ביטול החלטת בית הדין הרבני האזורי באשדוד בדבר שינוי הסדרי ראיה

בית הדין אף דחה את עדויותיהם של יתר עדי המערער שבקשו לשכנע כי הפרוטוקול אינו משקף סיכום דיון אמיתי כמתואר בו. בית הדין היתייחס בפירוט רב ובהעמקה רבה לעדויות ולכלל מסכת הראיות שנפרשה לפניו, ובסופו של דבר קבע כך: "בסוף כל הסופות וגם אם אין דעתנו נוחה מהדרך שבה התקבלה אותה החלטה, אין בידינו לקבוע כי התובע עמד בנטל להוכיח את טענת הזיוף שהעלה, ואנו קובעים כי שוכנענו שנושא צימצום משרתו של התובע, אושר על ידי מועצת המועצה הדתית בישיבה מיום 31/12/03" (שם, בפיסקה 91 סיפא.

מכאן נעבור ונבחן את העניינים בעירעור ובערעור שכנגד בקשר לקביעות בית הדין האיזורי בנוגע לאופן בו קבלה המועצה הדתית את החלטתה בדבר ההפחתה בהקף משרתו של המערער, ולשיעור הפצוי שנפסק לו. נזכיר כי על פי פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת ראש פינה, בחינה זו שהיא מתחומי משפט העבודה והמשפט המנהלי, היא הבחינה הנדרשת בנסיבות בהן מועלות טענות כנגד המועצה הדתית שהפעילה סמכותה והורתה על צימצום הקף משרתו רב עיר, ואותה יש לערוך בזהירות ותוך הקפדה על זכויותיו של רב העיר העלול להיפגע ממנה.

אכן, אפשר ששימוע יערך בכתב (ראו למשל ע"ע (ארצי) 277/07 דוד בוחניק - חברת נמל אשדוד בע"מ (4.2.08), בפיסקה 21 וההפניה שם).

בית הדין הוסיף עוד וקבע בהתייחס לנזק שניגרם למערער כתוצאה מצמצום הקף משרתו כי לא שוכנע שהתגבשה אצל המערער "חסינות מפני שינויים עתידיים שיחולו בהקף משרתו בהנתן משך תקופת הכהונה הקצרה של התובע במשרה, נכון למועד בו צומצמה משרתו, והעובדה שנכון לאותו מועד טרם השלים קבלת תעודה לרישום נישואין (כושר רב) כמתחייב ממסמכי המיכרז שעל פיו היתקבל. בכל מקרה, נזק זה (שלא שוכנענו בקיומו) אינו שקול לנזק שייגרם לכל הנוגעים בדבר, כתוצאה מביטול ההחלטה, לאחר שהסדר הושב על כנו והצדדים פועלים על פי הסדר הגישור. כך או כך, ככל שיחול שינוי מהותי בעתיד, לכאן או לכאן, בדרישות הקף המשרה, ניתן יהיה להביא את הנושא לדיון מחודש בפני הגורמים המוסמכים" (ההדגשה לא במקור).

...

שקלנו את טענות המערער כמו גם את אלה שבערעור שכנגד בהתייחס לסכום שנפסק ולא מצאנו בטענות מי מן הצדדים הצדקה להתערב בסכומים כפי שקבע בית הדין האזורי.

סוף דבר הערעור והערעור שכנגד נדחים בזאת.

המערער ישלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למועצה הדתית בסכום של 15,000 ש"ח. בקביעת סכום ההוצאות הבאנו בחשבון את העובדה כי הערעור שכנגד נדחה אף הוא.

