ביטוח תאונות אישיות: תלמיד נגד חברת ביטוח

בפניי תביעה כספית על סך 37,600 ₪ שהגיש התובע, יליד 24.10.2002, כנגד הנתבעת, חברת הביטוח שביטחה את התובע במועד הרלוואנטי מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים בגין ניזקי גוף (להלן: "הפוליסה"), בעקבות פציעה שאירעה ביום 17.3.2016 בבית הספר בו למד, בהיותו בן 13 ותלמיד כיתה ח' בבית הספר, במהלכה נגרם לו חתך באורך של כ-3 ס"מ במצח, מעל עינו הימנית, שטופל בתפירה תחת הרדמה מקומית.

...

אמנם, חלוף הזמן הוביל את המומחים למסקנה לפיה מדובר בצלקת קבועה שמראה אינו צפוי להשתפר, אך לא תועדו תלונות על היבטים תפקודיים שנפגעו בעקבותיה, לא בחומר הרפואי שצורף ולא בחוות דעת שלושת המומחים שהוצגו בנדון.

לאור האמור, המסקנה היא כי התובע אינו זכאי לפיצוי בנסיבות המקרה ועל פי תנאי הפוליסה, ועל כן אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה.

התביעה נדחית אפוא.

התביעה הוגשה תחילה נגד אג'יאל (דורות) עמותה לקידום החינוך (להלן: "העמותה") - שבזמנים הרלבאנטיים לתאונה הייתה המוסד החינוכי במסגרתו למד התובע; ונגד מנורה חברה לביטוח בע"מ שנטען כי היא ביטחה את התובע בפוליסת תאונות אישיות לתלמיד, ובמסגרתה ביקש לחייב בתשלום תגמולי ביטוח מכח פוליסת "תאונות אישיות לתלמיד". בהמשך התברר כי לא נערך ביטוח תאונות אישיות לתובע והתביעה נגד חברת הביטוח מנורה נמחקה.

...

אני סבורה שפניה כאמור אינה כרוכה בהפעלת מאמץ בלתי סביר, אלא, פיקוח כראוי על כלל מערכת החינוך ופניה בנושא יש בה למנוע נזק כדוגמת הנזק שאירע בנסיבות התיק שלפני.

בנסיבות ענייננו ולאחר שקילת השיקולים הרלבנטיים בעניין, הגעתי למסקנה כי עיקרה של האחריות יש להטיל על העירייה והעמותה, כך שהראשונה: עליה מוטלת חובה חקוקה לפעול לשם עריכת ביטוח לתלמיד הלומד בתחום שיפוטה, והאחרונה: התובע למד במסגרת המוסד החינוכי שברשותה וביניהם מתקיימים יחסי קרבה והסתמכות.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 137,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

התביעה הוגשה תחילה נגד המשיבה 2, שבמועדים הרלוואנטיים היתה המוסד החינוכי שבו למד המשיב (להלן: המוסד החינוכי), ונגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: מנורה), שנטען כי ביטחה את המשיב בביטוח תאונות אישיות לתלמיד.

(ד1) (1) מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף זה יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות, באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד; רשויות החינוך המקומיות יתקשרו בחוזה ביטוח כאמור עם מי שזכה במיכרז שנערך לפי הוראות סעיף 198ב לפקודת העיריות, ובהתאם להסדר שנקבע באותו סעיף; (2) במסגרת התשלומים לפי סעיף קטן (ד), יקבע השר, לפני פירסום המיכרז כאמור בפיסקה (1), את התשלום שייגבה מהמבוטחים ויכלול דמי ביטוח אחידים וכן שיעור דמי עמילות מירביים שמבטח יהיה רשאי לשלם לסוכני הביטוח בעד תיווך לעניין הביטוח; בסעיף זה, "מבטח" ו"סוכן ביטוח" – כהגדרתם בחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א-1981, ו"דמי עמילות" – כהגדרתם בסעיף 41 לחוק האמור.

...

עם זאת, מקובלת עלי הפרשנות של המדינה.

