ביטול החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה – מחוז צפון

הרקע לעתירה, הליכים קודמים והשתלשלות העניינים: לפני עתירה מתוקנת לביטול החלטת הועדה המחוזית לתיכנון ובניה מחוז צפון, המשיבה 2, מיום 15.04.19 ולקידום תכנית חיבור בין דרך הגישה מכביש 70 לבין מטמנת אעבלין דרום, אותה מבקש העותר להפעיל.

...

בכל מקרה, כאמור, לא ניתן לקבל טענות העותר כי אין שינוי מדיניות של המשרד להגנת הסביבה או כי אין מדובר באתר הטמנה חדש ולכן יש לממשו, שכן טענות אלו עומדות בסתירה לדבריה של נציגת המשרד להגנת הסביבה בפני הוועדה המחוזית ולמכתב המשרד להגנת הסביבה שנמסר לוועדה המחוזית בעניין זה. אשר על כן, לאור המפורט לעיל, אינני סבור כי נפל בהחלטת הוועדה המחוזית מיום 15.04.19 פגם המצדיק התערבות ולכן העתירה נדחית.

אשר על כן העתירה נדחית, כל זאת מבלי לגרוע מהאמור לעיל בכל הנוגע להתנהלות הוועדה המקומית לאורך שנים, על כל המשתמע מהאמור.

בנסיבות העניין, ובשים לב לכל האמור לעיל, החלטתי שלא לחייב את העותר בהוצאות המשיבים.

בהמשך, קודמה גם תכנית מתאר יישובית שכללה מעגל תנועה במיקום שנפסל – אך הפקדתה בוטלה בהחלטת ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית לתיכנון ובניה מחוז צפון מיום 29.7.2021 (שהורתה על הפקדתה מחדש בתנאים; להלן: תכנית המתאר).

...

אכן, הצו המבוקש הוא צו לשמירת המצב הקיים, אך לא שוכנעתי כי שיקול זה מטה את מאזן הנוחות לטובת המבקשים.

נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות על פי אמות המידה המקובלות (בר"ם 6096/21 מזאוי נ' רשות התמרור המקומית – עיריית נצרת, פסקה 4 (6.10.2021); בר"ם 4342/20 שוקר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה, פסקה 3 (28.6.2020)).

הבקשה נדחית אפוא ומאליה נדחית הבקשה למתן צו ארעי.

במסגרת העתירה שבכותרת עותרים העותרים להורות על ביטול החלטות הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז צפון באמצעות ועדת משנה שלה(להלן: "הועדה" ו/או "הועדה המחוזית") מיום 6.7.21, והחלטתה המשלימה מיום 10.5.22 (להלן בהתאמה: "ההחלטה המקורית" ו- "ההחלטה העדכנית") הדוחות את בקשתם לאישור תכנית מפורטת 257-0938969 להקמת תחנת דלק מצפון לכביש 79, בתחום המועצה המקומית ריינה (להלן: "התכנית") בנוסף, מלינים העותרים על החלטת יו"ר הועדה המחוזית לדחות את בקשתם להעניק להם רשות לערור כנגד ההחלטה לדחיית התכנית כאמור, בפני המועצה הארצית לתיכנון ולבניה.

...

בנסיבות ענייננו, החלטת יו"ר הוועדה לדחות את בקשת הערר של העותרים, הינה החלטה מפורטת כדבעי, סבירה ומידתית, אשר לא מצאתי כל הצדקה להתערבות בה. סוף דבר מכלול המקובץ מלמד כי אין כל בסיס להתערב בהחלטת הוועדה לדחות את תכנית העותרים.

אשר על כן, אני מורה על דחיית העתירה על כלל חלקיה.

לאור התוצאה, אני מחייב את העותרים לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד הוועדה המחוזית בסך כולל של 20,000 ₪.

בפסק הדין, התקבלה עתירת המשיב 1, מושב עלמה, והוחלט לבטל את החלטת המערערת 1, הועדה המחוזית לתיכנון ובנייה – מחוז צפון, מיום 30.12.2019, שעל-פיה בחרה לעשות שימוש בסמכותה שלפי סעיף 61א(ב3)(3)(ב) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה), ולהגיש באופן עצמאי תכנית מתאר מקומית מספר 209-0365114, להרחבת הישוב הצ'רקסי ריחאניה שבגליל.

...

לצד טענותיהן אלה, עדכנו המערערות, כי "התכנית שבמוקד הערעור הוגשה מחדש לוועדה המחוזית על ידי משרד הבינוי והשיכון, ומספרה יהיה 209-0928762. תכנית זו מצויה בעת הזו בשלב בדיקת עמידתה בתנאי הסף" (פסקה 46 לסיכום הטענות מטעם המערערות).

