כך, הסכימו הצדדים, בין היתר, להמשך מכירת סחורה לתובעת (במחירים שהיו נהוגים במהלך תקופת ההיתקשרות) למשך תקופה בת כשלושה חודשים (מיום 15/8/16 עד 22/11/16), תוך שהובהר כי המכירה תתבצע לתובעת כ"לקוח" ולא יתקיימו כל יחסי משווק (יבואן)-מפיץ, כשהתובעת שכנגד תהא רשאית למכור בעצמה את מוצריה בשוק לפי שיקול דעתה "מכאן ולהבא".
ביום 13/9/16, כחודש לאחר מתן התוקף להסכמות האמורות, הוגשה התביעה הראשונה (30759-09-16) במסגרת ההליך המאוחד שבפניי.
בסופו של יום, הודיעה התובעת שכנגד כי ההצעה אינה מקובלת עליה, ויש בכך כדי ללמד על כוונות חסרות תום הלב של התובעת שכנגד כמו גם חזוק טענות התובעת באשר למטרה המכוונת והמפורשת להוציא ממנה את כלל לקוחותיה וזאת ללא מתן תמורה בעבור המוניטין שנצבר, הפסד ההכנסות העתידיות ובעבור התחייבויות עתידיות שלקחה התובעת על עצמה באשר לאספקה עתידית של מוצרי אס. פי.
לטענת התובעת, הפסקת ההיתקשרות באופן בו נעשתה על ידי התובעת שכנגד, יש בה משום הפרה בוטה של ההסכם והתעשרות שלא כדין על חשבון התובעת.
עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 442/85 זוהר נגד מעבדות טרבנול בע"מ, פ"ד מד(3) 661, 672 (להלן: עניין טרבנול):
"... בהיתחשב בקצב חיי המסחר, לא יתכן שחוזה, אף שלא הוגבל בזמן, יחייב את הצדדים לצמיתות. ביחסי יצרן (או ספק) לבין המשווקים למיניהם המקדמים את מכירותיו קיים נימוק נוסף לכך, והוא האמון ההדדי שיחסים אלה מחייבים... כשאחד הצדדים מבקש לנתק את הקשר אין אפשרות ואין טעם לחייב אותו להמשיך בו נגד רצונו. לא ניתן להבטיח קיומם של יחסי אמון בכפיה. הבעיה שלפנינו איננה, אפוא, אם חוזה מסחרי, ובכלל זה חוזה בין יצרן למשווק שנעשה לתקופה בלתי מיגבלת בזמן, ניתן לביטול על ידי מתן הודעה סבירה, אלא מהו אורך הזמן הסביר הנידרש להודעת הביטול" (ר' גם ע"א 355/89 עיזבון המנוח ניקולא חינאווי ז"ל נ' מבשלת שיכר לאומית בע"מ, פ"ד מו(2) 70, 75; ע"א 4309/06 בשארה ורור בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ [פורסם במאגרים] (17/6/08)).
...
בסופו של יום, הודיעה התובעת שכנגד כי ההצעה אינה מקובלת עליה, ויש בכך כדי ללמד על כוונות חסרות תום הלב של התובעת שכנגד כמו גם חיזוק טענות התובעת באשר למטרה המכוונת והמפורשת להוציא ממנה את כלל לקוחותיה וזאת ללא מתן תמורה בעבור המוניטין שנצבר, הפסד ההכנסות העתידיות ובעבור התחייבויות עתידיות שלקחה התובעת על עצמה באשר לאספקה עתידית של מוצרי אס. פי.
לטענת התובעת, הפסקת ההתקשרות באופן בו נעשתה על ידי התובעת שכנגד, יש בה משום הפרה בוטה של ההסכם והתעשרות שלא כדין על חשבון התובעת.
לאור כל האמור, גם דינה אם כן של התביעה שכנגד להידחות, כשגם בעניינה מצאתי להבהיר לפני סיום כי אף אם הייתי מוצאת להיעתר לאי אלו מהסעדים הכספיים שהתבקשו, לא היה כל מקום לחיוב סילם בהם ובתוך כך להכיר בקיומן של נסיבות המצדיקות הרמת מסך כלפיו.
סוף-דבר:
לאור כל האמור, דין שלושת התביעות כאמור במסגרת ההליך המאוחד, להידחות.
נוכח תוצאות אלה, הנני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.