הרכב המבוטח:
התובעת, חב' לסיכו בע"מ, ביטחה אצל הנתבעת בביטוח רכוש-מקיף את השמוש ברכב פרטי מס' רשוי 277-857 שנת ייצור 1967 (להלן-"הרכב"), כאשר פרמיית הביטוח לשנה הייתה בסך 27,020 ₪, ובתוספת דמי אשראי עמדה פרמיית הביטוח השנתית על הסך 27,627 ₪.
מספר הרכב (6 ספרות) ושנת הייצור (1967) מצביעים לכאורה שמדובר ברכב אספנות.
מאחר ומדובר בשומר רכב המוסכם על המבוטחת, ואין מחלוקת כי הרכב נגרר-נימסר לצד שלישי באישורו של השומר המוסכם על ידי המבוטחת – הרי שלא ארעה גניבת רכב.
...
"
בסוף מכתב הדחייה נכתב במכתב הדחייה כדלקמן:
"כל האמור לעיל הינו בהתאם לעובדות ולמידע הידועים לנו, ואנו שומרים על זכותנו להעלות טענות נוספות, בכפוף להוראות הדין, ככל שיגיע לידינו מידע נוסף."
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי אירוע הגניבה לא אירע, וחלקה על שווי הרכב, והוסיפה טענות כדלקמן:
· התובעת לא מסרה פרטים מלאים ו/או נכונים במועד כריתת חוזה הביטוח;
· התובעת לא השיבה תשובות מלאות וכנות במסגרת הצעת הביטוח;
· התובע גרמה למקרה הביטוח במתכוון;
· התובעת לא גילתה את מלוא המידע אודות הרכב ו/או אופן חנייתו בכוונת מרמה;
· התובעת הפקירה את הרכב ולא בדקה אותו בתדירות שוטפת וקבועה;
· התובעת פעלה בחוסר תום לב;
· התובעת התרשלה רשלנות חוזית ו/או נזיקית או מי מטעמה שהיא רשלנות רבתי או מכרעת;
· הנזקים אירעו מבלאי ו/או אירועים אחרים שאינם האירוע נשוא התביעה;
· התובעת לא עשתה די למניעת הנזק.
סבור אני שיש לדחות טענה זו של התובעת, שכן הן על פי תקנות סדר האזרחי הישנות והן על פי תקנות סדר הדין החדשות רואים את גובה הנזק כמוכחש.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, בקשת התובעת מתקבלת בחלקה, כפי שציינתי בגוף ההחלטה.
הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן:
1) את הוצאות הבקשה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל;
2) שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
