לטענת המבקש תוצאות הפרות הדין על ידי המשיבה היא שיחרורו המוחלט מערבותו ללווה , ובטלות שטר המשכנתא שנחתם על ידו, ולחלופין טוען המבקש כי גם אם ינתן תוקף לערבותו הרי שבכל מקרה סכום תיק ההוצל"פ שניפתח על ידי המשיבה איננו נכון , והמשיבה כללה בתיק ההוצל"פ גם חוב בגין הלוואה נוספת של החלווה על סך של 150,000 ₪ שהמבקש לא ערב לה, ולפיכך המשיבה יכולה לכל היותר לידרוש ממנו סך קרן של 850,000 ₪ בצרוף ריבית חוקית של 8.9775% וכן ריבית פיגורים בשיעור של 10.773% וזאת אך ורק ביחס לתקופה המתחילה 15 יום לאחר מועד מתן התראה כדין למבקש על אי עמידת הלווה בהסכם ההלוואה.
אלא שגם בנושא זה הדברים אינם כה פשוטים וזאת בשל היות ערבותו של המבקש במקרה זה "ערבות חפצית" בלבד המתמצית בשיעבוד נכס להבטחת חיובו של הלווה , ללא ערבות אישית, ומעמד ערבות זו זכה לדיון מקיף וממצה בע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי ואח' (נבו,15.12.2015 ),שם נקבע בין היתר כי הפרת חובת הגילוי בדבר היות ערב "ערב יחיד" אינה מובילה אוטומאטית לביטולה של הערבות כאשר מדובר ב"ערב ממשכן" כפי המקרה שבפנינו , אלא יש לבחון את מכלול נסיבות המקרה ובכלל זה את השאלה האם קויימה חובת הגילוי בפרטים המהותיים הנוגעים למעמדו של ה"ערב היחיד", כך שגם בנושא זה לא ניתן לקבוע כי סכויי המבקש לקבלת טענותיו הנם גבוהים.
...
שיהוי
גם אם נניח כי קיים ספק בשאלת מאזן הנוחות וניתן לטעון כי כף המאזנים נוטה לטובתו של המבקש ,עדיין אני סבור כי במקרה זה וכנגד כל ספק העומד לטובת המבקש ,עומדת טענת השיהוי שיש בה כדי להטות את הכף לחובתו של המבקש.
על כל האמור לעיל , יש להוסיף את סוגיית "נקיון הכפיים" המחייבת את המבקש לקבל סעד זמני לפרוס בפני בית המשפט את מלוא תמונת הראיות וזאת לא נעשה על ידי המבקש אשר לא גילה בבקשתו את העובדה שהלוואה החליפה הלוואה קודמת שבגינה כבר היה רשום שעבוד על חלקו של המבקש במגרש.
סיכומו של דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני, ועל חיוב המבקש בהוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ וזאת ללא קשר לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.
