ביטול המסגרת האשראית על ידי הבנק

הוא ציין שחוות דעתו לא התייחסה "לטיבו של הלקוח", כלומר לטיב חברת זיפ, אלא נאמרו במישור העקרוני (עמ' 674); הוא אישר את דברי מאור בתצהירו המשלים, שמודל התבחינים שפיתח הבנק, אשר נועד לעמוד על ההסתברות לכשל בהחזר אשראי, הנו רק כלי סיוע, ולצדו קיימים שיקולים רבים נוספים, שמשקלם אף רב יותר (עמ' 675-676); הוא לא סבר שהבנק פעל ברשלנות או בחוסר תום-לב (עמ' 680); ובהמשך אמר (עמ' 683): "... ועדת האשראי לא פעלה שלא בתום-לב ולא פעלה מתוך רשעות ולא עשו משהו בכוונה. הם קיבלו נתונים מסוימים, והם, על פיהם, שקלו את השיקולים שלהם והגיעו להחלטה"; הוא אישר, שלא ראה שבוטלו מסגרות אשראי קיימות, וכי תוקפן של מסגרות האשראי מסתיים בדרך-כלל לאחר שנה (עמ' 699); כן אישר שסקטור לקוחות מיוחדים עוצר, אמנם, אישורי אשראי חדשים, אך לא מבטל את המסגרות הקיימות (עמ' 700); כי לבנק אין חובה לתת אשראי מלכתחילה, ומשזה ניתן ההסכם הוא דו-צדדי, כך שעל הלקוח לעמוד בתנאים להעמדת האשראי, ואם הוא אינו עומד בהם הבנק אינו חייב לתת אשראי (עמ' 701); כי "שום אשראי שהבנק מאשר אין בו כדי ללמד על הסכמה עתידית" (עמ' 708); וכן (עמ' 704): "אני יודע שהמצב של החברה היה כל הזמן תחת לחץ... וזה אנחנו רואים מרצף הבקשות לחריגה ובצפיפות הזאת"; וכן (עמ' 706): "אני בחוות הדעת לא כתבתי אם צריך לתת ללקוח הזה אשראי או לא צריך לתת לו אשראי". והחשוב מכל, פלמון הודה בהגינות (עמ' 714-715), כי לא בדק כראוי את טענות זיפ בדבר ההמחאות והחשבוניות שהוצגו, שכנגדן ניתן היה לנצל את מסגרת ב': "מה שאני כתבתי כאן מבוסס על ידיעה שלא נבדקה על ידי כראוי" (עמ' 715).

...

המסקנה היא שיש לדחות את תביעת זיפ, על כל חלקיה.

הנזקים הנטענים המסקנה האמורה מייתרת, כמובן, את הדיון בנזקים הנטענים, אך כיוון שהצדדים כבר דנו בכך, וכדי שהספר לא יהיה חסר, אתייחס אליהם בקצרה בלבד.

התביעה שכנגד נדחית.

בנוסף, במהלך הדיון המוקדם, בבקשת הרשות להיתגונן, העיד הנתבע, כי הוא, עצמו, ביקש לפתוח חשבון בבנק דיסקונט, כי לצורך כך הגיע לסניף ובקש שיועמד לו אשראי בגובה של כ- 1,000,000 ש"ח ₪, כי נאמר לו על ידי מר בייגל כי לצורך כך יידרש להמציא "ביטחונות או בית" וכי רק לאחר מכן, במהלך ארוחת צהריים, ביקש ממנו מר בייגל לעשות בחשבון זה כבשלו (ראו פרוטוקול מיום 21.10.10, עמ' 3 ש' 28 עד עמ' 4 ש' 2; עמ' 7 ש' 19-25).

כפועל יוצא של האמור, לבנק מוקנית זכות להקטין או לבטל מידית מסגרת אשראי במצב של שינוי לרעה בכושר הפרעון של הלקוח, העלול לסכן את הבנק באי יכולת לגבות את החוב, או במקרה של הווצרות תנאים אחרים המחייבים הקטנה מיידית או ביטול של מסגרת אשראי, או במקרים אחרים המותרים על פי כל דין.

