האם יש מקום ליתן במקרה זה הפטר מותנה לאלתר ?
ככלל, על חייב בהליך חידלות פרעון מוטלת חובה למצות את פוטנציאל הישתכרותו כחלק מחובתו להתנהל בתום לב במסגרת ההליך מאחר שכן עמידה בחובה זו עלולה להוביל לביטול הליך פשיטת הרגל כולו.
במחלוקת אשר התגלעה בין הממונה והיחיד לבין הנושה האם יש מקום האם יש מקום להורות לממונה להמשיך ולבחון האם היחיד הסתיר מידיעת הממונה קיומם של נכסים ורכוש שאותו צבר בלתי מוצהר, כפי שטוענת הנושה, ולהטיל עליו לשלם את יתרת חובו באמצעות צו תשלומים כתנאי להפטרו או לחילופין ליתן לחילופין לו הפטר לאלתר בהתאם לעקרונות אשר הותוו על ידי ביהמ"ש העליון בהילכת לשצ'נקו בשים לב לגילו של היחיד, לכושר הישתכרותו/העדר כושר הישתכרות ונסיבות נוספות, כפי טענת היחיד והממונה, הרי שהנני מוצא לנכון לקבוע כי יש מקום לבכר את עמדת הממונה והיחיד שלפיה יש ליתן במקרה זה הפטר לאלתר.
במקרה דנן לא עלה בידי הנושה להוכיח את טענתה שלפיה ליחיד קיים נכון להיום כושר הישתכרות מינימלי, ולכן בהתאם להילכת לשצ'נקו ואף בהתאם לפסיקות אשר מתייחסות לפקודת פשיטת הרגל, יש מקום לאשר הפטר ליחיד אשר מתפרנס מקיצבת זקנה וכן גם ליחיד אשר מקבל קצבת נכות בלבד (ראה : פש"ר (מחוזי חיפה) 67643-01-17 פניגשטין נ' הכונס הרישמי מחוז חיפה מיום 19.7.2020); פש"ר (מחוזי חיפה) 54150-06-18 שמאייב נ' הכונה הרישמי מחוז חיפה מיום 28.6.2020)).
...
במהלך הדיון נטען כי לבית המשפט המחוזי הוצגו ראיות שמהן עלה כי היחיד עבד באופן בלתי מוצהר בתחום השיפוצים, וכי בניגוד לטענות היחיד בנוגע לכך שמצבו הבריאותי לא איפשר בידיו להשתלב במעגל העבודה במשך שנים רבות, הרי שבפועל לא הוצגו על ידו ראיות אשר תומכות בטענה זו.
עוד נטען באותו הליך כי הנאמן אשר מונה על ידי בית המשפט המחוזי בחן את טענת היחיד בנוגע למקום מגוריו בפועל, והתרשם מכך שמדובר בטענה שקרית, בעיקר לאחר שבחן את צריכת החשמל בחשבונות החשמל של הדירה המדווחת (דירת "עמידר" ברחוב האשל 13 בעיר עכו), וכי גם בדיקות אשר התבצעו על ידי הנושה העלו מסקנה דומה שלפיה היחיד לא התגורר בפועל בדירה זאת אלא בדירה אחרת בקרית-מוצקין.
הנושה טוענה כי מסקנה זו עולה באופן ברור מעיון בחשבוניות המס וכן גם מניתוח של קבלות צריכת המים והחשמל אשר צורפו לדו"חותיו החודשיים של היחיד, שמהן עולה כי הוא ביצע מספר רכישות של דברי מתיקה אשר שאותם הינו מנוע לאכול בשל מצבו הבריאותי, וכן גם מוצרים קוסמטיים אשר מיועדים לשימוש נשים.
בנוסף לכך, לא ברור מדוע עו"ד גלמן לא ערכה בדיקות מקדמיות בנוגע ליכולת איתנותו הכלכלית של היחיד (מצבת חובותיו בלשכות ההוצל"פ, נתוני השתכרות, תדפיסי בנק וכו') טרם שערכה את כתב הערבות (ראה : סעיף 2.1 לתצהירה של עו"ד גלמן) ושעליו גם חתמה (ראה : עמוד 2 להסכם) ומדוע לא ווידאה עם היחיד ועם אחיו המנוח כי הם נועצו בעו"ד מטעמם טרם חתימתם על גבי הסכם זה.
מן המקובץ לעיל עולה כי אין מדובר בחוב אשר נוצר בדרך מרמה, אלא לכל היותר באי עמידה ביכולת כלכלית לעמוד בהתחייבות לערוב לחוב כספי מינורי של בן משפחה מדרגה ראשונה אשר נקלע לקשיים כלכליים, ומכאן שאין מקום לקבל את טענת הנושה שלפיה יש מקום להחריג את חובו של היחיד כלפיה.
