ביטול הסכם גירושים שאושר על ידי בית הדין הרבני

בכתב ההגנה שהגישה האשה בתביעה לביטול ההסכם שהגיש האיש, נטען כי לא ניתן לבטל הסכם גירושין בהתנהגות של הצדדים אלא רק בדרך של הסכם בכתב אשר יאושר על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת.

חיובו של האב במזונות הילדים נקבע בהסכם הגירושין, אשר אושר על ידי בית הדין הרבני וקיבל תוקף של פסק דין, ועמד על סך של 5,000 ₪ עבור שלושת הקטינים כולל מדור (1,700 ₪ לכל קטין) (להלן: "דמי המזונות").

...

טענת המשיבה שבמשך השנים המערער נתן לה מזונות במסגרת הסכם הגירושין אינה מקובלת עליי.

לפיכך אני מורה כי הטיפול המשפחתי יתקיים כפי שנקבע אצל הגב' ל' ג', ויפה שעת אחת קודם.

שתי התביעות ההדדיות של הצדדים לביטול המזונות ולהגדלת המזונות נדחות.

התביעה הכספית בגין לשון הרע שהגישה האישה נדחית, לאחר שנמצא כי האישה לא הוכיחה כי האיש עוול בעוולת לשון הרע ומנגד האיש הוכיח, כי קיימת לו הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות ודין התביעה להידחות.

טענת התובע כי בית הדין הרבני קבע שהוא אינו מוסמך לידון בעיניין תביעה זו אינה נסמכת על דבר, התובע לא צרף כל החלטה שניתנה על ידי ביה"ד הרבני בעיניין וממילא לא טען כי הוגשה על ידו בקשה לבית הדין הרבני לביטול הסכם הגירושין ופסק הדין שאישרו.

...

לטענת הנתבעת 1 בכתב הגנתה, בתמצית - התביעה נשענת על ההנחה שפסק הדין מיום 8.4.18 בטל ומשכך היא נעדרת כל בסיס ודינה להידחות; בקשת התובע הנה למעשה שבית המשפט יבטל פסק דין חלוט של בית הדין הרבני שניתן על יסוד הסכמת הצדדים, כשהתובע היה מיוצג והבין את משמעות ההסכם; התובע יחד עם אחיו עושה שימוש לרעה בהליכים המשפטיים לשוב ולפגוע בה ומטרת ההליך לערער על פסקי דין חלוטים; כבר נפסק כי הדירה מעולם לא היתה שייכת לנתבעת 2 ולא נרכשה על ידה זהו חלק מניסיונו להעלים רכוש ממנה; סמכות מקומית ועניינית לביטול ההסכם נתונה לבית הדין הרבני שאישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין.

בסעיף 13.1 בהסכם הגירושין נקבע כי התובע ישלם לנתבעת 1 סך 500,000 ₪ ביום חתימת ההסכם.

מתוך שכך ראוי ונכון להשית גם על הנתבעת 2 הוצאות לטובת הנתבעת על יסוד כל האמור לעיל - התביעה נדחית.

₪ התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 .

הסכם הגירושין אושר על ידי בית הדין הרבני האזורי בת"א-יפו , אשר העניק לו תוקף של פסק דין.

טופס המוטבים, שונה ותוקן ובוטל באמצעות הסכם הגירושין של המנוח ומשכך הזכות לכספים נשוא התביעה היא של התובעים לפי צו הירושה.

...

אולם לא שוכנענו כי יש לקבל את פרשנות התובעים בנדון שעה שעיון בסעיף 12.4 לתקנון מעלה כי הוא עוסק במצב בו אין הוראת מוטבים או במצב שלא ניתן לבצע את הוראת המוטבים כאשר בכל מקרה סעיף זה מותנה בשיקול דעת בלעדי של הנתבעת, כמצוטט:" 12.4 לא נתן העמית הוראת מוטבים, או אם לפי שיקול דעתה הגמור והמוחלט של החברה המנהלת לא ניתן יהיה לבצע את הוראת מוטבים שנתן העמית, או אם לפי שיקול דעתה הגמור והמוחלט של החברה המנהלת ביצוע הוראות המוטבים כרוך בקשיים לחברה המנהלת, לתשלום החברה המנהלת את הסכומים העומדים לזכות העמית בקופה בהתאם לאמור בסעיפים 12.4.1 ו12.4.2 להלן, כפי שיהיה המקרה:.... 12.4.2 ...הזכאים לקבל מהחברה המנהלת את הסכומים העומדים לזכות העמית בקופה, יהיו אותם היורשים המצויינים בצו הירושה". אולם במקרה דנן יש הוראת מוטבים ובכל מקרה יישום הסעיף תלוי בשיקול דעת גמור ומוחלט של הנתבעת, לא שוכנענו כי יש באמור בסעיף זה כדי להוביל לקבלת התביעה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

לא שוכנענו כי בנסיבות תיק זה יש לחייב בהוצאות.

ביום 8.11.2017 חתמו הצדדים על הסכם גירושין, שאושר על-ידי בית הדין הרבני.

בית המשפט המחוזי קבע איפוא כי אין מקום למסקנה, שהותרת הקטינות בישראל, לאחר פסק דינה של ערכאת העירעור בטקסס, היא בבחינת "אי-החזרה שלא כדין", כמשמעותה באמנת האג; ומשכך יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה ולדחות את תביעת המבקשת.

...

כאמור, טענת המבקשת היא, בעיקרו של דבר, כי פסק הדין בערעור בטקסס יצר מצב משפטי, החל ממועד נתינתו, ולפיו אי-השבת הקטינות מישראל לארה"ב היא "אי החזרה שלא כדין", ומשכך מהווה "חטיפה" לפי אמנת האג, באופן שמוביל למסקנה כי יש להורות על החזרתן המיידית של הקטינות לארה"ב. אולם, למעשה, ההליך בטקסס לא עסק בכך.

מכל הטעמים האמורים, אנו סבורים, כאמור, כי אף לגופם של דברים, אין מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בפסק דינו.

אם כן, מסקנתנו היא כי חוק אמנת האג אינו האכסניה המתאימה לבירור טענותיה של המבקשת.

סוף דבר: הבקשה נדחית מכוח סמכותנו לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

תמצית הרקע הרלוואנטי לבקשה המשיב 1 (להלן: החייב) והמבקשת התגרשו בשנת 2010 וחתמו על הסכם גירושין שאושר על-ידי בית הדין הרבני האיזורי בחיפה (להלן: הסכם הגירושין).

ביום 11.11.2020 הגישה הנאמנת לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על ביטול הענקה של זכויות החייב בכספי תמורת מכר הדירה, עליהן ויתר אגב גירושיו עם המבקשת.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

טענת המבקשת ולפיה די בכך שנטענות טענות "חדשות", במובן זה שהן לא הובאו קודם לכן לפני בית המשפט, כדי להצדיק עיון חוזר בפסק הדין, חותרות במובהק תחת עיקרון סופיות הדיון ותחת הכלל הנוהג, ולפיו חובה על בעל דין לפעול למיצוי זכויותיו הדיוניות, ואין לאפשר לו פתיחת ההתדיינות מחדש בכל עת שנמצאה לו טענה חדשה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.