...

עם זאת, לאור הסתירות והפרכות בעדות הנתבע, ולאור המסמכים שהוצגו הקושרים בין הנתבע לחשבון, גם חשש כאמור, אינו מגיע כדי תמיכה בגרסת הנתבע עצמו, ועל כן אני מקבלת את התובענה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לבנק סכום של 4,410,801 ₪, כשסכום זה כולל ריבית עד ליום 31.3.09, והחל ממועד זה בצירוף ריבית כמפורט בסעיף 15 לכתב התביעה בנסיבות העניין, ולאור התנהלות הבנק, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

זאת, נוכח הראיות שעמדו בפניו, כמו גם נוכח העובדה שהדיון הוחזר אליו על ידי בית המשפט המחוזי, בעקבות פסק הדין בעירעור הראשון, לדיון בשתי שאלות בלבד, והן השאלה האם הבנק היה רשאי לבטל את מסגרת האשראי ולהעמיד את האשראי לפירעון מיידי, וכן השאלה מה היתה ההשלכה של סרוב השיקים, קרי, הנזק שניגרם למערערת עקב הגבלת החשבון.

...

יפים לענין זה הדברים שנאמרו בע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ פ"ד מה(5) 729 ,עמ' 735-736: "טענתה השניה של המערערת היא כי בהיעדר חקירה על התצהיר שהוגש מטעמה, היה על בית המשפט לראות את האמור בו כאמת ולפסוק בהתאם לכך. ... אולם, המשיבה צודקת בטענה כי הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו מעיקרו. היינו, בעוד שיש בחקירה על התצהיר כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד בפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה." סיכומו של דבר, המערערת לא טענה וממילא גם לא הוכיחה שנגרם לה נזק כלשהו מחמת הגבלת חשבונה בבנק.

אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל, דין הערעור להדחות.

אשר על כן, המערערת תשלם לבנק את הוצאות הערעור בסך של 35,400 ₪.

" הקורלציה המתחייבת הנה קורלציה במובן המהותי, כלומר, קיומו של קשר סיבתי בין פתיחת תכנית החסכון או קבלת שירות אחר שהבנק מציע, לבין השרות המבוקש מלכתחילה על-ידי הלקוח. מבחינה ראייתית, קורלציה כזו יכול שתוכח על-ידי עדות ישירה של הלקוח על התנייה כאמור, וכן על-ידי נסיבות חיצוניות, כגון סמיכות במועדים שבהם ניתנו שני השירותים, או, במקרה בו מדובר על פתיחת תכניות חיסכון כתנאי להגדלת מסגרת אשראי-הוכחת זהות או קרבה גדולה בין הסכומים שהופקדו בתכניות לבין גובהה של מסגרת האשראי שאושרה בעקבות זאת. לעניין התניית שירות בשירות כבר נפסק כי אין צורך להראות כפיה במובנו של סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אלא, די בכך שהלקוח יראה כי נוצרה אווירה של לחץ סמוי שהופעל עליו, אשר בעקבותיו נאלץ לפתוח את תכניות החסכון לשם קבלת אשראי מהבנק (ראה פרשת בנוי התיכון בעמ' 586 – 585) עניין נוסף אשר הפסיקה נוטה לייחס לו חשיבות לצורך הכרעה בשאלת קיומה של התנייה הוא העדרו של צידוק כלכלי, אשר יש בו כדי להצדיק את פתיחת תוכניות החיסכון במועד ובתנאים שניפתחו (ראה: ע"א 7424/96-בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני. פ"ד נד(2) 145,עמ' 158-159).

