ביטול הכרעת דין בהסכמה לאחר תיקון כתב אישום

כן, מצא מותב זה לבטל הכרעת הדין המרשיעה את הנאשם.

הגם שמדובר בסכום שאינו מן הגבוהים, מעשי העבירה היו סדרתיים, ואף לאחר תיקון כתב האישום, המדובר במספר לא מבוטל של עבירות ושל נפגעים פוטנציאליים.

בשיקלול הנסיבות, מוצא בית המשפט לחרוג לקולה ממיתחם הענישה שנקבע, מטעמי שקום, ולאמץ המלצת שירות המבחן למבוגרים, לענישה במסגרת צו של"ץ. זאת, הן לאור הנסיבות המיוחדות שפורטו בתסקיר בנוגע למצבן של הנאשמת ושל אמה; כמו גם על מנת שלא להביא להטלת הכורת על מטה לחמה של הנאשמת, בייחוד לאחר שההליך המשמעתי הסתיים בהסכמה שתאפשר המשך עבודתה.

...

טענת ב"כ הנאשמת כי בשלב בו הציעה אילנית לנאשמת לשמש לה כאשת קש, מצבה של הנאשמת היה בכי רע, היא מצאה בכך מזור ועל כן הסכימה לבצע את כל הפעולות בבית הבושת שדרשה ממנה אילנית, כמתואר בכתב האישום המתוקן.

ת"פ 58600-06-17 מדינת ישראל נגד נוי חדד (12/9/2018): הנאשמת הורשעה על יסוד הודאתה בכתב אישום מתוקן (לאחר שהחל להתנהל הליך הוכחות) בעבירות של סרסרות למעשה זנות, החזקת מקום לשם זנות, פירסום שירותי זנות; עבירות של איסור הלבנת הון ובצוע פעולה ברכוש אסור; עבירות מס של השמטת הכנסה בכוונה להיתחמק ממס, שימוש בערמה ותחבולה במזיד ובכוונה להיתחמק ממס וכן עבירה של שבוש מהלכי משפט.

יצוין, כי ערעור שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה בקשת המערערת לחזור בה מהודייתה ובמסגרתו עתרה המערערת לבטל את הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעיניינה, נדחה (ע"פ 3524/17 פלונית נ' מדינת ישראל (3/10/2017).

...

הערעור נדחה בין היתר נוכח עקרון אחידות הענישה.

לנוכח כל האמור קבע מתחם הנע בין 40-18 חודשי מאסר בפועל, ומתחם קנס נע בין 1,000,000-300,000 ₪, והטיל עליו 24 חודשי מאסר בפועל, מע"ת, קנס בסך 500,000 ₪ וחולטו כספים.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר למשך 9 חודשים שירוצה בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת ממונה מיום 18/9/22.

ב"כ הנאשם, עו"ד רודנקו, טען כי "הנאשם שלא היה מיוצג מסר הודאה בתיק. יש בעיה עם הודאה זו. הסנגור מונה לאחר שביהמ"ש הבין שהעמדה העונשית של המאשימה לקנס גבוהה מאוד... מה שלא משתקף מהודאת הנאשם, מדובר בתוספת שהיא כלולה בהיתר שניתן. הנאשם לא זומן לחקירה... ולא רואה.. איך כתב האישום מוכח על ידי התביעה...". לאחר שמיעת דברים אלו, המליץ ביהמ"ש (כב' השופט דהאן) לצדדים "כי יינתן חופש טיעון וראייה במסגרת הוכחת נסיבות ביצוע העבירה בשלב הראיות לעונש. וכן יותרו מטענות הגנה מן הצדק בשלב מאוחר זה, ותוצאתן אם תתקבלנה, תהיה הקלה בעונש ולא ביטול הכרעת הדין". הצדדים הסכימו להצעה זו ביקשו לקבוע מועד לטיעונים לעונש.

ניתן בזה  צו הריסה או התאמה חדש לפי סעיף 254ב לחוק התיכנון והבניה התשכ"ה -1965 בנוסחו לאחר תיקון 116 , של הבינוי מושא כתב האישום בתיק 5186/12  לפיו על הנאשם להתאים בניה זו לתוכניות ולהיתרי הבניה החלים, לרבות בדרך של הריסה.

...

כמו כן ציינו ב"כ הצדדים: " סוכם כי הצו יידחה בשנה וככל שיוגשו בקשות דחיה מעבר לכך, הדבר ייבחן ויישקל בין היתר בהתקדמות תמ"א 38 בבניין". ביהמ"ש (כב' השופט ויינשל) מצא לנכון לכבד את ההסדר אליו הגיעו הצדדים תוך שציין כי: "מדובר בענישה מקלה ביותר אשר ההצדקה לה הם קשיים מסוימים בתיק ובעיקר מתן משקל משמעותי לגרסת הנאשם שלפיה לא הבין את משמעות גזר הדין וכי נמסר לו מידע שונה על ידי גורמים בוועדה המקומית. בהקשר זה אציין כי מקבל אני את הסכמת הצדדים אולם כעת ברורה לנאשם משמעות גזר הדין וכן הובהר לו כי לא ניתן להסתמך על כל גורם ועליו לקיים את הצו השיפוטי במועד". בהתאם, ביום 27.3.19 נגזר על הנאשם קנס בסך 1,000 ₪ ומועד כניסת הצו לתוקף הוארך עד ליום 27.3.20.

לאור מכלול השיקולים שפורטו, הגעתי למסקנה כי מתחם העונש ההולם נע בין 5,000 ₪ ל- 25,000 ₪.

אי לכך, אני מורה כי הנאשם יישא בקנס בסך 6,000 ₪ , תוטל עליו התחייבות בגובה מחצית הקנס וכן יינתן צו דחוי בשנה.

לסיכום ולאור האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 6,000 ₪ אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 9.9.23 ובכל 9 לחודש שלאחר מכן.

טיעוני הצדדים בבקשתו, עתר ב"כ הנאשם להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו ולהורות על ביטול הכרעת הדין שניתנה בעיניינו ביום 14.05.23.

לאחר דברי באי כוח הנאשם דאז, הנאשם אישר את דברי באי כוחו והצהיר לפרוטוקול: "כתב האישום המתוקן הוקרא לי ואני הבנתי את תוכנו. בתשובה אני מודה בעובדות כתב האישום המתוקן [...]. לאחר שבית המשפט הסביר לי כי אינו כבול להסדר הטיעון וכי הוא יכול לפסוק את עונשי בהתאם לשיקול דעתו, אני מצהיר כי עובדה זו ידועה לי והוסברה לי וכי הסדר הטיעון נעשה על דעתי ובהסכמתי. הודייתי היא מרצון חופשי וללא קשר להסכמות הצדדים לגבי תיק המעצר" [הדגשות לא במקור] ביום 16.08.23 הוריתי על העברת הבקשה הנוכחית לתגובת באי כוח הנאשם דאז.

...

אשר לטענה כי הודאת הנאשם נבעה ממצבו הנפשי הקשה כתוצאה ממעצרו ועקב חוסר שינה ממושך ועייפות, טענה זו דינה להידחות.

בענייננו, לא שוכנעתי כי האופן בו נוהלה ההגנה, ומבלי שנעלם מעיניי, כי ההודאה ניתנה ביום הגשת כתב האישום, הביא לעיוות דין של ממש, באופן שיש בו לשנות את תוצאת ההליך.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ומשהתרשמתי כי הודאת הנאשם ניתנה מרצונו החופשי, לא היה כשל בייצוג והבקשה אינה נובעת מרצונו הכן של הנאשם להביא לחשיפת האמת העובדתית ובהעדר נימוקים מיוחדים, הבקשה נדחית.

עוד נטען כי ב"כ הנאשם סבר כי כתב האישום תוקן ובשל כך הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ולאחר "שבדק" חזר מידית לאולם בית המשפט ו "ביקש לתקן את הטעות שלו" – לשון סעיף 3 לבקשה.

מלשון סעיף 153 (א) לחסד"פ עולה כי חזרה מהודאה יכול שתעשה מיוזמת הנאשם "בכל שלב של המשפט" וככל שהחזרה מהודאה מועלית בשלב שלאחר הכרעת הדין (היינו – בין שלב 'הכרעת הדין' לבין שלב 'גזר הדין') – תבוטל הכרעת הדין ויתחדש הדיון.

בשולי הדברים ואף למעלה מן הצורך אפנה לדברים הבאים: "הסדר טיעון כהגדרת כב' השופטת בייניש בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(1) 577 (2002) הוא הסכם בין נאשם לתביעה, שהתביעה מתחייבת במסגרתו לוותר לנאשם על מיצוי הדין ולהעניק לו הקלה הקשורה לתוצאות המשפט, בתמורה להודיה בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו. המופעים השכיכים של ויתור זה הם גרסה 'מרוככת' של כתב האישום או הסכמה לתוצאה עונשית מקילה" (מתוך מאמר "הסדרי טיעון: הכרח בל יגונה או כלי יעיל לאכיפת הדין?" (כבוד השופט טל ענר, 75 שנות עצמאות במשפט, נבו הוצאה לאור, 2023).

...

כבוד השופט עמית קבע כי "ניתן היה לצפות כי עורך הדין יהיה ערני דיו כדי לוודא כי גזר הדין שניתן הוא בהתאם להסדר הנטען". עוד נקבע כי "היה על עורך הדין לברר במה לקוחו מורשע טרם הודה בשמו". בדומה למקרה שבפניי, לטענת ב"כ הנאשם, סבר הוא כי הוראת החיקוק תשונה לעבירה ללא ניקוד, להבדיל מזו המקורית.

בהתאם ל"מבחן המניע" אני קובעת כי מדובר ב"תמרון פסול" שכל מטרתו השגת רווח דיוני ומשפטי למטרת מניעת הטלת אמצעי תיקון על המבקש, מצד משרד הרישוי.

סוף דבר – הבקשה נדחית.