ביטול ביטוח חובה: מכירת רכב

התובעת טענה כי הפסיקה את פעילותה למשך 4 חודשים בשל ביטול פוליסות הביטוח, ונגרמו לה נזקים כספיים שונים, ובכלל זה- בסך של 434,000 ₪, בשל אי גביית דמי שכירות חודשיים, ובסך של 100,000 ₪ בשל תשלום לחמישה עובדים, אלא שאין בידי לקבל את הטענות בעיניין זה. על התובעת, באמצעות מנהלה, הייתה מוטלת החובה להקטין את נזקיה בצורה יעילה ומהירה ככל שניתן, באמצעות פנייה למבטחות אחרות לצורך העמדת כסוי בטוחי מתאים לרכבים ששמשו להשכרה.

מנהל התובעת העיד שלאחר ביטול פוליסות הביטוח התובעת הפסיקה את פעילותה והרכבים נמכרו, אלא שלא הובאו ראיות לגבי המועדים שבהם נמכרו הרכבים האמורים, ותמורות המכירה.

...

התובעת טענה בכתב התביעה ובתצהיר עדותו של מנהלה שהטעם שעמד ביסוד החלטת הנתבעת לבטל את פוליסות הביטוח לא נמסר לה, אלא שאין בידי לקבל הטענה.

התובעת טענה שיש לפסוק לה פיצוי בסך של 98,890 ₪ בגין ביטול פוליסות הביטוח (3,190 ₪ כפול 31 פוליסות ביטוח), אלא שאין בידי לקבל את הטענה.

התובעת טענה שיש לפסוק פיצוי בסך של 100,000 ₪ בשל תשלומים לעובדים במשך 4 חודשים (5 עובדים לפי שכר של 5,000 ₪ למשך 4 חודשים), אך אין בידי לקבל את הטענה.

התוצאה התוצאה הינה שהתביעה נדחית.

ביום 1.8 המבקשת יוצרת קשר עם סוכנת הביטוח וטוענת כי עברה על כל ההקלטות ולדבריה: "לגבי הביטוח מקיף את אומרת במפורש שאת לא יכולה להפעיל את הביטוח עד ש(ה)ביא לך (ת)ופס העידר תביעות ובנוסף לא טפלת בכל הקשור לתאונה שהיית לי כי לא היה לי ביטוח. ולכן עד היום לא קבלתי את התשלום עבור התאונה מצד ג'....לגבי יתר הביטוחים ביקשתי ממך לבטל הכל...". הסוכנת משיבה שלגבי הרכב אין ביטוח "שלחתי את הדו"ח משאי לחברה שביטלו. את החובה ביקשתי לבטל. אין רכב". המבקשת מבקשת לקבל החזר לביטוח חובה כי שילמה עליו והסוכנת מוסרת לה שתקבל שיק הביתה.

הואיל והמבקשת מעוניינת בביטוח החובה הגם שביקשה לבטל וזאת מכיוון שמכרה את הרכב אולם טרם העבירה בעלות משלא קיבלה את כל התשלום על הרכב הוסכם שתשאיר את הביטוח חובה ורק את המקיף תבטל יום לאחר התאונה ותקבל החזר יחסי – במילותיה של הסוכנת ביטוח כי תידאג לכך, מיום 2.8.

...

עם זאת, אני סבורה כי יש בכך ראשית ראיה כדי להקנות לה רשות להתגונן, משגם אם ניתן לעמוד על ההבלים בין אובדן גמור לאובדן להלכה – השאלה היא האם הרכב היה בר ביטוח בפועל – וזאת יש לברר - והאם היה ברשותה.

סיכומו של דבר, אני סבורה כי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן.

הייתי מורה על הפקדה של סכום שאני סבורה כי מוטב והצדדים יגיעו להסכמה ביניהם לגביו הוא עד לחודש אוגוסט כאשר סכום זה ישולם ובזאת ייסגר התיק ללא המשך ניהול הליך על כל המשתמע מכך מבחינה כלכלית ואנרגתית לשני הצדדים לרבות זימון סוכנת הביטוח להעיד.

עדיין, הוכח בפני על ידי המשיבה ולא נסתר, שמדובר בטעויות נקודתיות ב- 0.5 אחוז מהשיחות שניהלו נציגי המשיבה עם המבוטחים בעלי מזדה 3 שנת ייצור 2009, כאשר מדובר בנזק מצרפי של כ- 2500 ש"ח לגבי דגם הרכב הנ"ל שהוא הנמכר ביותר, בעוד לגבי הדגמים הספורים הנוספים הרלוואנטיים לעילת התביעה האישית של המבקש לא נימסר כל נתון מספרי, ועל פניו נראה שמדובר בהקף מכירות, ובהתאמה בטוחי חובה, קטן הרבה יותר.

קבוצה שחוייבה בפרמיות ביטוח חובה החורגות מהפרמיות המאושרות למשיבה על ידי המפקח על הביטוח בגין טעויות במחירון יצחק לוי עליו נסמכת המשיבה המסגרת הנורמאטיבית - ביטוח חובה סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970, קובע כך: "בכפוף להוראות פקודה זו, לא ישתמש אדם - ולא יגרום ולא יניח שאדם אחר ישתמש - ברכב מנועי, אלא אם יש על שימושו שלו או של האדם האחר באותו רכב פוליסה בת-תוקף לפי דרישותיה של פקודה זו." בת.צ (מח' מרכז) 13275-12-12 רהפלד נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (23.4.17) (להלן: "פרשת רהפלד"), סקר כב' השופט גרוסקופף בין היתר את אופן קביעת התעריף של ביטוח חובה : "15. ביטוח חובה כשמו כן הוא, חובה לכל רכב במדינת ישראל, מכוח סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970. מטרתו היא מתן כסוי בטוחי במקרה של נזק גוף לנהג, לנוסעים ברכב ולנפגעי צד ג' (הולכי רגל למשל). במסגרת רפורמה שנערכה בתחום ביטוח החובה לרכב, בוטל בשנת 2001 התעריף האחיד לביטוח חובה שהיה נהוג עד אז, וניתנה לחברות הביטוח אפשרות לקבוע בעצמן את תעריפיהן לביטוח חובה, בכפוף להגשתם לאישור המפקח על הביטוח, העומד בראש אגף שוק ההון ביטוח וחסכון שבמשרד האוצר (להלן: 'המפקח'), ולקבלת אישורו (בהתאם להוראות צו הפיקוח על עסקי ביטוח (תכניות ביטוח חדשות ושינוי תכניות), התשמ"ב-1981). כדי להקל על המבוטחים בהשוואת תעריפי ביטוח החובה שמציעות החברות השונות, מעמיד המפקח לרשות הציבור באתר האנטרנט של משרד האוצר מחשבון השוואת מחירים (להלן: "המחשבון").

...

בענייננו, לאחר שעיינתי בראיות וקראתי בעיון גם את תצהירי עדי המשיבה, נראה כי לא הונחה תשתית ראייתית בדבר מדיניות מפרה מצד המשיבה אלא לכל היותר לטעויות נקודתיות.

מעבר לכך שמדובר בטעויות נקודתיות, לגבי שני דגמים ספציפיים אלה לא הוצגה הערכה לגבי מספר המבוטחים הנפגעים וכן לגבי היקף הנזק, למעט שבאחד הדגמים מדובר על גביית יתר של 19 ₪ ובשני על גביית יתר של עשרות ש"ח. בנוסף, אני סבור שהתנהלות המשיבה שהסתמכה על מחירון לוי יצחק לאורך השנים הייתה סבירה ואף מתבקשת, במיוחד נוכח העלות הכלכלית והקושי ליצור בסיס נתונים מטעמה, שניתן להניח שגם הוא לא היה חף מטעויות בהתחשב בהיקף הנתונים של עשרות אלפי דגמים ותתי דגמים.