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אלה שבכתב ואלה שבעל-פה, ומבלי שנעלמה מעינַי טענת המערערות, להשלכות פסק הדין של בית המשפט המחוזי על מוסדות התכנון, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, בהיותו תיאורטי.

כפי שציינתי בעע"ם 1798/20 עמותת פורום המזרח התיכון ישראל נ' עיריית תל אביב-יפו, (7.1.2021), בהתייחס לטענות דומות שהעלתה המערערת באותו הליך, "לא הייתי רואה לנכון למשוך את ידי מן ההכרעה בערעור, אילו היה בכך כדי לפגוע בזכויותיה של המערערת, במובן זה שפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים יעמוד לה לרועץ, כמעשה בית-דין". ואולם, "כך מורה הלכה פסוקה עתיקת יומין: '[כאשר מתעורר] ענין שבו נשללה מבעל-דין האפשרות לערער משום שהמחלוקת אינה נטושה עוד (mootness) [...] במקרה כזה, כשאבד הכלח על התביעה, אין בעל-דין יכול לערער עוד, ופסק-הדין נשאר שריר וקיים [...] ונשאלת השאלה, ממצא מזיק הכלול באותו פסק-דין מה יהא עליו בעתיד? [...] התוצאה היא הפוכה מסברת המערערים. לא בגלל מחלוקת אפשרית בעתיד רשאים המערערים לערער עתה על פסק-דין שיצא לטובתם, אלא, אם אמנם תהא עוד מחלוקת נוספת בעתיד, לא יהא הממצא שנקבע בעוכריהם, כי לא יהא בבחינת 'מעשה-בית-דין'. תוצאה זו לא רק שיש בה כדי למנוע עוול למערערים, אלא היא אף עולה בקנה אחד עם הצורך לעשות שימוש יעיל בהליכים משפטיים' [...]. הרציונל שביסוד הלכה זו הוא ברור: לא נהפוך את היוצרות ונדון כעת בערעור, שמא יבוא לידי מעשה: 'מידת היעילות מחייבת להעדיף כלל לפיו לא יקימו נימוקי פסק הדין השתק פלוגתא כלפי בעל הדין הזוכה, על פני מצב בו יידרש בית המשפט של ערעור למחלוקת שאין לדעת האם תטריד אי פעם את בעלי הדין' [...]. כך סיכם יואל זוסמן הלכה זו, בספרו סדרי הדין האזרחי 791-790 (מהדורה שביעית, 1995): 'אין צידוק לכך, כי בית המשפט ייזקק לערעור, שמא יזיק הממצא שבפסק הדין למערער במשפט אחר בעתיד [...] עם סיום המשפט, אין המחלוקת נטושה עוד בין בעלי הדין, ולא מן הראוי הוא להעסיק את בית המשפט לערעורים רק על שום שבעלי הדין יהיו אולי – ואולי אף לא יהיו – חלוקים בעתיד. ולבעיית הנתבע החושש מפני ההשתק בעתיד נמצא פתרון, ובית המשפט קבע כך: 'לא בגלל מחלוקת אפשרית בעתיד רשאים המערערים לערער עתה על פסק-דין שיצא לטובתם, אלא, אם אמנם תהא עוד מחלוקת נוספת בעתיד, לא יהא הממצא שנקבע בעוכריהם, כי לא יהא בבחינת מעשה-בית-דין'. על שום מה לא יהא הממצא בבחינת מעשה בית דין? על שום שנבצר היה מבעל הדין לערער עליו; תחת אשר ירחיב את זכותו לערער בגלל סכסוך שטרם נולד, צמצם בית המשפט את פעלו של מעשה בית דין לגבי העתיד, אם אמנם יוולד סכסוך חדש'" (שם, פסקה 17 לחוות דעתי).

] לפניי בקשה למתן סעד זמני בעירעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת בעת"מ 52351-06-23 (כב' השופטת עירית הוד) מיום 30.7.2023, בגדריו נדחתה עתירת המבקשת, הועדה המקומית לתיכנון ובנייה – מועצה אזורית גילבוע (להלן: המבקשת), לביטול החלטת המשיבה 1, רשות הרשוי – הועדה המחוזית לתיכנון ובנייה מחוז צפון (להלן: רשות הרשוי), לתת היתרי בנייה לשם הקמת חוות טורבינות בעמק חרוד על ידי המשיבות 5-2 (להלן: היזמיות).

...

לאחר שעיינתי בפסק הדין, בבקשה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לעכב את עבודות ההקמה של חוות הטורבינות עד להכרעה בערעור.

כשברקע נזקים נטענים אלו, ועל רקע האמור לעיל, איני סבור שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, בוודאי לא באופן ברור, כנדרש.

אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני נדחית בזאת.