בסעיף 2.2 לחוזר המתייחס באופן ספציפי לביטוח תאונות אישיות, מצוין כי "התשלום מוגדר כתשלום חובה, והוא מבוצע באמצעות הרשויות המקומיות". לסיכום: חובת רשות החינוך המקומית לערוך ביטוח תאונות אישיות מכוח חוק לימוד חובה מתייחסת למי שלומד במוסד חינוך רשמי או למי שלומד במוסד חינוך שאינו רשמי והוחל לגביו חינוך חינם בהתאם לצו לימוד חובה שהוצא מכוח סעיף 6(ג) לחוק.

בשל כל האמור, הערעור נדחה.

ב"כ התובע פנה לחברת עוז ניהול סיכונים בע"מ ובגין ימי העדרות התובע מבית הספר הוא קיבל פיצוי חלקי בסך 7,672 ₪ ביום 14.9.2008 מהמחאה המשוכה על שם חברת אגרוביט אחזקות בע"מ. ביום 1.7.2009 הגיש התובע תביעה, בגין נזק גוף שניגרם לו במסגרת ת.א. 524/07/09 בבית משפט השלם בנצרת כנגד משרד החינוך והמועצה המקומית כפר כנא בעילה נזיקית, וכנגד חברת הביטוח Overseas insurance consultants limited (להלן: חברת אוברסיז) בעילה חוזית מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות לפצוי בגין הנכות הצמיתה שנותרה לו. במהלך ניהול התיק בבית המשפט הגיע התובע באמצעות ב"כ עם חברת הביטוח להסכם פשרה בעילה החוזית ולפיה התחייבה חברת הביטוח לשלם לתובע סכום 43,399 ₪ בגין אחוזי נכותו הצמיתה ומעבר לתשלום בגין העדרותו מבית הספר, אשר ישולם תוך תשעים יום אחרת יישא הפרישי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין.

נטען כי על פי סעיף 6 לכתב התביעה התובע קיבל פיצוי מחברת הביטוח המבטחת את הנתבעת בביטוח תאונות אישיות לתלמידי בית הספר, ומשכך אינו זכאי לתשלום נוסף.

...

סוך דבר התביעה מתקבלת במלואה.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 48,726 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובע סך נוסף בעבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,500 ₪.

בפניי תביעה כספית על סך 41,000 ₪ שהגישה התובעת, ילידת 19.12.2002, כנגד הנתבעת, חברת הביטוח שביטחה את התובעת במועד הרלוואנטי מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים בגין ניזקי גוף (להלן: "הפוליסה"), בעקבות ארוע מיום 7.5.2013 שאירע בהיותה של התובעת תלמידה בבית ספר יסודי, במהלכו נפלה ונחבלה ביד ימין, ואובחן בה שבר שהצריך ניתוח וגיבוס (להלן: "הארוע").

...

לא שוכנעתי בטענת הנתבעת לפיה בגין חוט המתכת הגורם לרגישות לא נקבעה נכות בחוות דעתו של מומחה בית-המשפט.

בגוף חוות הדעת צוין כי קצה חוט המתכת שנמוש באזור הצלקת מלווה ברגישות מקומית, ואילו הנתבעת התייחסה בסיכומיה רק להמלצה ביחס לעתיד, ולא למה שנקבע בגוף חוות הדעת בהקשר זה. גם מצאתי כי אין בעובדה שהומלץ להסיר את חוט המתכת כדי לגרוע מהמסקנה כי לצלקת זו נלווה גם היבט תפקודי שעיקרו בגירוי מקומי, כל עוד לא הוסר.

מצאתי לתת משקל לטענות הנתבעת בעניין ניהול הליך כפול באותה עילה, בשני בתי משפט שונים, ללא כל הצדקה ברורה מצד התובעת, ולאחר שהתובעת זנחה את ההליך הקודם בחוסר מעש, בקביעת ההוצאות בהליך זה. לאור המפורט לעיל, התביעה מתקבלת, באופן שהתובעת זכאית לפיצוי בגין נכות בשיעור של 10% מסכום הפיצוי על פי הפוליסה, וכן זכאית לפיצוי בגין 34 ימי היעדרות מהלימודים.