הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה:
ביום 13.2.2020 הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה לפי סעיף 10א' לחוק שיקים ללא כסוי, התשמ"א-1981, למתן סעד זמני במעמד צד אחד, לעיכוב תחילת הגבלת חשבונה ו/או סעד המבטל באופן זמני את הודעת הבנק, וזאת עד למתן ההחלטה הסופית בבקשתה כדי למנוע גרימת נזקים הפיכים למבקשת, הואיל והותרת הודעת הבנק על כנה תיפגע במבקשת, כך נטען, וביחסיה המסחריים באופן בלתי הפיך.
...
לא שוכנעתי כי המקרה נשוא הדיון כאן נכנס לגדר אותו מקרה חריג המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.
לא הובהר מעיון בתיק האם בוצעה ההמצאה דלעיל למשיב, כבר ביום 20.2.20, ואולם, ככל שההמצאה אכן בוצעה במועד זה, אמורה תגובת המשיב להיות מוגשת עד מחר, 27.2.20, מה שיאפשר מתן החלטת בית-משפט קמא לעיצומו של עניין בקשר לסעד עיכוב ההליכים, וזאת לאחר עיון בתגובת המשיב, ו/או קיום דיון בסוגיה זו.
ואולם, ככל שההמצאה למשיב, למרות האמור בהחלטות בית-משפט קמא, טרם בוצעה, על ב"כ המבקשת לפעול בהקדם כאמור בהחלטת בית-משפט קמא מיום 20.2.20, על-מנת שהמשיב יוכל להגיש תגובתו ובית המשפט יכול לאחר מכן ליתן את החלטתו לגבי הסעד המבוקש ו/או להורות על קיום דיון בסוגיה זו.
לסיכום: לא שוכנעתי כי נפל בהחלטתו המנומקת של בית-משפט קמא מיום 20.2.20, פגם שיש בו כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.
לפיכך, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.