערערת ויופחתו מחשבון החוב.

על רקע זה נקבע בפיסקה 16 להסכם, שאיחור בתשלום, שלא בהתאם לתנאי התשלום, ייחשב להפרת תנאי יסודי של ההסכם, שמקנה כל סעד לפי הדין או לפי ההסכם, לרבות זכות הביטול, חיוב בהפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה וריבית פיגורים, כמפורט בנספח התשלומים.

...

האם עליה לשלמו בכל זאת, בהינתן מכלול הנסיבות שבוסס? והאם ניתן לבטל עמה את ההתקשרות נוכח סירוב זה, או להטיל עליה תשלום של פיצויים מוסכמים? האין לאפשר לה להשלים תחילה את התשלום ולא לבטל את ההסכם על אתר? בשאלות אלה ובאחרות יש להכריע.

ומה כתוב בפתק? הוא נושא תאריך 17.6.18 ותוכנו נכתב בכתב יד. בכותרתו מצוין - "שני כהן רכישה". ותחת הכותרת נכתב: "ע"פ זכרון דברים שנחתם בין הצדדים לגבי רכישה דירה ברחוב רש"י 40 ראשל"צ. אני מאשר כי מהתשלום ששני שילמה 650 אלף ש"ח לא יחושב ריבית והצמדה על סכום זה". בתחתית המסמך מר עמר חתם שהוא "ערב להסכם זה". גב' כהן שילמה במעמד החתימה על ההסכם 112,000 ₪ בהתאם לדרישה שבו.

אין בידי לקבל טיעון זה. התביעה שלפני אינה משקפת מצב דברים בו הכונס בא בנעלי חברת ארנו ומממש את המשכנתה שנטען שיש לה על דירת הגב' כהן.

אינני מקבל טיעון זה. ראשית, התובע טען זאת לראשונה רק בסיכומי התשובה מטעמו, ודי בכך כדי לדחות את הטענה בשל היותה שינוי חזית אסור.

התוצאה התביעה מתקבלת בחלקה, במובן זה שאני מקבל את הסעד החלופי לו עתר התובע, ומורה לנתבעת לשלם לתובע סך של כ- 538,000 ₪, בגין יתרת תשלום התמורה עבור הדירה, בצירוף הצמדה וריבית פיגורים בהתאם להוראות ההסכם ונספח התשלומים, לצורך השלמת תשלום התמורה בעבור רכישת הדירה.

דיון בסעד השני מחמשה בת"א 43322-05-20 – הדרישה לחייב את מרקוביץ בתשלום פיצוי מוסכם בשיעור של 15% מסכום התמורה ובסך נומינלי של 415,500 ₪ (אין מקום לקבל הדרישה) רוטמן בניה וחבצלת החוף עותרים לחיוב מרקוביץ בפצוי המוסכם תוך ביטול ההסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם.

עוד עתרו רוטמן בניה וחבצלת החוף לכך שסכומים אלה יישאו הפרישי הצמדה וריבית פיגורים כמפורט בחוזה המכר.

...

אני מחייב את זאב רוטמן בניה וייזום בע"מ וא. חבצלת החוף בע"מ, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ביחס לתביעה בת"א 55284-09-20 אני מחייב את זאב רוטמן בניה וייזום בע"מ וא. חבצלת החוף בע"מ, ביחד ולחוד, בתשלום הסך של 62,057 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2/9/2020 (מועד הגשת התביעה בת"א 55284-09-20) ועד למועד התשלום בפועל.

אני מחייב את זאב רוטמן בניה וייזום בע"מ וא. חבצלת החוף בע"מ, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 10,000 ₪.

לאחר הרשעתו ועובר למועד הטיעון לעונש נחתם הסכם הגביה לפיו יתרת חוב המס היא בסך 3,212,802 ₪ (המורכב מקרן מס, ריבית, הפרישי הצמדה וקנסות פיגורים).

בהסכם הגביה הוסכם כי הנאשם יוכל לפנות בבקשה לביטול הפרישי ההצמדה והריבית.

...

לאחר שבחנתי גם את הפסיקה אליה הפנו הצדדים, מצאתי אני להפנות למקרים הבאים, חלקם מבטאים את עמדת בית המשפט העליון/ בית המשפט המחוזי ביחס למתחמי ענישה מתאימים בנסיבות אותם מקרים שיש בהם כדי להשליך לענייננו: · עפ"ג (ת"א) 65772-10-21 אהוד ברונפמן נ' מדינת ישראל (21.2.2022); ת"פ (ת"א) 47374-02-19 מדינת ישראל נ' אהוד ברונפמן 47374-02-19 (13.9.2021): המערער הורשע על יסוד הודייתו בביצוע עבירות לפי סעיף 220 לפקודה לצד 2 עבירות לפי סעיף 418 ו – 2 עבירות לפי סעיף 420 לחוק העונשין.

ראו עניין אוחנה פסקה 32, שם הפנה בית המשפט לע"פ 3927/16 מדינת ישראל נ' גרשון גיא בר זיו (23.2.2017) (להלן: עניין בר זיו): "מחקרים שנערכו ביססו את הקביעה כי אפקט ההרתעה הנלווה להחמרה בענישה הוא בעל משקל רב יותר בהקשר של עבירות אנשי ציבור ועבירות כלכליות, וזאת להבדיל מאפקט חלש יותר בהקשר של עבירות רחוב ואלימות (חגית לרנאו עבריינות ואכיפת חוק 67 (2016) והאסמכתאות שם). ממצא זה מובן ואינו מפתיע, שכן עבירות אנשי ציבור ועבירות כלכליות מתבצעות בדרך כלל על ידי אנשים נורמטיביים בעלי מעמד חברתי, והאפשרות של עמידה בפני חקירה פלילית, משפט ועונשי מאסר, מרתיעה יותר מטבע הדברים 'אדם מן היישוב', ובוודאי אדם בעל מעמד חברתי וציבורי, לעומת מי שמנהל אורח חיים עברייני ומקיים מגע מתמיד עם מערכת אכיפת החוק, ובפרט מי שכבר עבר את 'החוויה' של חקירה, משפט ומאסר". באשר לאפקטיביות הרתעת הרבים ציין בית המשפט בעניין בר זיו, תוך הפניה לע"פ 677/14 דני דנקנר נ' מדינת ישראל (17.7.2014) : "גם מי שאינו סבור כי הרתעת הרבים, אולי להבדיל מהרתעת היחיד, פועלת ככלל בעבריינות ה'קלאסית' של רצח, שוד ואונס, חבלה ודומותיהן ...יוכל לסבור כי יש לה סיכוי בעבירות כלכליות, מכל מקום של 'הצווארון הלבן'. המתכנן עבירות - או שמא נאמר 'מתחמן' - ושומע כי דינו עלול להיות מאסר, אולי יחשוב פעמיים". מבלי להתעלם מכך שהענישה היא בסופו של יום אינדיווידואלית, וגם תוך מתן משקל ממשי לזכויותיו הרבות של הנאשם, להסרת המחדל, לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות (שמשקלו מוגבל ביותר בנסיבות) וליתר הנסיבות אשר פורטו (האישיות, המשפחתיות, הרפואיות והכלכליות) ואף לכך שהנאשם נחקר על ידי חוקרים שאינם מוסמכים לחקור חשד לביצוע עבירות על פי חוק העונשין אך הואשם בעבירות אלה – מסקנתי היא כי אין מקום למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה בהעדר נטילת אחריות מצידו.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 14 חודשים.