לפניי בקשת רשות לערער על שתי החלטות של רשם ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשם א' אשר) בתיק 521167-08-15: בהחלטה מיום 28.1.2020 קיבל הרשם את עמדת המשיב 2 שלפיה אין צורך באישור של בית המשפט של פשיטת רגל לביטול הסכם הפדיון, ונעתר לבקשת הכונס להורות על ביטולו ועל חידוש הליכי מכירת הדירה ופינוי המבקש ממנה; בהחלטה מיום 3.2.2020 הורה הרשם לכונס להשיב למבקש 820,000 ש"ח מתוך 950,000 ש"ח ששילם על חשבון התמורה במסגרת ההסכם שבוטל.
אישור הסכם הפדיון בבית המשפט של פשיטת רגל נבע אך מהצורך לאשר את ויתור הנאמן על זכותו לתבוע את ביטול הענקת הדירה מהחייב למבקש לפי סעיף 96 לפקודה.
...
בפסק הדין שקבע הלכה בנושא נקבע:
"במקרים שבהם שווי הנכס המשועבד עולה על גובה החוב לנושה המובטח, ראוי שבית המשפט של חדלות פירעון יפקח – באמצעות בעל התפקיד (הנאמן או המפרק) – על אופן המימוש של הנכס המשועבד, על מנת לוודא שמימוש הנכס ייעשה באופן הראוי ביותר על מנת להשיא את התמורה לטובת כלל הנושים. זאת ועוד, במקרים חריגים עשוי בית המשפט לסבור כי לא די בפיקוח של בעל התפקיד בהליך חדלות הפירעון וכי קיימת הצדקה למינויו כבעל תפקיד נוסף לצד כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח. עם זאת, ראוי להישמר מפני הרחבה לא זהירה שכזו אשר עלולה בסופו של דבר להוביל ל'הפקעה' מלאה של כוחו של הנושה המובטח בשם האינטרס של הנושים הבלתי מובטחים. במרבית המקרים ניתן יהיה להסתפק בפיקוח מידתי ומצומצם יחסית שלא פוגע מעל הנדרש במעמדו של הנושה המובטח ובזכותו לפעול במנותק מיתר הנושים וההליכים" (ע"א 8044/13 לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ, פסקה 35 (13.2.2014) ראו גם עודד מאור ואסף דגני על כונס נכסים 233-229 (2015)).
מסקנה זו מייתרת את הצורך להכריע בטענת הכונס שלא נדרש אישור של רשם ההוצאה לפועל לביטול ההסכם, מה גם שכפי שציין הכונס, הרשם נדרש לאשר את הביטול ולו בעקיפין שכן הסמכות ליתן הוראות אופרטיביות לעניין הליכי המימוש מסורה לו.
לבסוף, אך לא בשולי הדברים: המבקש לא מעלה טענה לפגם מהותי שנפל בהחלטה לבטל את הסכם הפדיון מחמת הפרתו.
סוף דבר
הבקשה לרשות ערעור נדחית.
