ביטול הכרזת סוחר סמים לנאשם בעבירות סחר בסמים

עם זאת, צוין כי יש להיתחשב בטענת הנאשם לקולה כחלק משקולי הענישה: "על אף הפסול המתואר שדבק בהתנהלות המישטרה, היא אינה מגעת כדי "היתנהגות שערורייתית", כדברי הסנגור, המצדיקה ביטול האישום וזיכוי הנאשם, מה גם שאל מול היתנהלות זו ניצב הנאשם, "שור מועד' אשר נטל חלק מהותי בבצוע העבירה (מתן תמורה כספית, איתור ספק סמים ויצירת קשר עמו, העברת פרטיו לידי יוסי ועוד).

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 36א(ב) לפקודת הסמים, שכותרתו "חילוט רכוש בהליך פלילי", קובע: "בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנדון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת תובע, שהנדון הוא סוחר סמים ומשעשה כן – יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנדון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט". שני תנאים מצטברים דרושים להתקיים לשם הכרזת נאשם כ'סוחר סמים'; האחד – הרשעתו בעבירה של עסקת סמים, המוגדרת בסעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים כעבירה שעונשה 20 שנות מאסר לפחות, והשני – כי הנאשם "הפיק רווח" מהעבירה או "שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור". הסוגיות השנויות במחלוקת: להלן הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים: לאור היתנהלות המישטרה, אשר לגביה נקבע כי היא נגועה בהדחה, ובהיעדר אינדיקאציה אחרת בהכרעת הדין לכך שהנאשם ניהל אורח חיים של סוחר סמים, האם נכון וראוי להכריז עליו כסוחר סמים? העובדה שבפועל הנאשם לא הפיק רווח מהעבירה שביצע, אף לא יכול היה להפיק רווח, שכן מלכתחילה המישטרה לא התכוונה לאפשר לו להנות מפירות הייבוא – האם היא שומטת את היסוד להתקיימות התנאי השני שבהוראת סעיף 36א(ב) לפקודה, לפיו יש להוכיח כי הנאשם 'הפיק' או "אמור היה להפיק רווח". טיעוני הצדדים לדידו של התובע, הרשעת הנאשם בעבירה של עסקת סמים, אותה ביצע מתוך רצון להפיק רווח – מקיימת את שני התנאים במצטבר.

...

תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בחזקה שיצרה הפסיקה לעניין עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפיה נאשם שהורשע בעבירה זו מוחזק כמי שאמור היה להפיק רווח מהסם – חזקה שמקורה בעצם החזקת כמות גדולה של סם. אין אפוא רלבנטיות,, לשאלה אם בפועל ניתן היה להפיק רווח כתוצאה מביצוע העבירה, אם לאו (לעניין זה ר' למשל 170/07 מטיס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 19.11.07); ת"פ 472/02 מדינת ישראל נ' עבד אל רחמן תאפל (פורסם בנבו, 16.5.05); ת"פ 37551-01-16 מדינת ישראל נ' פרקש (פורסם בנבו, 4.12.16)).

לכן הורשע הנאשם בשש עבירות סחר בסם, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים, ובעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית בצוותא לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודה + סעיף 29 לחוק העונשין.

נטען כי ניתן למקם את הנאשם בתחתית מיתחמי הענישה, דהיינו כי על הנאשם יוטל עונש מאסר בפועל לתקופה לא מבוטל וכן ענישה נלווית, הכרזה על הנאשם כסוחר סמים וחילוט התפוסים.

...

אני סבור כי הענישה צריכה לאפשר לנאשם להגשים מטרות אלו, ולחזק את הנטיות הפרודוקטיביות והנורמטיביות שהוא מגלה, כך שהן הנאשם והן החברה יֵצאו נשכרים מן ההליך הפלילי, ו"מעז ייצא מתוק".

אני סבור כי הנאשם עומד בקריטריונים הנוגעים לשיקום ולסיכויי שיקום, ועוד סברתי, שהטלת מאסר ולו בעבודות שירות, לא יאפשר את הגשמת המטרות עליהן עמדתי.

גזירת הדין נוכח כל האמור מכריז על הנאשם סוחר סמים, ומטיל עליו את העונשים הבאים: 450 שעות שירות לתועלת הציבור בהתאם לתוכנית שיכין שירות המבחן ויגישה לבית המשפט בתוך 30 יום מהיום.

בנוסף, ביקש להכריז כי הנאשם סוחר סמים.

