ביטול הודעת פיטורים על ידי מעסיק

תמורת הודעה מוקדמת זכאותו של עובד לתמורה כספית, בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטוריו, על ידי המעביד, קמה לו מכוח סעיף 7(א) לחוק הודעה מוקדמת.

בהקשר זה, נאמרו גם הדברים הבאים [ע"ע 1334/04 נינה טופר - מועצה מקומית תל שבע (24.12.04, במאגר ממוחשב), ס' 15 לפסה"ד; ההדגשות הוספו]: "כלל הוא שאין לשלול מן העובד את זכות הטיעון קודם פיטוריו. מוסד השימוע נועד לאפשר לעובד למסור את גרסתו ולאפשר למעביד לקבל החלטה מושכלת המבוססת על מירב הנתונים הנוגעים לדבר. עם זאת, המנעות ממתן זכות שימוע אינה מחייבת, בהכרח, ביטול החלטת הפיטורים. הדבר תלוי בנסיבות כל עניין ובבחינת השאלה האם, לאמיתו של דבר, התקבלה החלטה לא מבוססת או שניגרם לעובד עוול. בעניינינו, סבר בית הדין האיזורי כי אין באי מתן זכות שימוע כדי לפגוע בהחלטת הפיטורים. אנו מאמצים עמדה זו של בית הדין ואף אנו לא שמענו על כל טענה שהיתה יכולה להשמיע המערערת שהיה בה כדי לשנות את החלטת הפיטורים." בעניינינו- אין ספק, שהחלטת הנתבעת על פיטוריה של התובעת, לאלתר, אחרי שיחת השימוע היתה מבוססת וסבירה.

...

על כן, אנו סבורים - שהתובעת אינה זכאית לתשלום נוסף ברכיב זה. הפרשה לתגמולים התובעת טוענת - כי ההפרשות לתגמולים עבורה נעשו בחסר, ולכן - היא זכאית לסכומים מסויימים בגינן.

משקבענו, כי צו ההחרבה בענף הבנייה אינו חל בענייננו, מובן, כי - דינה של התביעה ברכיב זה להידחות.

לאור האמור - התביעה לדמי הבראה נדחית.

לטענת התובעת, פוטרה עוד במהלך אשפוזה ועל מנת למצות זכויותיה לאחר הלידה נדרשה על ידי מעסיקה לכתוב את הודעת ההתפטרות לפיה היא מתפטרת לטובת הטיפול בילד; לטענת הנתבעת, אמנם נשלחה אל התובעת הודעת פיטורים אולם זו בוטלה עוד במהלך אשפוזה של התובעת כאשר התובעת היא זו שהביאה את יחסי העבודה לסיום משלא התייצבה לעבודה לאחר תום שמירת ההיריון בה שהתה לתקופה שעד הלידה וכי לאחר הלידה ובתום חופשת הלידה, התובעת היא זו שהתפטרה על דעת עצמה ובלא מעורבות הנתבעת בהחלטתה.

...

חמישית מקובלת עלינו טענתו של הנתבע כי במועד שליחת שני המכתבים – קרי מכתב הפיטורים ומכתב ביטול הפיטורים – במהלך השבועיים שבהם התובעת הייתה מאושפזת, היא חששה לזכויותיה מול הביטוח הלאומי נוכח פיטוריה, שכן לא יכלה לחזות מראש שתקבל המלצה רפואית לשמירת הריון ושזו תאושר על ידי הביטוח הלאומי.

לטעמנו, צודק הנתבע בטענתו כי מדובר בהסכם מיטיב ככל שמדובר בעובד בלי פוליסה קודמת, שכן המועד שנקבע בו לתחילת ההפרשות הפנסיוניות קודם למועד שנקבע בצו ההרחבה לעובד נטול פוליסה קודמת.

נוכח האמור, הרי שאנו קובעים כי התובעת זכאית לביצוע הפרשות פנסיוניות בגין חודשיים בתקופת עבודתה, וכן להפרשות פנסיוניות בגין שלושה וחצי חודשים נוספים בתקופת הזכאות לדמי הלידה (14 שבועות).

סוף דבר התביעה נדחית בעיקרה.

על רקע האמור הוגשה ביום 27.1.2020 התביעה דנן, והסעד שנתבע בה הוא לביטול הודעת הפיטורים, וכלשון התובע: "לבטל את המכתבים שנזכרים בסעיף 1 בבקשה זו לאלתר"; "להראות לנתבע כי זימון לשימוע נעשה בנגוד לחוק ובחוסר כל טענה חוקית על טיב עבודתו של התובע אצל הנתבע"; בנוסף נתבע תשלום הפרישי שכר והפרשות לפנסיה הגם שרכיב זה לא בואר בכתב התביעה (מעבר לציון סכום התביעה על סך 10,000 ש"ח).

דיון והכרעה הלכה היא כי החלטה לסיים העסקתו של עובד צריך שתהא מבוססת על שיקולים עינייניים בלבד, וכי "פיטורין ללא נימוק עינייני רלוואנטי מוכח על ידי המעביד הם פיטורין לא חוקיים, פיטורין שלא כדין" (ע"ע (ארצי) 36316-06-12 עריית רמת השרון נ' איילת שושני גי'נו, (24.2.2015)).

...

על רקע האמור פוטר התובע בעוד שפיטוריו נעשו כדין.

סוף דבר לאור האמור לעיל משלא הוכח על ידי התובע כי פיטוריו נעשו שלא כדין, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת השתתפות בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪.

בהתאם לפסיקה, בבחינת השאלה האם לפנינו פיטורים או התפטרות המבחן הקובע הוא "האם במכלול הנסיבות הגיעו היחסים בין הצדדים לידי גמר, כתוצאה מביטולם על ידי המעביד או על ידי העובד" (ע"ע (ארצי) 256/08 מחמד בשיר קוקא - יוסי שוורץ, ניתן ביום 13.2.11) כאשר השאלה אינה מי גרם לביטול החוזה, מי הפר את החוזה, אלא מי 'ביטל' את החוזה [דב"ע (ארצי) שם/3-116 שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע יב 375 (1981)].

התובע צירף לתצהירו את מכתב הפיטורים שקבל, נושא תאריך 2.8.2015 בזה הלשון: "עקב אי התאמה לעבודה החברה נותנת לך בזאת הודעה מוקדמת על פיטוריך.

...

התובע אף לא הצביע על מקור נורמטיבי כלשהו המעגן את הזכות לפיצוי בגין אי מסירת אישור על תקופת העסקה להבדיל מהסנקציה הפלילית הקבועה בסעיף 8 לעיל, ולא הצביע על מהות הנזק שנגרם לו בגין אי מתן אישור זה. נוכח האמור, התביעה ברכיב זה – נדחית.

לאור האמור, טענת הקיזוז של הנתבעת בעניין דמי המחלה, נדחית.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

ידוע, כי סיומם של יחסי עבודה מותנה בביטוי ברור לכך, היינו "דבר התפטרותו של עובד או דבר פיטוריו על ידי מעבידו אינם נקבעים איפוא על ידי כך שזה קובע איך הוא רואה את זה, ואין בראייתם כדי לקבוע את מעמד העובד במסגרת החוזית שבין השניים... המצב המשפטי יבחן לפי המעשים בפועל ולא לפי ראייה חד צדדית של צד אחד המייחס כוונה לצד שכנגד" (ד"ר לובוצקי, סיום יחסי עבודה, מהדורת 2020, פרק 2 עמ' 7).

כמפורט בפרק העובדות, ביום 19.5.19 הודע לתובעת על פיטוריה, אולם הוכח שהנתבעת הודיעה לתובעת על ביטול הפיטורים ביום 20.6.19 .

...

התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים נוכח המסקנה, כי יחסי העבודה הסתיימו בהתפטרותה.

על כן, גם אם נפל פגם כלשהו במכתב הזימון לשימוע (בכך שלא צוינה הזכות להגיע בליווי עו"ד), או בהליך השימוע, אין בכך להוות עילה לפסיקת פיצוי בהינתן המסקנה שמי שהביא את יחסי העבודה לסיומם היה התובעת.

סוף דבר התביעה נדחית במלואה.