גם בתקופה שלאחר כניסתה של החברה להליכי חידלות פרעון, שתפו הנתבעים פעולה עם כונסי הנכסים, והירתמותם להליך השיאה את קופת הנושים במיליוני ₪ רבים.
כמו כן, אין בהתנהלות זו כדי ללמד על היתנהלות שמטרתה קפוח התובעת כנושה, ולמעט השבת סכום השיעבוד של בנק הפועלים, אשר ביחס אליו אתן דעתי במפורש בהמשך, לא הוכח ולא הונח מצע ראייתי ממנו ניתן היה להסיק כי החברה העדיפה נושה אחר, שווה מעמד לתובעת, על פניה.
יתרה מכך, העובדה כי הנתבעים 1 ו- 2 מצאו להוסיף ולהוציא סכומים לא מבוטלים מכיסם, לצורך תיקון אותה הפרה, מעידה אף היא כי הם עצמם, לא סברו כי החברה בדרך לפתיחתם של הליכי חידלות פרעון, אלא האמינו כי תיקון ההפרה יאפשר המשך פעילות מול הבנק המממן.
...
העובדה כי נחה דעתי כי היה על הנתבעים להסיק כי החברה לא תוכל לשלם עבור הזמנות אשר בוצעו בתאריכים המאוחרים, כמפורט לעיל, והיה בהחלטתם שלא לעצור את ההזמנות כדי נטילתו של סיכון בלתי סביר, אין בה כדי ללמד על תרמית, כמשמעות מונח זה בהוראות הדין.
סוף דבר:
התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית.
התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 2 מתקבלת באופן חלקי, תוך שאני מורה על הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובותיה של החברה לנתבעים 1 ו- 2, החל מיום 10.10.2019, ממכלול הטעמים אשר נמנו לעיל.
