ביטול אשרת עבודה: עובד מהשטחים

רקע עובדתי והליכים התובע, תושב הרשות הפלסטינאית, הועסק על ידי הנתבע בעבודות בניה וטפסנות במשך שנים רבות.

התובע הופנה לנתוני רשות האוכלוסין מהם עולה כי הוא ניכנס לישראל במשך כחודש, מידי יום ביומו, למרות שכל אותה תקופה לא התייצב בעבודה (מיום 22.1.16 ועד למועד ביטול האשרה, ביום 18.2.16; נספח ו' לתצהיר ששי).

הכלל הוא כי במערכת היחסים בין תושב שטחים לבין המעסיק, אשר מוסדרת בחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959, הרישומים הנעשים על ידי שירות התעסוקה משקפים נאמנה את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים ועל הטוען לסתור נתונים אלה – מוטל נטל כבד (ע"ע (ארצי) 660/05 חברת אביסרור משה ובניו בע"מ – אסמאעיל קיסיה, 19.3.07).

...

בהתחשב בתקופת ההתיישנות, דין התביעה להתקבל, בהתייחס לדמי הבראה מאפריל 2008 ובהתאם לחלקיות המשרה בכל שנה (כמפורט בסעיף 23 לעיל).

לסיכום כל האמור לעיל בנושא חופשה, התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 7,460 ש"ח, בהתאם לחישוב הבא: 14 ימי חופשה X 4 שניםX 245.5 ₪ שכר יומי ענפי אחרון X 97% משרה בארבע השנים האחרונות לעבודת התובע = 13,335 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי פיצויי פיטורים בסך 17,874 ₪.

למיטב ידיעתו של התובע, תהליך הוצאת היתר עבודה למומחים שפים אתניים, כמו גם אשרת עבודה תואמת, נעשית באמצעות הגשת בקשה ליחידת ההיתרים במשרד הפנים וחתימה על חוזה העסקה מתורגם ומאושר נוטריונית, במסגרתו מתחייב המעסיק לשלם לעובד המומחה שכר יסוד שלא יפחת מפעמיים השכר הממוצע במשק, לא כולל תשלום עבור עבודה במשמרות או שעות נוספות לחשבון בנק בישראל שניפתח על שמו של העובד הזר, זאת כתנאי לחידוש רישיון העסקה לפי קריטריון רשות האוכלוסין וההגירה.

טענת תרמית זו מן הראוי שתתבסס על עובדות וממצאים בשטח ולא תטען בעלמא ללא כל אסמכתא לכך.

תחת זאת, פתחו הליך נפרד נגד התובע בגין הנזקים שנגרמו להם: נזק למסעדה, שווי כרטיס הטיסה ותשלום למתן היתר למשרד הפנים על מנת שתקן העסקת עובד זר לא יבוטל.

...

נוכח התנהלות זו, יחד עם הפער המשמעותי מאוד בין סכום התביעה (שעמד על למעלה משני מליון שקלים) לתוצאה אליה הגענו, מצאנו כי אין לפסוק הוצאות לטובת התובע על אף שתביעתו התקבלה (בחלקה הקטן) וכי עליו לשאת בהוצאות הנתבעים בשל התנהלותו הכוללת בהליך בסך 10,000 ₪.

כמו כן, נוכח הנזקים שנגרמו לבעלי המניות, אשר נגררו להליך בעל כורכם וללא נימוק או כל הוכחה לצורך היותם צד להליכים אלה מאז שנת 2014, מצאנו כי יש לחייב את התובע בהוצאות בעלי המניות בהליך זה בסך של 10,000 ₪ לכל אחד מבעלי המניות (מר מעתוק, מר בר-און, מר חכם ומר שחר).

כל הסכומים שלעיל - יקוזזו מהסכום שנפסק לטובת התובע בהליך זה. דהינו: בסיכומו של דבר על הנתבעת 4 לשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום, סכום כולל בסך 64,395 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה (9.3.2014) ועד למועד התשלום בפועל.

אשר לנסיבות סיום העבודה, יחסי העבודה הסתיימו בפיטורי התובע, ללא מתן הודעה מוקדמת, עת הנתבע ביטל את אשרת השהייה שלו באופן מפתיע.

] התובע נימנע מלהביא לעדות מטעמו את מי מהעובדים אשר עבדו עימו בתקופה הרלוואנטית או את המנהל, מר אמג'ד, אשר יכלו לתמוך בגירסתו לעניין נסיבות סיום העבודה; זאת, על אף, שאין חולק כי התובע עבד עם קבוצת עובדים תושבי הרשות הפלסטינאית שהנתבע היה אוסף לעבודה מצומת הכניסה לאיזור התעשייה בקריית גת. התובע אף לא הציג כל אסמכתא בדבר פניה טלפונית למר אמג'ד לצורך בירור סוגיית ביטול היתר הכניסה.

בהתאם להלכה הפסוקה, במקרה בו עובד תושב שטחים נידרש לתחבורה על מנת להגיע ממעונו אל המחסום ובחזרה, הזכאות לדמי נסיעה לא מגיעה לכדי מיצוי מקום שההסעה מטעם המעסיק היתה רק בחלק מהדרך האמורה – קרי, מהמחסום למקום העבודה, ובילבד ששווי ההסעה מטעם המעסיק אינו עולה על התיקרה הקבועה בהסכם הקבוצי הכללי בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות הנסיעה וצו ההרחבה מכוחו[footnoteRef:86].

...

תביעות הנתבע להשבת שכר וזכויות סוציאליות ששולמו ביתר ולתשלום פיצוי עבור פגיעה בהכנסות ובמוניטין ובגין עגמת נפש- נדחות.

