מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ביטול הסכם שירות סלולרי בשל חוסר שביעות רצון מהשירות

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הנך מתבקש להחזיר את הרכב השכור שברשותך לחברת ההשכרה תוך 24 שעות מתאריך הודעה זו. למעט הודעות דוא"ל אישיות, מסמכים אישיים, ותמונות אישיות שמאוכסנים במחשב הנייד והטלפון הסלולרי שהושאל לך לצורך עבודתך בחברה הנך מתבקש לא למחוק את הודעות הדואר, הקבצים וכל הנתונים האחרים שנמצאים בציוד הנ"ל. החברה תשלח נציג מטעמה ביום ראשון 1.12.13 שיגיע לאסוף את הטלפון הסלולרי, המחשב הנייד, מסמכים הקשורים לעבודה ונמצאים ברשותך, וכל ציוד או רכוש חברה אחר שהושאל לך לצורך עבודתך בחברה.
לטענתה, מדובר בגמול שניתן לו בגין עבודה מאומצת בחודש זה, שנדרשה עקב נסיעה משפחתית ממושכת של קוברובסקי לארה"ב, כאשר בתקופה זו התובע נידרש יותר מתמיד להיות זמין לשיחות טלפון ולמתן שירות ללקוחות (סעיפים 37-40 לתצהיר קוברובסקי, עמוד 65 שורות 11-23).
המסקנה מן המתואר לעיל היא שהתובע פוטר על רקע חוסר שביעות רצון מתפקודו וכי התובע היה ער לדברים במהלך תקופת העבודה.
בסעיף 8 ג' לחוזה העבודה נקבע: "העובד מתחייב לשאת בכל הקנסות ו/או הדוחות ו/או כל הוצאה אחרות שיגרמו בגלל אי שימוש נאות ברכב. למען הסר ספק העובד מתחייב לקבל על עצמו את כל החובות המשפטיות ו/או כל עלות כספית בגין נזק שיגרם לרכב בזדון ו/או בשוגג ו/או כל הישתתפות עצמית שתדרוש חברת הביטוח בגלל כל נזק שיגרם לרכב מכל סיבה שהיא." הנתבעת הציגה חשבונית על סך 531 ₪ ששולמה לחברת ההשכרה בגין הישתתפות עצמית.
במסגרת הודעת דוא"ל שהתובע שלח לקוברובסקי ביום 1.12.13, התובע אף טען שעמד בקשר עם חברת הביטוח בנושא ובקש לבטל את החיוב (נספח ד' לתצהיר קוברובסקי).
...
לפיכך, נדחית טענת התובע שנטענה לראשונה בסיכומיו, לפיה אינו חב בתשלום זה (סעיף 111 לסיכומי התובע).
לסיכום האמור לעיל, מתוך סכום של 1,409 ₪ שהתובע ביקש לגביו החזר הוצאות, אין לאשר את הוצאות המונית והארוחה על הלקוח, בסך 80 ₪.
סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. תמורת הודעה מוקדמת בסך 2,455 ₪; ב. פדיון חופשה בסך 3,466₪; החזר הוצאות בסך 598 ₪; פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות בסך 7,749 ₪, בכפוף לאמור בסעיף 31 לפסק הדין.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2016 בעליון נפסק כדקלמן:

בדווח מיידי שהוגש לבורסה לניירות ערך מיום 10.6.2016 על-ידי הוט – מערכות תיקשורת בע"מ, חברת האם של הוט, אודות הסכם האירוח, נכתב כך: "בהתאם להסכם, יתאפשר לגולן לספק למנוייה, בין היתר, שירותי שיחות סלולאר, שירותי data, הודעות טקסט (SMS) [...] השירותים יוענקו לגולן טלקום בתמורה לסכום חודשי קבוע, בצרוף סכום משתנה בהתאם למספר משתמשי הקצה של גולן טלקום והיקפי תעבורה [...] ההיתקשרות בהסכם תהא לתקופה בת 10 שנים, והוא יוארך לתקופות נוספות בנות 5 שנים כל אחת". בנוסף נכתב כי הוט תעמיד מקורות כספיים לצורך מימוש התחייבויות שונות שנטלה על עצמה גולן.
השמוש בתשתית חדשה (תשתית הוט) והשירות אותו יקבלו מתשתית זו, עלולים להביא לחוסר שביעות רצון מצד לקוחות גולן, לנטישתם, ובכך להביא לשחיקה בערכה של גולן, אשר נכסה העקרי הוא לקוחותיה.
לשון הסכם המיזוג מורה כי בין הצדדים ממשיכים להתקיים יחסים מסחריים – על גולן להמנע מלבצע שינויים מהותיים בהתנהלותה או לבוא בהסכמים מהותיים; וכמו כן נקבעו תנאים יחודיים למתן שירותי נדידה בתקופה זו. האפשרות כי בתקופת הביניים מוקפאים היחסים המסחריים בין החברות עד למתן אישור הרגולטורים או ביטול הסכם המיזוג כדין, מרוקנת משמעות סעיפים אלה, אין לה בסיס כלשהוא בלשון החוזה, והיא אינה נלמדת מהיתנהגות הצדדים, כפי שעולה מכתבי הטענות.
...
בית המשפט המחוזי לא נימק על יסוד אילו טעמים בא לכלל מסקנה כי אין ממש בטענה לאפשרות איונו של הסכם האירוח.
עם זאת, אין בחולשת המסקנה העולה ממאזן הנוחות, כדי לאיין את האפשרות למתן צו מניעה, כפי שנקבע בעבר: "שני השיקולים הראשונים – סיכויי התביעה ומאזן הנוחות – נבחנים כמקבילית כוחות, כאשר חוזקו של האחד יכול לפצות על חולשתו של האחר" (ראו למשל: רע"א 1896/12 מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' אולטרה שייפ מדיקל, בפסקה 10 (5.4.2012); רע"א 3237/13 גילי ויואל עזריה בע"מ נ' החברה הכלכלית אשקלון בע"מ (12.05.2013).
אף כי בהסכם האירוח מצויים, מטבע הדברים, סודות מסחריים, סבורני כי על גולן היה לציין, ולו כפרפראזה, את העובדה כי עם ביצועה של תניית ההדירות יוטלו על גולן חבויות שונות, שבהן תישא סלקום לבסוף.
אשר על כן, החלטתי כי דין בקשת הרשות לערער – להידחות.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2016 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

לפני תביעה לביטול עסקה, רכישת קורס לאנגלית אשר במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת להשיב לה את התמורה ששילמה לה בסך 7,500 ₪, ולחיוב הנתבעת בפצוי לדוגמה והוצאות בסך הכל 9,000 ש"ח. טענות התובעת ביום 9/9/15 נכרת חוזה מכר לעסקה מתמשכת בין הנתבעת לתובעת ולפיו תספק הנתבעת במשך 13 חודשים שירותי לימוד בתמורה בסך 7,500 ₪.
יתרה מכך, עסקה מתמשכת היא מתייחסת לסוג שונה לחלוטין של שירותים, כגון: מנוי לחדר כושר , כבלים , סלולאר, אינטרנט, עיתונים, חיוג לחו''ל, שירותי רפואה דחופה וכו' .
סעיף 9 לתוספת: "חוגים וקורסים למעט קורס כהגדרתו בחוק הפיקוח על מכונים פסיכומטריים, התשס"ט-2008 " תקנות אלו קובעות כי אפשרות ביטול העסקה לא חלה מרגע שהחל הקורס, ובענייניה של התובעת הקורס החל במועד בו בחרה התובעת, את תחילתו – 20/10/15, אף שיכולה הייתה לבחור כל מועד אחר, והתובעת החלה בלימודיה בקורס ואף הישתתפה בשני שיעורים בקורס זה. חוסר שביעות רצון של התובעת מלימודיה בקורס בו למדה שני שיעורים בו – או סיבות אישיות אחרות כגון עומס אינן נחשבות כעילה המצדיקה לביטול ההסכם המחייב את הצדדים על כל תנאי ההיתקשרות שבו.
...
מקובלת עליי עמדת הנתבעת בכתב הגנתה לפיה אין מדובר בעסקה מתמשכת שכן התובעת רכשה קורס בו מתקיימים שיעורים ומתבצעת למידה.
לסיכום, אני מקבל את גרסת הנתבעת שהוכחה בפני כי ניתנה לתובעת האפשרות לשיעור ניסיון ולקריאת ההסכם טרם החתימה עליו ואותה אני מעדיף על פני גרסת התובעת, גרסת התובעת, לא הוכחה בפני בראיה ממשית כלשהי מדובר גם בטענה בעל פה אל מול מסמך בכתב –הסכם ההתקשרות ולפיכך דינה של התביעה להידחות - וכך אני מורה.
אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של - 750 ש"ח. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הם אף אינם טוענים, כי מרגע שהמשיבות הוזילו מסיבה זו או אחרת את המחיר עבור שירות מסוים, היה עליהן לפנות באופן יזום לכלל מנוייהן ולהציע להם לבטל את הסכמיהם הקיימים ולכרות תחתיהם הסכמים חדשים במחירים נמוכים יותר.
הוראות אלה ברישיון קובעות, כי הוט תספק את שידוריה ושרותי השידור בתנאים שוים ובתעריפים שאינם מפלים ואינן עוסקות כלל בסוגיה של מתן הטבות נקודתיות אותן מעניקה הוט מעת לעת ללקוחותיה, הטבות שאין בהן לשנות את התכנית הקבועה של הלקוח ואת התעריף הקבוע למסלול בו בחר, אלא להיטיב או לפצות באופן נקודתי ולזמן מוגבל לקוח שהביע חוסר שביעות רצון או הטבה במועד הצטרפות של לקוח להוט.
לאישוש טענתן מפנות המשיבות לדברים שנאמרו בתחילת העשור באתר האנטרנט של משרד התיקשורת (נספח 27 לסיכומי פרטנר): "מוקדי השרות של החברות הסלולאריות מפעילים מוקדים מיוחדים לשימור לקוחות. אם אתם שוקלים לעבור מחברת תיקשורת אחת לשנייה, כדאי לנסות ולבדוק מה הם מציעים לכם על מנת שתישארו. ייתכן שיציעו לכם הטבות נוספות, הוזלות ומסלולים מיוחדים. לאור העובדה שקנסות היציאה בוטלו, תקופת ההיתחייבות קוצרה משמעותית והוסרו חסמי המעבר – הכוח עבר ללקוח". דברים דומים נאמרו בפרסומים שונים של משרד התיקשורת שבוצעו בכלי התיקשורת השונים באותה העת, בהם הונחו הצרכנים כיצד להפעיל את כוחם מול חברות הסלולאר כדי לזכות באותן הטבות לשימור לקוחות, כיצד להתמקח כדי לקבלן וכיצד לאיים בנטישת החברה לצורך זה (נספח ז לתשובה): "שלום, היום נלמד תרגילי כוח מול חברות הסלולאר. עמידת מוצא, יד קדימה ו...מה אתם נותנים לי? מה אתם נותנים לי?....
...
מנגד, נטוויז'ן, סמייל ובזק בינלאומי, בתגובתן מיום 27.3.16 עתרו לעכב את מתן ההחלטה "בשל התפתחויות מהותיות שאירעו לאחרונה במישור הרגולטורי... ואשר עשויה להיות להן השלכה משמעותית על בקשות האישור": האחת, החלטת מועצת הכבלים והלוויין האמורה מיום 10/3/16; השנייה, מכתבו של מנכ"ל משרד התקשורת מיום 21.4.16, בו הזכיר את עמדותיהן דלעיל של המועצה ושל רשות ההגבלים העסקיים, וציין, כי "אני סבור שיש לשקול גיבוש כללים שיביאו להאחדה של הרגולציה לגבי כלל הגורמים הרלבנטיים, באופן שיעלה בקנה אחד גם עם שינויים ותמורות בשוק". מכאן כוונתו של המנכ"ל "לבחון קיום שימוע בסוגיית הוראות רישיון לעניין אפליית מחירים בין מנויים", האמור להתפרסם "לאחר חופשת חג הפסח, אולם עלול להתארך במספר שבועות בשל ריבוי האתגרים הניצבים כיום בפני הדרג המקצועי במשרד". לאור ההתפתחויות במישור הרגולטורי, התקיים דיון ביום 1.5.16.
אמנם באותו עניין דובר בחקיקה ראשית, אך אני סבורה שהדברים יפים גם לענייננו, שעה שמדובר באסדרת שוק הטלקום כולו.
נוכח כלל האמור והמפורט לעיל, מסקנתי היא כי לא מתקיים גם התנאי הנוסף הקבוע בסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות הקובע כי: "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". סוף דבר משקבעתי כאמור לעיל כי לא מתקיימים התנאים שבסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות אני דוחה את כל בקשות האישור.