" בחינת הראיות שבפני מלמדת כי מסגרת האשראי בחשבונו של התובע הוגדלה כ – 70 פעמים (ראה נספח ה' לתצהירי הבנק) מבלי שבכל פעם ניפתחה תוכנית חיסכון. בסמוך לפתיחת תוכנית החיסכון הראשונה היה חשבונו של התובע מצוי בתחום מסגרת האשראי המאושרת או בחריגה קטנה ממנה. במועד פתיחת התוכנית השנייה היה החשבון בחריגה קטנה מהמסגרת ואילו במועד פתיחת התוכנית השלישית הייתה יתרת החובה נמוכה ממסגרת האשראי. התובע פתח גם תוכניות חסכון נוספות בחשבונו הפרטי בסכומים לא מבוטלים. בסוף שנת 1996 עמדו מסגרות האשראי של התובע בבנק עד לשיעור של כמליון ₪ (ראה נ/5), כאשר באותו המועד הייתה לתובע תוכנית חיסכון אחת ויחידה על סך של 35,000 ₪.

חשבונו שת התובע הוגבל רק בחודש יוני 1998, ולא הוגש מטעם התובע כל ערעור על כך. 11 יחידות הדיור שלטענת התובע נמכרו באופן מיידי ומתחת למחיר השוק, נמכרו על פני תקופה של שנתיים וחצי וחלקן נמכרו אף בשנת 1995 ותחילת שנת 1996, טרם עצירת האשראי על ידי הבנק.

...

התוצאה: אשר על כן, מכל הנימוקים אשר פורטו לעיל, לא שוכנעתי לקבל את תביעת התובע.

לפיכך התביעה נדחית.

התובע ישלם לבנק, הנתבע, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪ בצרוף מע"מ. הסכום ישולם תוך 30 יום וישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ביום 2 במאי 2007 הוגשה על ידי המבקשת, ארן מטל בע"מ להלן: "המבקשת"), בקשה לבטל הכללת שבע עשרה (17) המחאות, ממניין ההמחאות שסורבו בחשבונה, החל מיום 18 מרץ 2007 ועד ליום 20 אפריל 2007 (ביום זה סורבו 8 המחאות).

המבקשת טענה כי הערבויות הועמדו כנדרש ומנגד הועמדה מסגרת האשראי הנ"ל. יתרה מכך, נטען על ידי המבקשת, כי מסגרת האשראי נוצלה, "ואף למעלה מכך" (סעיף 9 לתצהיר הראשון) במשך שנים.

בין היתר נקבע עוד בהסכם, בסעיף 5.2.1 כי:-"הבנק לא יהיה חייב לכבד משיכה, הוראה או בקשה, אשר כתוצאה ממנה, תיווצר או תגדל יתרת החובה בחשבון מעבר למסגרת האשראי המוגדלת, אולם הבנק רשאי לפי שיקול דעתו הבלעדי לכבד כל משיכה, הוראה או בקשה כנ"ל. עשה הבנק כן:-לא יתפרש הדבר כהסכמה לעשות כן בעתיד, לא יהא בכך כדי להטיל חובה על הבנק לעשות כן בעתיד ולא יהא בכך ויתור על זכות כל שהיא של הבנק." בשם החברה חתם מר גיל ארן ואילו איזו ארן, פנינה ארן, גיל ארן, אורית ארן ושי ארן ערבו להתחייבויות החברה.

...

זאת ועוד, לא שוכנעתי כי למנהל המשיב היה הסבר גם ל"חריגות הנקודתיות" עליהן הצביעה המבקשת וניכר היה כי ניסה למצוא הסבר על מנת שלא להצדיק את המדיניות הוותרנית, אם ניתן לכנותה כך, של מנהל המשיב הקודם, ש"הלך" לקראת המבקשת במידה ניכרת יותר מזו ש"הלך" בה מנהל המשיב כיום.

בסיכומיו זנח המשיב טענה זו. גם לגופו של עניין, אני סוברת שדין טענה זו להידחות היות שהמשיב בתצהיר מטעמו חזר וטען כי פעולות המשיב באשר ל-15 ההמחאות, באף אחד מהמועדים האמורים לא היתה חריגה ממסגרת האשראי המאושרת.

סוף דבר: אני מקבלת את הבקשה בהתייחס להמחאות 5 ו-17-10 להודעת ההגבלה בהתאם לסעיף 10 (א)(3) לחוק וגורעת אותן ממניין ההמחאות שבוטלו.