הנתבע ישלם את הוצאות התובע בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

בעת פסיקת ההוצאות הבאנו בחשבון, בין היתר, את העובדה כי התביעה העיקרית התקבלה רק בחלקה והתביעה שכנגד נדחתה ברובה; וכן את התנהלות הנתבע אשר לא ניהל פנקס שעות עבודה כדין וחרף זאת, במהלך ניהול ההליך הגיש רישומי נוכחות אשר מצאנו כי הם אינם אותנטיים.

לאחר שעיינתי בממצאים הכלולים בפסקי הדין משנת 2019 של בית משפט זה ובית המשפט העליון בעיניין ביטול אשרת העבודה של העותר בישראל, נוכחתי כי יש בהם לתמוך כנדרש בעמדת המשיב שלפיה פעילותו של העותר בקידום תנועת החרם עולה כדי פגיעה בסדר ובחיים הציבוריים של האיזור, וכי ממילא איסור כניסת העותר לאיזור שתכליתו מניעת ניצול לרעה של הכניסה לקידום חרם, מצוי בדל"ת אמותיה של סמכות המשיב על פי דיני התפיסה הלוחמתית ועל פי תחיקת הבטחון באיזור.

טענת העותר בדבר פגיעה בתושבי האיזור המוגנים כתוצאה ממניעת כניסתו, מתקשרת לראש הנוסף של העתירה שבו טוען העותר כי בהתאם לדין הבנלאומי עומדת לתושבים הפלסטינאיים באיזור זכות לכך שמגני זכויות אדם מוכרים, כדוגמתו וכדוגמת ארגונו, יוכלו להכנס לשטח ולפעול בו לצימצום הפגיעה בזכויות היסוד של האוכלוסייה המקומית המצויה זה חמישה עשורים וחצי תחת כיבוש צבאי.

כמו כן, ההלכה שנפסקה בבג"ץ 5666/03 עמותת "קו לעובד" נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד סב(3) 264 (2007), בדבר תחולת דיני העבודה הישראליים על העסקת פלסטינאיים באיזור בידי מעסיקים ישראליים בהתאם למבחן "מירב הזיקות". מכל המקובץ עולה כי המשיב היה מוסמך על פי הדין הבנלאומי לאסור את כניסת העותר לביקור באיזור בשל החשש שהביקור ינוצל על ידו לקידום חרם נגד גורמים הפועלים באיזור.

...

לאחר שעיינתי בממצאים הכלולים בפסקי הדין משנת 2019 של בית משפט זה ובית המשפט העליון בעניין ביטול אשרת העבודה של העותר בישראל, נוכחתי כי יש בהם לתמוך כנדרש בעמדת המשיב שלפיה פעילותו של העותר בקידום תנועת החרם עולה כדי פגיעה בסדר ובחיים הציבוריים של האזור, וכי ממילא איסור כניסת העותר לאזור שתכליתו מניעת ניצול לרעה של הכניסה לקידום חרם, מצוי בדל"ת אמותיה של סמכות המשיב על פי דיני התפיסה הלוחמתית ועל פי תחיקת הביטחון באזור.

כמו כן, ההלכה שנפסקה בבג"ץ 5666/03 עמותת "קו לעובד" נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד סב(3) 264 (2007), בדבר תחולת דיני העבודה הישראליים על העסקת פלסטיניים באזור בידי מעסיקים ישראליים בהתאם למבחן "מירב הזיקות". מכל המקובץ עולה כי המשיב היה מוסמך על פי הדין הבינלאומי לאסור את כניסת העותר לביקור באזור בשל החשש שהביקור ינוצל על ידו לקידום חרם נגד גורמים הפועלים באזור.

אשר על כן, העתירה נדחית.

התובע, תושב שטחי הרשות הפלסטינאית, הועסק אצל הנתבעת החל מחודש 11/2017 ועד לחודש 2/2020 ובסה"כ 28 חודשים.

מכוח הוראות הדין חייבים מעסיקים של עובדים פלסטינאים, בין היתר, בהוצאת אישור כניסה ורישיון עבודה להעסקתם של העובדים בשירותם בישראל ובהגשת דיווח חודשי למת"ש. לאורך השנים הפסיקה קבעה שככלל יש לראות בדווח למת"ש כמשקף את מציאות העסקתו של העובד, זאת בשים לב למרכזיות הדיווח במערך הזכויות של הצדדים ליחסי העבודה, בינם לבין עצמם ובינם לצדדים שלישיים.

תנאי זה מאלץ את המעסיקים לדיווח על העסקה במשרה מלאה גם מקום שהעובדים אינם מועסקים במתכונת זו, וזאת כדי להמנע מביטול מיכסת אשרות העבודה המוקצית להם.

...

התביעה לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה נדחית משום שהנתבעת הניחה בפני בית הדין הודעה על תנאי העסקה והתובע נסמך עליה להוכחת תביעתו.

סוף דבר בנסיבות אלה, הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, סך של 44,156 ₪ (קרן), לפי הפירוט שלהלן: הפרש פיצויי פיטורים בסך 5,378 ₪; פדיון חופשה בסך 5,936 ₪; חלף הפקדה לפנסיה בסך 2,074 ₪; דמי הבראה בסך 6,174 ₪; דמי חגים בסך 3,180 ₪; החזר הוצאות נסיעה בסך 5,410 ₪; חלף הפקדה לקרן השתלמות בסך 1,484 ₪; גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 10,192 ₪; דמי כלכלה בסך 2,164 ₪; מענק שנתי בסך 2,164 ₪; על הסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף לסכומים המפורטים לעיל, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה.