ביטוח רכב שאינו רשום על שם הבעלים

הנהג מסר אף הוא שכחצי שנה לאחר התאונה נחקר על ידי חוקר פרטי מצד קרנית, ובמהלך השיחה עם החוקר הודה בבעלותו הבלעדית באופנוע במועד התאונה והבהיר שהבעלים הרשום אינו הבעלים על אף הרישום של הזכויות באופנוע על שמו במשרד הרשוי.

אחריות הבעלים - דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הוראות החוק והפסיקה, באתי לידי מסקנה, ששעה שהוכח לאחר שמיעת הראיות, שגם לפי גירסתם של השניים הבעלות באופנוע לא הועברה על שם הנהג לא רק מתוך רצונם להבריח את האופנוע מן הנושים של הנהג (היתנהלות פסולה כשלעצמה), אלא גם מחמת כך שמדובר היה בעיסקה שלא הסתיימה (כמפורט כבר לעיל, הבעלים העיד שלא שולם מלוא הסכום בעבור האופנוע), הרי שנותרה לבעלים זיקת בעלות ממשית באופנוע ודינו כדין מתיר השמוש אשר התיר שימוש באופנוע ביודעו שהוא לא מבוטח, ומכאן שיש בסיס לתביעה כלפיו.

זכותה של קרנית מבוססת על סעיף 9(א) לחוק פיצויים, הקובע זכות לחזור אל מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה וכן בהתאם לסעיף זה, קיימת לקרנית זכות חזרה לבעל הרכב או המחזיק בו שהתיר לאחר לנהוג ברכב ללא ביטוח לפי הוראות הפקודה (ובהתאמה להעדר הזכאות על פי סעיפים 7(6) או 7א לחוק, אליהם מפנה סעיף 9(א)).

...

אחריות הבעלים - דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הוראות החוק והפסיקה, באתי לידי מסקנה, ששעה שהוכח לאחר שמיעת הראיות, שגם לפי גרסתם של השניים הבעלות באופנוע לא הועברה על שם הנהג לא רק מתוך רצונם להבריח את האופנוע מן הנושים של הנהג (התנהלות פסולה כשלעצמה), אלא גם מחמת כך שמדובר היה בעסקה שלא הסתיימה (כמפורט כבר לעיל, הבעלים העיד שלא שולם מלוא הסכום בעבור האופנוע), הרי שנותרה לבעלים זיקת בעלות ממשית באופנוע ודינו כדין מתיר השימוש אשר התיר שימוש באופנוע ביודעו שהוא לא מבוטח, ומכאן שיש בסיס לתביעה כלפיו.

כפי שקבעתי לעיל, עצם עריכת זכרון הדברים לפני התאונה ומועד עריכתו נתונים בספק רב וגרסת הנתבעים בהקשר זה אינה מהימנה, ואולם גם אם תתקבל גרסתם, אין מנוס לקבוע לפי גרסתם הם שמכירת האופנוע לא הושלמה, כתיאורו של הבעלים בעדותו מדובר היה ב"שלב אחד לפני העברת הבעלות" כאשר הבעלים הותיר בידיו את הבעלות על מנת להבטיח שמלוא התשלום יועבר ואף נהג באופנוע מנהג בעלים כאשר לאחר התאונה הגיע למקום כדי להזיזו מן הכביש, שהרי מדובר ברכושו שעליו לא קיבל את מלוא התשלום.

סוף דבר לאור כלל האמור עד כאן, דין התביעה להתקבל.

הנתבעת פעלה והמציאה לכלל את האישור האמור, אלא שאז, ביום 27.3.2019 הודיעה כלל לנתבעת כי הפוליסה מועמדת לביטול כיוון שיש להעביר את הבעלות ברכב על שמו של התובע (אין התאמה בבין אישור העידר התביעות ובין הבעלות על הרכב).

הוצג רישיון רכב ממנו עלה כי הרכב אינו רשום על שם התובע, אך לכשנשאל בעיניין הודיע כי בכוונו לרשום את הרכב על שמו.

ניתן ללמוד זאת אף מהתנהגותו של התובע בעיניין ביטוח החובה שנעשה לרכב על ידי חברו של התובע כפי שטען, ואשר נרשם על שם החבר בטעות, כאשר התובע לא עשה דבר כדי לתקן טעות זו. בסיכומיה טענה הנתבעת כי ההסבר לדברים הוא אי יכולתו של התובע לרשום את הביטוח על שמו בשל הליך פש"ר בו היה מצוי.

...

בשונה מעדותו, אני קובעת כממצא עובדתי כי הדברים הובאו לראשונה בפניו בשיחה מחודש אפריל 2019, וכי מקור אמצעי התשלום בו נעשה שימוש הוא הודעת התובע.

גם בעניין שיחות הטלפון שנוהלו בין הצדדים, אני קובעת כממצא עובדתי כי חלקן הגדול בוצע מהטלפון הנייד הפרטי של נציגת הנתבעת משהתובע לא ענה לשיחות ממשרדי הנתבעת, וזאת בהתאם לעדותה אשר לא נסתרה על ידי התובע ונתמכה בחומר הראיות (פלט השיחות).

סוף דבר אני דוחה את התביעה במלואה.

זו הסיבה בעטיה במועד קרות התאונה, האופנוע היה רשום על שם המבקש כבעלים.

עוד מוסיף המבקש לטעון, כי יש לדחות את טענות קרנית, שכן זכות החזרה של קרנית, אינה רק כלפי מי שנהג ברכב ללא ביטוח, אלא גם כלפי בעל הרכב או המחזיק בו שהתיר לאחר לנהוג בו כשאין לו ביטוח.

...

טענות המשיבה; לטענת המשיבה, מדובר בבקשה חסרת בסיס ודינה להידחות.

בענייננו, לא שוכנעתי, כי מתקיימים התנאים לביטול פסק דין.

לא שוכנעתי, כי למבקש לא הומצאו החלטות בית המשפט, או כי הוא לא היה מודע כלל להליך המתנהל כפי שהעיד המבקש עצמו.

בנסיבות אלה, לא שוכנעתי, כי המבקש לא ידע על הליך זה, ומכל מקום, אני סבור, כי המבקש בחר במודע, "לעצום עין" מהחלטות בית המשפט, עד אשר יתאים לו, ואז אץ רץ להגיש בקשה בהולה לביטול פסק הדין.

העובדות הנאשם, ולדימיר בלדנוב (להלן: הנאשם, או בלדנוב), הורשע על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של גניבת רכב בצוותא, לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (שש עבירות) (להלן: חוק העונשין); נהיגה ללא רישיון נהיגה – פקע מעל שנתיים – לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (שש עבירות), ונהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל - 1970 (שש עבירות).

הנאשם וארטיום העבירו את הרכב הגנוב לשטחי הרשות הפלסטינאית, באופן שהנאשם נהג בו, ללא רישיון נהיגה בר תוקף וללא ביטוח, ואילו ארטיום הובילו לכיוון המחסום כשהוא נוהג ברכב אחר (רכב הרשום על שם בעלי החברה בה עבדו הנאשם וארטיום, ובו החזיק האחרון, להלן: הרכב האחר).

...

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, בדבר הערכים בהם פגע הנאשם, מידת הפגיעה בהם, הנסיבות והפסיקה הנוהגת - אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנא נע בין 33 חודשי מאסר בפועל, ועד 60 חודשי מאסר בפועל.

בהתאם לאמור לעיל, סבורני כי יש למקום את עונשו של הנאשם בשליש השני של מתחם הענישה, ובהתאם יושתו עליו את העונשים הבאים: 41 חודשי מאסר פועל, בניכוי ימי מעצרו, על פי רישומי שב"ס. 8 חודשי מאסר, אולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 36 חודשים מיום שחרורו עבירת רכוש מסוג פשע.

טענות הצדדים בתמצית התובעת טוענת כי אף אם יתברר כי גירסתו של הנתבע 2, לפיה הוא מכר את הרכב לנתבע 1 כ-4 חודשים עובר לתאונה, אך לבקשתו של הנתבע 1 הוא הסכים לעכב את העברת הבעלות היות ועומד נגדו תיק הוצאה לפועל והיה חשש כי הרכב יעוקל, הרי שבהתאם לחוק ולפסיקה יש לראות בנתבע 2 "בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח". כן טוענת התובעת כי עילת התביעה כנגד הנתבע 2 מבוססת על סעיף 9(א)(1) יחד עם סעיף 7(6) לחוק וכן סעיף 63 לפקודת הנזיקין, אותם הוא הפר.

מגירסתו של הנתבע 2, יש להסיק כי הוא השלים עם נהיגתו של הנתבע 1 ברכב, מרגע שמסר לו את המפתחות, ולא עשה מאומה כאשר הבין כי הנתבע 1 אינו עומד בהתחייבותו על מנת להעביר את הרישום בבעלות על שמו.

אלא שהנתבע 2 נימנע מלוודא כי הנתבע 1 אכן ערך ביטוח לרכב ובכך שהותיר את רשומו של הרכב על שמו משך זמן ממושך, פעל למעשה "בעצימת עיניים" וברשלנות ביחס לאפשרות שהנתבע 1 לא יעמוד בדיבורו וימנע מעריכת הביטוח כנדרש.

...

התוצאה היא איפוא שהתביעה כנגד הנתבע 2 מתקבלת ובהתאם להסדר הדיוני שבין הצדדים, התביעה נמחקת כנגד הנתבע 1, ללא צו להוצאות.