ביטול החלטה להפסקת עבודות שירות עקב הפסקות חוזרות וביצוע עבירות נוספות בזמן ביצוען

לפניי עתירת אסיר שהוגשה מכוח סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נ"ח], תשל"ב-1971 וסעיף 51ט(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 [להלן – החוק], בה מתבקש ביטולה של החלטת ראש אגף אסיר בשב"ס, שניתנה ביום 29.03.2023 לפי סעיף 51ט(א) לחוק, ושעניינה הפסקה מנהלית של ריצוי מאסר בעבודות שירות והוראה להמשך ריצויים בכליאה של 103 הימים שנותרו [להלן – ההחלטה המנהלית].

ביום 28.09.2022 הורשע העותר בעבירה ונגזרו עליו העונשים הבאים: חודשיים מאסר בפועל; הפעלת מאסר מותנה בן שלושה חודשים, בחפיפה חלקית, כך שסך הכל חויב הנאשם בארבעה חודשי מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות ב"מוקד שליחים" בראשון לציון, החל מיום 14.12.2022; חמישה חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; חודשיים מאסר מותנה למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון; ופצוי הנפגע בסך 1,500 ₪ [ת"פ 51685-08-20].

למעשה, התייצב העותר לשנים-עשר ימי עבודה בלבד ופטר עצמו ללא רשות מהתייצבות לחמישים ימי עבודה נוספים, עד שביום 29.3.2023 הופסק ריצוי העונש בעבודות השרות בהחלטה המנהלית הנ"ל, מחמת עילות אלה, מהמפורטות בסעיף 51ט(א) לחוק: (1) העותר לא התייצב לתחילת ריצוי עבודת השרות או נעדר מהעבודה ללא אישור הממונה, רכז עבודת השרות, המפקח או רופא; (2) העותר לא ביצע כראוי את המשימות שהוטלו עליו או שהתנהגותו בעבודה לא הניחה את הדעת; (3) העותר הפר תנאי מתנאי עבודת השרות שקבע בית המשפט לפי סעיף 51ב(ג) לחוק; וגם (4) לא ציית להוראה של הממונה, של רכז עבודת השרות או של המפקח או לא קיים חובה המוטלת עליו בחוק.

נימוקי העתירה: לטענת העותר, הוא הפסיק לבצע את עבודות השרות מחמת קשיים כלכליים והחמרה במצבו הנפשי.

אסיים בדברי הש' עמית בעיניין טמוזרטי הנ"ל, שלמרבה הצער כאילו נכתבו בעיניינו של העותר: "לא נעלמו מעיניי גילו הצעיר של המבקש, מצוקתו הנפשית, החרטה אשר הביע בבקשתו והתחייבותו למלא אחר הדרישות והחובות שיוטלו עליו. אלא שהתנהגותו והתנהלותו של המבקש, מעידה עליו שהתייחס לעבודות השרות כאל "תוכנית כבקשתך". ניתנו למבקש הזדמנויות רבות לשפר את דרכיו, אך היתנהלותו מעידה על זילזול בהוראות הממונים ועל קלות ראש בהתייחסות לפריבילגיה שניתנה לו. החלטתו של הגורם המוסמך להורות על הפסקת עבודות השרות אינה חורגת ממבחן הסבירות, נוכח היעדרויותיו החוזרות ונישנות של המבקש למרות ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, כך שבסיכומו של דבר ריצה 15 יום בלבד מתוך 161 הימים שחלפו.

...

אסיים בדברי הש' עמית בעניין טמוזרטי הנ"ל, שלמרבה הצער כאילו נכתבו בעניינו של העותר: "לא נעלמו מעיניי גילו הצעיר של המבקש, מצוקתו הנפשית, החרטה אשר הביע בבקשתו והתחייבותו למלא אחר הדרישות והחובות שיוטלו עליו. אלא שהתנהגותו והתנהלותו של המבקש, מעידה עליו שהתייחס לעבודות השירות כאל "תוכנית כבקשתך". ניתנו למבקש הזדמנויות רבות לשפר את דרכיו, אך התנהלותו מעידה על זלזול בהוראות הממונים ועל קלות ראש בהתייחסות לפריבילגיה שניתנה לו. החלטתו של הגורם המוסמך להורות על הפסקת עבודות השירות אינה חורגת ממבחן הסבירות, נוכח היעדרויותיו החוזרות ונשנות של המבקש למרות ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, כך שבסיכומו של דבר ריצה 15 יום בלבד מתוך 161 הימים שחלפו.

סוף דבר שהבקשה נדחית.

סוף-דבר: העתירה נדחית.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, כמפורט לעיל, את חומרת העבירות ונסיבותיהן, לצד הודאת הנאשם, החרטה שהביע וגילו הצעיר, ולאחר שמצאתי כי עניינו של הנאשם נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים חריגה ממיתחם העונש ההולם לקולא, אני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר אשר יבוצעו בעבודות שירות.

לעניין זה הפניתה לכך שביום 5/1/21 פנה שירות המבחן לבית המשפט בבקשה להפקיע את צו המבחן שניתן בעיניינו של הנאשם, וגם הממונה הגיש עמדתו לבית המשפט ביום 11/3/21, בה פרט את התקופה בה נעדר הנאשם מעבודות השרות בשל מעצר בתיק אחר שלא הוגש בו כתב אישום, ולכך שנערכה לנאשם שיחת אזהרה כי הפר את הסדר והמשמעת.

לטענתה, בפועל מאז החל הנאשם בבצוע עבודות שירות לא הוגשה כל בקשה מטעם הממונה בעיניינו ולא נערך לו כל שימוע שבעטיו החליט הממונה על הפסקת עבודות השרות, בשל היתנהלות כלשהיא מצידו של הנאשם בנוגע לריצוי עבודות השרות.

לסיכום, הפניתה ב"כ הנאשם לחוות הדעת החיובית של הממונה במעמד גזר דין, וטענה כי עסקינן בנאשם בן 23, נטול עבר פלילי, אשר ביצע עבודות שירות משך תקופה לא מבוטלת קרוב ל- 6 חודשים, לא הוגש נגדו כתב אישום נוסף, וכי הבקשה מבוססת על מידע מודיעיני, שלטענתה, אין לו קשר לנאשם, אין לו המשכיות, והוא לא יגיע לכדי הגשת כתב אישום נגדו.

ביום 25/10/21 הגישה ב"כ הנאשם תגובתה, שבה ציינה כי היא חוזרת על טיעוניה בדיונים, לרבות לעניין העובדה כי הנאשם ריצה את מרבית עונשו בעבודות שירות זה מכבר וכי הממונה מעולם לא זימן אותו לשימוע ו/או הורה על הפסקה מנהלית של עבודות השרות.

כך בעיניין קרקוקלי הנ"ל, להבדיל מהמקרה הנידון דידן, דובר בנאשם אשר בית משפט השלום גזר עליו קנס חלף עבודות השרות, זאת בהיתחשב בכך שבמועד פקיעת עבודות השרות נותרו לו לבצע 14 ימים בלבד, כאשר הן הסניגורית והן הממונה היו תמימי דעים כי עד להפסקת עבודות השרות ריצה הנאשם חלקו הארי של עונשו (כשלושה חודשים) כנדרש ואף לא נטען כי הערים קשיים בהקשר זה. כך גם בעיניין אללוף הנ"ל, לגבי נאשם 4 שאליו הפניתה הסנגורית, הגיעו הצדדים להסדר טיעון סגור לפיו יושתו עליו 2 חודשי מאסר לריצוי בעבודת שירות, לצד ענישה נלווית.

...

אני סבורה כי יש לאמץ את המלצות שירות המבחן בהעדפת סיום ההליך דנן בדרך של שיקום, משמדובר בגורם מקצועי שבחן את עניינו של הנאשם בקפידה – גם בנסיבות בהן אין אני מקבלת את מלוא ההמלצות, קרי את ההמלצה לשל"צ, בשונה מהמאסר בעבודות שירות, ההולם את המקרה.

סוף דבר בהמשך לגזר הדין שניתן על ידי כב' הש' רבקה פוקס ובהמשך לכל המקובץ לעיל, אני קובעת כי הנאשם ירצה את יתרת התקופה של המאסר שהושת עליו בין כתלי הכלא.

אני קובעת כי הנאשם יימצא במבחן החל מיום שחרורו למשך 12 חודשים נוספים, על מנת שיהיה סיפק בידי שירות המבחן לשלבו בקבוצה טיפולית.

בפרק הזמן שבין מתן גזר הדין לתחילת ריצוי עבודות השרות ביצע העותר עבירת תעבורה נוספת של נהיגה בפסילה, ובגין כך הוגש כנגדו כתב אישום נוסף והוא נעצר עד תום ההליכים (להלן: "ההליך השני").

לאור היתנהלותו של העותר, הוא זומן לשימוע בטרם החלטה בדבר הפסקה מנהלית של עבודות השרות (להלן: "השימוע"), וזאת במעמד שיחת הבירור שנערכה לו ביום 10.08.2021.

החלטת המשיב התקבלה מבלי שניתנה ההזדמנות לעותר לשטוח את טענותיו במסגרת זכות הטיעון העומדת לו. העותר מלין על יחסו של המפקח החדש לו היה כפוף, אשר סרב לעדכנו בקשר להמשך ביצוע עבודות השרות ולא ענה לפניותיו.

נאשם המבקש לרצות את מאסרו בעבודות שירות חייב לקבל עת עצמו עול אחריות הנלווה למסלול עונשי מיוחד זה, ולבצע את המוטל עליו על פי הוראות הממונים, בלא סטייה והפרה של הכללים.

כבר נפסק לא אחת בבית משפט זה כי: "עבודות השרות מהוות חלופה לעונש מאסר בפועל, וניתנות בידי נאשם כפריבילגיה אפשרית שנועדה למנוע את כליאתו בין סורג ובריח. מקום שנאשם אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנלווה לעבודות השרות, לא נותרת ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו ולהחיל במקומה חובת ריצוי עונש מאסר בפועל לגבי יתרת העונש שנותר" [רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר, תק-על 2004(3), 2680 (2004)]".

למעלה מן הצורך, אוסיף כי היות והעותר לא הציג בפניי כל נימוק משכנע להתנהלותו הלקויה כפי שפורטה לעיל – נראה ששימוע מחודש לא ישפיע באופן משמעותי על התוצאה ולפיכך לא ברור מה התועלת במתן זכות טיעון חוזרת.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה, שכן לא נפל בהחלטת המשיב או בהתנהלותו פגם המצדיק את התערבותו של בית המשפט.

אשר על כן, העתירה נדחית.

במקרה זה העמדה שלי היא כי לנוכח חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם בהליך שבפני (המקורי + אלה שצורפו) , וכן בהנתן עברו התעבורתי של הנאשם, אין לקבל את המלצת שירות המבחן להסתפקות בשל"צ. לא נעלם מעיני טעונו של הנאשם (באמצעות בא כוחו) בדבר נסיבות שהייתו בישראל, וכן נסיבות חייו כעולה מהתסקיר, אולם בכל הכבוד אין באלה כדי להצדיק הפרות חוק בדמות נהיגה בזמן פסילה ונהיגה חוזרת ונשנית ללא רישיון כדין; או להצדיק כל עבירה אחרת.

ההגנה עתרה מנגד – ולנוכח מה שפירטה באשר לנסיבותיו של הנאשם עצמו ולרקע לבצוע העבירות על ידו – להסתפק בשירות לתועלת הציבור ובפסילת רישיון לא ארוכה.

בית המשפט מסביר את המשמעות של מאסר בדרך של עבודות שירות ומבהיר כי אי עמידה בתנאי עבודות השרות עלולה להביא להחלטה בדבר הפסקת עבודות השרות ותחת זאת ריצוי תקופת המאסר בין כתלי בית הסוהר מאחורי סורג ובריח.

למידע נוסף ותשלום הקנס ניתן לפנות גם לנציגי המרכז לגביית קנסות ברשות האכיפה והגבייה במוקד המידע והשרות  הטלפוני בטלפון מספר  35592* או בטל' מספר 073-2055000.

...

אציין כי אני שותף לעמדתה של המאשימה לדבר מתחמי הענישה כפי שפרטה המאשימה בטיעוניה לעונש ואגב איזכור הפסיקה בכגון דא. אף אני סבור, בשים לב לחומרת העבירות ולעבר התעבורתי, כי יש מקום להורות על מאסר בפועל.

לאחר כל אלה, ובהילקח בחשבון השיקולים לחומרא ולקולא ומתן הדעת לאיזונים הנדרשים, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות .

כן מעלה המבקש שתי טענות נוספות, המצביעות לשיטתו על כך שההחלטה בעיניינו התקבלה מראש, באופן שרירותי ומבלי שהייתה לו אפשרות לשנותה: ראשית, נטען כי על אף שנאמר למבקש בעל-פה במעמד השימוע שעליו להציג החלטה בדבר פתיחת חלונות בתוך 14 יום, בפועל המליץ הממונה על הפסקת עבודות השרות בעיניינו בחלוף 5 ימים בלבד – כך שנגזלה ממנו ההזדמנות הנוספת שהוחלט, לדבריו, ליתן לו. שנית, נטען כי ההחלטה בדבר הפסקה מנהלית של העבודות ניתנה כבר ביום 28.12.2022 (ולא ביום 28.2.2023) – כך לפי אחד המסמכים שהציגה המדינה בתשובתה לעתירה – ומכאן שגורלו של המבקש הוכרע כבר אז, והתנהלות המדינה מאותה עת לא נועדה אלא להביא לאותה תוצאה.

יפים הדברים שנאמרו בהקשר זה על-ידי השופטת א' פרוקצ'יה: "הטלת מאסר בעבודות שירות נתפסת בדין כפריבילגיה המוענקת לנאשם [...] פריבילגיה זו אינה מוקנית לנאשם באורח מוחלט ובלתי מותנה. הפוכו של דבר. היא הדירה וניתנת לביטול בכל שלב, מקום שהנאשם אינו עומד בציפיות המתחייבות ממנו לצורך ממושה. נאשם המבקש לרצות את מאסרו בעבודות שירות חייב לקבל עת עצמו עול אחריות הנלווה למסלול עונשי מיוחד זה, ולבצע את המוטל עליו על פי הוראות הממונים, בלא סטייה והפרה של הכללים" (רע"ב 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 10 (12.3.2006)).

במקרה דנן, כפי שעולה מן התעוד שהוגש, הפר המבקש את החובות המוטלות עליו, בין היתר בכך שלא התייצב לעבודה ברציפות, וזאת למרות שנויי שיבוץ, שיחות בירור רבות שנערכו עמו, אזהרות והזדמנויות חוזרות שניתנו לו. המבקש אף הגדיל לעשות וביצע לכאורה, בעודו ממתין לשימוע, עבירות בגינן היה נתון במעצר בית מלא, באופן שמנע ממנו להמשיך ולרצות את עבודות השרות שהוטלו עליו (וראו סעיף 51ט(א)(5) לחוק העונשין).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

כידוע, ריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות הוא בגדר פריבילגיה לה זוכה המורשע בדין.

הבקשה נדחית אפוא.