לאחר תחילת חופשת המחלה, ביום 14.4.15 שלח המבקש הודעת פקס למר אבי סביל, מנהל אגף כוח אדם, ובה כתב - "הריני מודיעך כי החל ממחר 15-4-2015 אני מתחיל בפועל את ההיתמחות בבית משפט באשדוד. עד אישור החל"ת ע"י החברה. אבקש לשהות בחופש ע"ח ימי החופש שנותרו לי, ולא ע"ח ימי המחלה. והכל כפי שסוכם"[footnoteRef:16] - אולם ברי כי התובע לא קיבל כל תשובה מהנתבעת או אישור על עצם קבלת הפקס; לא קיבל אישור לשהות בחופשה; לא קיבל היתר לעבוד במקום אחר בעת שהוא מועסק בנתבעת, וכפי שנקבע בהחלטה בבקשה הראשונה לסעד זמני ממילא הנתבעת נותרה תחת הרושם כי התובע מצוי במחלה ואף שילמה לו דמי מחלה בהתאם.

] [16: נספח ח' לסיכומי התובע בבקשה לביטול השימוע והפיטורין; למען הסדר הטוב יצוין כי בית הדין החליט ביום 6.10.15 לקבל ראיה זו על אף השלב בהליך בו הוגשה (כנספח לסיכומי התובע), נוכח העובדה שהמבקש לא נחקר נגדית על ידי המשיבה, והמסמך הוגש בהמשך ובתמיכה לשאלת בית הדין (ע' 1 לפרוטוקול ש' 11-17).

עוד קבע בית הדין הארצי כך: "גם בהנחה שעל מנת לבחון את בקשת המבקש למניעת פיטוריו לא נידרש תיקון הבקשה לסעד זמני, ברי כי בנסיבות כפי שנקבעו על ידי בית הדין האיזורי, לא היה מקום למנוע את פיטורי המבקש משנקבע כי אין למנוע את הכללתו של המבקש ברשימה המוסכמת". התובע לא התייצב לדיון בחודש ינואר ודיון חלופי היתקיים לבסוף ביום 13.4.16.

עם זאת, גם במצב כזה יש עדיין תוקף ומשמעות לבחינת עניינו של העובד הבודד, בין אם בבחינת טענותיו על דרך יישום הסכם ההתייעלות ובין אם בבחינת טענותיו האישיות הנוגעות לו עצמו, למשפחתו ולתלויים בו. גם כאן, על אף התחושה הטבעית שהחלטת הפיטורים היא סופית ואינה ניתנת לשינוי, עדיין מוטל על המעסיק לשקול בתום לב את טענותיו של העובד ולנסות למצוא להן פיתרון, בין בבטול הפיטורים, בהשהייתם, בשינוי תנאי הפיטורים או בכל דרך מתאימה אחרת.

טענה זו מקבלת חזוק מן הראיות אשר צורפו לתצהירו של מר בן חיים ולא נסתרו בדבר מספר חקירות משמעת פנימיות, הן של אגף הבטחון, מבצעים ושעת חרום בחברה, הן של מבקר הפנים של החברה והן של נציבות שירות המדינה, שנערכו בעיניינו של המבקש החל משנת 2010, וכפי שיפורט להלן: ביום 20.10.10, בתקופת כהונתו של המבקש כמנהל בית הדואר בהוד השרון, היתקבל דו"ח אגף הבטחון בדבר שוד שארע ביום 8.8.10 במקום.

ואולם, הוכח בפנינו כי כלל לא נערכו דיונים בעיניינו של כל עובד ועובד באופן פרטני, מן הטעם שמדובר במספר רב של עובדים ששמם נכלל ברשימה המוסכמת.

...

אולם לטעמנו, לא די בכך כדי לבסס את טענות התובע.

] אשר על כן אנו קובעים כי התובע לא הצליח להוכיח בפנינו כי מר בן חיים אכן אמר את האמירות אותן הוא מייחס לו. לפיכך נדחית התביעה בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה נדחית.

עם זאת, לאחר ששקלנו גם את נסיבותיו האישיות של התובע, החלטנו להפחית את שיעור ההוצאות.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏28755/45 בבית הדין הרבני האיזורי אשדוד לפני כבוד הדיינים: הרב אריאל שוייצר, הרב אלימלך וסרמן, הרב עידו שחר התובע: פלוני (ע"י ב"כ טו"ר צבי גלר וטו"ר זיו ברקוביץ) הנתבעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד גבריאל מויאל) הנידון: דחיית בקשה להפחתת מזונות פסק דין

במשך השנים התנהלו עשרות הליכים בבתי הדין הרבניים האיזורי והגדול, שבגין כמה מהם הוגשו עתירות לבג"ץ. בעשרות הדיונים ומאות ההחלטות שנתנו, עינייני משמורת הילד נבחנו מכל היבט אפשרי לאחר שהתקבלו חוות דעת של גורמי הרווחה שהמליצו על הסדרי שהות רחבים של הילד עם האב.

לביסוס טענתו שיש לבחון מחדש את חיובו במזונות על אף שהדבר הוסכם ועוגן בהסכם שאושר בבית הדין, מפנה האב לפסק דין שניתן בביה"ד באשדוד שבו נקבע שהתחייבות האב בהסכם לשלם סכום מסוים למזונות ילדיו, אינה יוצרת חיוב חדש שעומד בפני עצמו, אלא קובעת את גובה החיוב של האב לזון את ילדיו לפי הדין.

גם טענת האב על רוב עושרו של בעלה של האם, ככל שיש לו נפקות להתחייבותו להישתתף בהוצאות האם עבור הקטין, נטענה בעלמא ללא כל ראיה.

לאור האמור ברור שאין לקבל טענה שהתחייבות בהסכם שאושר בבית דין ניתנה לנוכח מצב משפטי הקיים בערכאות האזרחיות, שעקב שינויו יבוטלו ההיתחייבות בהסכם.

...

הכרעה לאור כל האמור והמפורט לעיל ביה"ד מחליט לדחות את התביעה.

נישואיהם של הצדדים נקלעו לכלל משבר, וביום 30/1/2017 הגישה הנתבעת לבית הדין הרבני האיזורי באשדוד בקשה ליישוב סיכסוך.

כמו כן הפניתה הנתבעת גם להחלטת בית הדין הרבני מיום 5/10/2022 (נספח 2 לסיכומי הנתבעת), במסגרתה קיבל בית הדין הרבני את טענות התובע, ועל בסיסן דחה את תביעת הנתבעת לשלום בית וביטל את הצוו למדור ספציפי.

המחוקק היה ער לכך, ובמסגרת תיקון מס' 4 לחוק (משנת תשס"ט- 2008) יצר שינוי מהותי הן בקביעת המועד הקובע לאיזון המשאבים והן בקביעת המועד למימוש האיזון הנ"ל. במסגרת תיקון מס' 4 הנ"ל, נוסף סעיף 5א לחוק שכותרתו: "הקדמת המועד לאיזון המשאבים". בסעיף 5א(א) לחוק נקבע שהזכות לאיזון משאבים תיתגבש גם טרם פקיעת הנישואין, בהתקיים אחד התנאים הבאים: (1) חלוף שנה ממועד הליך להתרת הנישואין או הגשת תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, (2) קיומו של קרע בין בניה"ז או שהם חיים בנפרד- גם תחת קורת גג- במשך תקופה מיצטברת של תשעה חודשים למצער, מתוך תקופה רציפה של שנה.

בסעיף 5א(ב) לחוק נקבע שביהמ"ש רשאי- בהחלטה מנומקת- לקצר את התקופות הקבועות בסעיף 5א(א) הנ"ל, או להקדים את המועד לבצוע הסדר איזון המשאבים, וזאת אף אם לא היתקיימו הוראות סעיף 5א(א), בהתקיים אחד מאלה: " (1) ניתן כלפי בן הזוג של המבקש צו הגנה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, צו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, או צו הרחקה להבטחת מדור שקט, והכל בדיון שנקבע למעמד שני הצדדים;

בהחלטה זו חזר כב' בית הדין הרבני על טענות התובע כפי שהובאו בפניו, וכהאי לישנא: " האיש שב על מה שטען בפרוטוקול הדיון האחרון, שכמה שנים שאין בין הצדדים דבר. הם אינם מתגוררים יחד כ 4 שנים, אין מתפקדים כבני זוג, וכלל אינם מתעניינים זה בזה." דהיינו: בהליכים שהתקיימו בבית הדין הרבני, התובע טען שנישואיהם של הצדדים הגיעו לקיצם לפני שנים, וכי אין בין הצדדים ולא כלום כבר מזה כ-4 שנים מאז עזיבתו.

גם לגופו של עניין, בחינת היתנהלות הצדדים על יסוד העובדות והראיות שהוצגו בפני, לרבות הפרוטוקולים והחלטות בית הדין הרבני בתביעת שלום הבית שהגישה הנתבעת, לא תומכים בטענות התובע (בלשון המעטה), אלא ההפך הגמור מכך.

...

ויודגש; תשלומי מזונות/השתתפות בהוצאות בין בני זוג שנפרדו בוודאי אינם בגדר אינדיקציה לשיתוף רכושי כלשהו- אלא ההפך הגמור מכך! בנסיבות אלה, לא מצאתי לקבל את טענות התובע באשר לטענות שלום הבית שהעלתה הנתבעת, המשך ניהול חיים משותפים כלכליים, והשלכתם של שני אלה על המועד הקובע, והן נדחות בזאת.

אשר על כן אני קובע כי מועד הקרע בין הצדדים הינו 1/8/2018.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת בסך של 1,500 ₪.

ביום שנקבע לדיון שבוטל ניתנה החלטה של בית הדין לפיה "לאחר עיון בכלל החומר שבתיק ועל מנת לסייע לבית הדין במלאכתו, בית הדין שוקל, בשלב זה, למנות מומחים מטעם בית הדין בתחומים: נוירולוגיה, אורתופדיה ופסיכיאטריה" והתבקשה היתייחסות הצדדים (להלן – ההחלטה המקדמית).

לגישתו, בית הדין האיזורי עט "כמוצא שלל רב" על דחיית הדיון עקב מצב המילחמה.

להלן – עניין נמל אשדוד), נפסק כי היא "חלה בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה" (ע"ע (ארצי) 11504-10-10 רוזין סוכנות לביטוח (1977) בע"מ – משיח.

יתר על כן, כפי שציין סגן הנשיאה א' איטח בעיניין הפניקס, על תקנה 88 לתקנות החדשות, והדברים יפים בכפוף להתאמה הנדרשת בבתי הדין לעבודה ביחס לכל סעיפי פרק י"ד לתקנות החדשות, התקנה "לא נוצרה יש מאין, והיא מביאה לידי ביטוי הסדרים שונים שקבלו ביטוי בפסיקה". יצוין, כי סדר הדברים הנכון בנסיבות בהן לא מונה מומחה מטעם הערכאה השיפוטית בתחילת ההליך היא כי "חוות דעת מטעם בעלי הדין קודמות כרונולוגית למינוי מומחה מטעם בית המשפט" (רע"א 7840/20 פלונית נ' מרכז רפואי מעייני הישועה.

יובהר, כי אף אם מלכתחילה סבר בית הדין האיזורי כי כדי לקדם את ההליך ייבחן הצורך במינוי מומחים מטעמו רק לאחר חקירת המומחים מטעם הצדדים, אין כל פסול בהחלטה לשנות את סדר הדברים תוך התאמה לשינוי שנכפה עקב המצב אשר בעקבותיו נדחה ממילא מועד ההוכחות (לשיקולי ניהול יעיל של ההליך בהחלטות מעין אלה ראו: עניין פלאפון.

מטעמים דומים אף אין מקום להתערב בקביעת בית הדין האיזורי באשר לחומר הרפואי שיועבר למומחים מטעמו, אשר משמעותה היא כי חוות הדעת המשלימה של ד"ר אדהאן בתיק הפלת"ד, אשר לא הפכה לחלק מהראיות בתיק בעקבות הליכים קודמים בגינם הוגשו בקשות רשות ערעור שנדחו (בר"ע 36242-01-23 ובר"ע 63319-06-23), לא תוצג למומחים מטעמו של בית הדין.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות המבקש וכלל חומר התיק, הגעתי לידי מסקנה לפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי שאדרש לתשובת המשיבה.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.