לכך יש להוסיף כי גרסת התובע ביחס לכך שהוא התבקש לנסח מכתב על ידי ציון נטענה לראשונה רק במסגרת חקירתו הנגדית – מבלי שהתובע נתן הסבר מספק לכך: "אני מסביר לך עוד פעם, נחזור עוד פעם לתשובה, אני את התצהיר הזה לא עמדתי על פינצטה וניכנס לשמות וכל הדברים האלה. העובדות המהותיות קיימות, הוא הוציא אותי לחל"ת, הוא רצה לפטר אותי. אמר אני רוצה לפטר אותך, מה אפשר יותר מזה? אני לא מבין." (פרוטוקול 01.02.23, עמ' 10 ש' 28 - 34).
הנתבעת לא הוכיחה כי סוכם עם התובע על קזוז שעות ההפסקה משכרו, ובהנתן העובדה כי קזוז זה לא בוצע כל השנים, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה "...ככל שמעביד משלם לעובד הטבה מעבר למגיע לו על פי החוק או צו ההרחבה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד, והמעביד אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו" (דב"ע (ארצי) נד/48-3 מזרה נ' ענת ימין (02.05.94)).
...
לפיכך, אין בידינו לקבל את טענת הקיזוז והיא נדחית.
בשולי הדברים נציין כי הנתבעת העלתה בתצהיריה ובסיכומיה טענות שונות על התרשלות התובע בתפקידו ועל נזקים שונים שנגרמו לה בשל כך. מעבר לכך שכתבי הטענות תוחמים את המסגרת הדיונית, הרי שלא שוכנענו כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לצורך קיזוז ולפיכך אנו דוחים את כלל טענותיה.
סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה את הסכומים הבאים:
פיצויי פיטורים – סך 7,879 ₪;
תמורת הודעה מוקדמת – סך 8,846 ₪;
הפקדות לתגמולים – סך 7,753 ₪;
פדיון חופשה – סך 2,214 ₪;
שכר חודש 7/2020 – סך 5,988 ₪;
דמי הבראה – סך 1,658 ₪;
כלל הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 10.08.20 ועד לתשלום בפועל.