וכן ע"פ 4592/15, פדידה: "מסקירת הפסיקה בנושא עולה, כי אמנם קיים גיוון רב בענישה, אולם במקרים העוסקים בהחזקת סם מסוכן מסוג הרואין או קוקאין שלא לצריכה עצמית, בכמות של עשרות גרמים, נע טווח הענישה בין שלוש לחמש שנות מאסר (ע"פ 8820/14 זהר שחר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2015) בפיסקה 12 וההפניות שם; 1313/14 גמאל בהתימי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2015); עניין פיצו, בפיסקה 14 וההפניות שם; ע"פ 5374/12 אברג'יל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2013); ע"פ 11469/05 מדינת ישראל נ' עייש [פורסם בנבו] (2006); 5958/13 גיא שרגא סבג נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2014); 4203/14 אליהו כהן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2015))". ור' ת"פ (מחוזי מרכז) 29005-11-20 חמד (20.7.21): "עוד ראוי להזכיר כי במספר לא מבוטל של פסקי דין חזר בית המשפט העליון על העמדה לפיה רמת הענישה המקובלת בגין החזקת סמים מסוכנים מסוג קוקאין או הרואין במשקל של עשרות גרמים, נעה בין 3 ל-5 שנות מאסר. ... אם אלו הם פני הדברים כאשר מדובר בהחזקה גרידא, ברי כי הענישה בגין עבירות סחר בהיקפים דומים צריכה להיות חמורה יותר." לעניין רמת הענישה הנוגעת לסחר בקוקאין, ר' למשל ע"פ 2173/16 אבו זעלוק (3.11.16) – שם נדון נאשם בעל עבר פלילי ל-48 חודשי מאסר לאחר שהורשע על פי הודעתו שמכר לסוכן משטרתי כ-50 ג' קוקאין.

...

במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, הוסכם כי הנאשם יוכרז כסוחר סמים, יחולט סך של 16,000 ₪, ואילו היתרה תושב לנאשם.

על אף שהנאשם הספיק לבצע שתי עבירות של סחר בסם מסוכן, הסמים אותם החזיק והאופן בו הוחזקו מעידים על היותו חוליה לא מבוטלת בשרשרת הפצת הסם.

...

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, תוך דגש על עקרון ההלימה המנחֶה, אני קובע כי מתחם הענישה במקרה זה נע בין מספר חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שרות ועד ל-12 חודשי מאסר, לצד ענישה נלווית.

לפיכך, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שרות, בהתאם לחוות דעת הממונה אשר הוגשה בעניינו.

אני מורה על חילוט סך של 16,000 ₪ מתוך הסכום שנתפס.

הנאשמים החזיקו בכמות בלתי מבוטלת של סם מסוכן וקשה מסוג קוקאין.

המאשימה עתרה כבר במסגרת כתב האישום וכן בטיעוניה לעניין העונש לחילוט הרכב הן לנוכח ההכרזה על נאשם זה כסוחר סמים הן לנוכח העובדה שמדובר ברכב ששמש לבצוע עבירה.

ביצועה של עבירת סחר בסמים מסוכנים (והחזקת הסם בצוותא חדא ללא היתר ושלא לצריכה עצמית) פוגעת בערכים הנוגעים בשמירה על בריאות-הציבור ושמירתו מפני פגיעתו מעבירות הנילוות לעבירות הסמים.

...

נאמן לכללים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון דלעיל, שלפיהם, במקרים בהם מדובר באירועים נפרדים, אשר מקימים עבירות נפרדות, חפיפת עונשים איננה עולה בקנה אחד עם עיקרון ההלימה, ובמיוחד במקרים בהם מדובר בחפיפה מלאה של עונשים שהוטלו בהליכים שונים, סבורני שחפיפה מלאה בין העונשים השונים איננה סבירה ותחטא לעקרון ההלימה.

יוצא אפוא שנאשם זה ירצה 24 חודשי מאסר בתום נשיאת העונש, אותו הוא נושא כעת (40 חודשי מאסר בפועל שהוטלו במסגרת ת"פ 48196-01-22 מיום 12.12.22 בידי בית המשפט המחוזי במחוז מרכז) ואילו 6 חודשים מתוך העונש המוטל כעת ירוצו בחופף לעונש אותו הוא נושא כעת.

לאור ההסכמה המקובלת עליי, אני מורה על השבת כלי הרכב התפוס הנ"ל לגב.