סוף דבר נוכח האמור, דין הבקשה לאישור להידחות.

נטען כי אלון שילם לצד ג' סך 6,000 ₪ עבור הרכב ובנוסף חתמו הצדדים על הסכם מכירה, בו נקבע בסע' 6 כי הקונה מתחייב להסדיר לרכב ביטוח חובה שיהא בר תוקף במועד קבלת החזקה ברכב וכן מתחייב להעביר על אחריותו על חשבונו הבעלות ברכב על שמו במעמד קבלת החזקה.

עוד טענה צד ג' כי במועד החתימה חתם אלון על "הצהרת רוכש" לפיה האחריות על הרכב לרבות החובה לבטחו חלה עליו, כי הינו מקבל אחריות מלאה לרכב ולגבי כל נזק שייגרם לכל אדם וכי ידוע לו שביטוח החובה שערך צד ג בטל החל מרגע קבלת החזקה על ידי המודיע.

...

מאחר והנתבע היה הנהג ברכב במועד התאונה, מאחר והרכב פגע ברכב חונה ומאחר ואין חולק בשאלת הנזק, הרי יש לקבל את התביעה העיקרית ולהטיל על הנהג אחריות לאירוע התאונה, אלא שבנסיבות המקרה, כאשר מדובר ברכב בבעלות הצד השלישי, כאשר העסקה בוצעה עם קטינים וכאשר קיים בפקס בדבר תקינות הבלמים, יש לבחון את שאלת חבותה של הצד השלישי בשיפוי הנתבע.

המסקנה הינה כי הצד השלישי כלל לא יצא ידי חובתו עת החתים מי מהקטינים על מסמכים שונים, באשר אין באלה לגבור על הוראות הדין.

בסיכום, האחריות לאירוע נשוא התביעה רובצת על הנתבע ומשהודה בתביעה אני קובעת כי עליו לשלם לתובעת את הסך של 28,884 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 3,379 ₪ והחזר אגרת המשפט בסך 755 ₪ ובסה"כ 33,018 ש"ח. ההודעה לצד השלישי מתקבלת בחלקה, כאשר הנני קובעת כי אחריות הצד השלישי הינה בשיעור 45% ולכן על הצד השלישי לשפות את הנתבע בסך של 14,858 ₪ בתוספת הוצאות המשפט בסך כולל של 2,500 ₪ ובסה"כ 17,358 ₪.

טענת המבקש הייתה כי המשיבה מקיימת מדיניות של אי השבת החלק היחסי בדמי ביטוח החובה ששולמו, במקרה של ביטול פוליסת ביטוח חובה (להלן: "הפוליסה"), בנגוד לסעיף 15(ה) לפוליסה התקנית המצורפת לתקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח) (תנאי חוזה לביטוח חובה של רכב מנועי), תש"ע-2010 (להלן: "הפוליסה התקנית" ו"התקנות" בהתאמה).

יצוין כי הרקע להגשת בקשת האישור הוא מכירת רכבו של המבקש ורכישת רכב אחר תחתיו, כאשר דמי הביטוח בגין ביטוח החובה של הרכב החדש היו נמוכים מדמי הביטוח של הרכב הקודם.

...

בנסיבות אלה, מקובל עלי כי המבקש ובא כוחו זכאים לגמול ולשכר טרחה, ובהתחשב באמור לעיל ובמאמצים שהושקעו בהכנת הבקשה, הסכומים שסוכמו בין הצדדים סבירים, ואני מאשר אותם.

תוך 21 יום מיום שיאשר בית המשפט את קבלת התצהיר, תשלם המשיבה למבקש ולבא כוחו את הגמול ואת שכר הטרחה שאושר לעיל.

תביעתו האישית של המבקש נדחית.