אשר להוצאות, החלטתי לא לעשות צו להוצאות משני טעמים.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

(ג) חוזה בעיסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי הוראות סעיף 14ט, ואם נימסרה הודעת הביטול באמצעות דואר רשום – בתוך שישה ימי עסקים מיום מסירתה למשלוח, והכל אם לא נקב הצרכן במועד מאוחר יותר בהודעת הביטול (בפיסקה זו – מועד הביטול); במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול.
כך קבע בית המשפט: "53.          סעיף 13ד(ג) מחייב את העוסק להפסיק במועד הביטול את מתן השרות ואוסר עליו לחייב את הצרכן בתשלום עבור שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול. תכליתו הברורה של הסעיף היא למנוע מצב בו העוסק מוסיף, במסגרת העסקה המתמשכת, ליתן את השירותים ולחייב את הצרכן בגינם, חרף הודעת הביטול. הדבר עולה גם מדברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 26) (ביטול עסקה מתמשכת), התשס"ח-2008, ה"ח 210: "צרכנים המתקשרים בעיסקאות להספקת טובין או למתן שירותים באופן מתמשך נתקלים לעתים בקשיים בבואם לבטל עיסקאות אלה, ועל כן מחויבים בתשלומים מכוחן, אף שאינם מעוניינים עוד בקבלת הטובין או השירותים לפי העיסקאות האמורות. עסקה מתמשכת, מעצם טבעה, מגבילה את חופש ההיתקשרות של הצרכן שעקב שינוי נסיבות או אי שביעות רצונו מהשרות שניתן לו, מעוניין לבטל את העסקה. על כן, האנטרס של הצרכן הוא כי מנגנון סיום ההיתקשרות יהיה מהיר ופשוט ככל הניתן מבחינת הפעולות הנדרשות ממנו ומבחינת העלות הכלכלית הכרוכה בכך..." עוד צוין שם כי: "כדי להקל על צרכנים המעוניינים לבטל עיסקאות מתמשכות ולהגן על זכותם לעשות כן, מוצע כי עוסק יחויב להפסיק את הספקת הטובין או את מתן השירותים, לפי העניין, וכן את גביית התשלומים מהצרכן בשל כך, החל במועד שהצרכן יציין בהודעה שימסור לעוסק". המשיבה מנסה לאבחן את ענייננו מענין יעבץ בכך שזכות הביטול ההסכמית שם שונה באופן מהותי מזו שלפנינו, לא היתה מוגבלת לסוף החיוב החדשי, ונכנסה לתוקף מיד, ללא תשלום דמי ביטול, שנאסר על חברות התיקשורת לגבות על פי סעיף 51א(ב) בחוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982.
עירפול דומה, או לכל הפחות חוסר התאמה בין סעיפים שונים בתנאי השמוש, הביא לדחיית עמדת גוגל בקשר לסווג העסקה, והתקבלה עמדת המבקש שלפיה מדובר בעיסקה לתקופה קצובה.
להיפך, בפנייתו לאפליקציית רימון, נענה המבקש כי "העסקה שבצעת, רכישת רשיון לאפליקצית רימון סלולאר הנה מול חנות האפליקציות גוגל פליי. ולא דרך אינטרנט רימון. אי לכך באפשרותך לקבל החזר כספי דרך גוגל פליי" (נספח ז לבקשת האישור).
...
הטיעון שלפיו הותר לחייב במחזור החיוב המלא גם לאחר ביטול עסקה נדחה במפורש גם ע"י כב' השופט ר' ארניה שם. לסיכום, קיימת אפשרות סבירה שהשאלות שהוצבו בבקשת האישור תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה: גוגל נהגה ערפול בניסוח תנאי השימוש שלה.
לנוכח האמור אני סבורה שהתובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.
לנוכח התנהלות המבקש ובא כוחו, אין סיבה לחשוש שמא עניינם של חברי הקבוצה לא ייוצג או ינוהל בדרך הולמת ובתום לב. סיכום לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את התביעה הייצוגית: הגדרת הקבוצה, כמבוקש בבקשת האישור, היא: "לקוחות המשיבה, אשר רכשו באמצעות חנות האפליקציות של המשיבה, והיא חודשה חידוש אוטומטי, וכן כל לקוחות המשיבה, אשר נמנעה מהם האפשרות לבטל את ההתקשרות טרם סיום תקופת ההתחייבות". התובע המייצג הוא: מרדכי מלאכי.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו