הנאשם 3 (להלן גם – הנאשם), יליד שנת 1975 (כבן 48), הודה בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון ובהתאם לכך הורשע ביום 4.1.2023 בעבירת מירמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין או החוק), בעבירת תחבולה, לפי סעיף 416 בחוק העונשין ובעבירת מירמה במס הכנסה, לפי סעיף 220(5) בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש).
נדון למאסר מותנה וקנס; (11) ע"פ (מחוזי ירושלים) 8271-09-15 כהן נ' מדינת ישראל (1.2.2016) – הורשע בעבירת מירמה והפרת אמונים ונדון למאסר מותנה ו-220 שעות של"ץ. בעירעור בוטלו ההרשעה והמאסר המותנה.
כאמור שם, "הצדק עם המאשימה, כי בעבירות מן הסוג הנידון, על נקודת המוצא להיות מאסר מאחורי סורג ובריח (...), ובשנים האחרונות יוצא מפסיקת בית המשפט העליון מסר ברור של החמרה בכל הנוגע לעבירות שחיתות, לרבות מי שהורשע בעבירה של מירמה והפרת אמונים" (עניין גלעדי, כבוד השופטת דנה מרשק-מרום, פסקה 6).
...
עם זאת, מקובלת עליי עמדת המאשימה כי מאחר שכל אחת מהעבירות מבוססת על מסכת עובדתית שונה, יהיה זה נכון לקבוע שלושה מתחמי ענישה נפרדים, אף אם בעת קביעת העונש, תיקבע חפיפה מסוימת בין המתחמים.
הערעור נדחה (עפ"ג (מחוזי ירושלים) 28691-11-17 מיום 18.3.2018); (4) ת"פ (שלום ירושלים) 11468-10-15 מדינת ישראל נ' חמורי (7.1.2019) – הרשעה על-פי הודאה במספר עבירות מרמה והפרת אמונים.
"כך במיוחד כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה, אז מקבל עיקרון זה משנה תוקף" (ע"פ 27/17 בסל נ' מדינת ישראל (12.12.2017), כבוד השופט י' אלרון, פסקה 11 והפסיקה שם).