ביטוח נזקי הובלה מישראל לארצות הברית

טענות התובעת: לטענת התובעת ביום 14.12.17 טסה מישראל לארה"ב באמצעות הנתבעת לבקר הוריה וכן להישתתף בארוע של חתונה משפחתית.

מאחר ובעניינו אנו חלות הוראות אמנת מונטראול, (להלן: "האמנה"), סעיף 19 לאמנה קובע: "המוביל אחראי לנזק שניגרם מחמת איחור בתובלה האוירית של נוסעים, כבודה או מטען. אף על פי כן, המוביל לא יהיה אחראי לנזק שניגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא ועובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להדרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק שנקיטה באמצעים כאמור היתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם". התרשמתי שאין מחלוקת בין הצדדים לכך שהמזוודה של התובעת כלל לא נשלחה לניו יורק וזו נשארה בארץ.

מאחר וסך נזקיה הנטענים של התובעת עולים באופן משמעותי על הסכום הקבוע באמנת מונטראול, לא מצאתי כי יש מקום להפחית את הקף הפצוי בו תחויב הנתבעת בגין הכספים ששולמו לתובעת על ידי הפניקס חברה לביטוח בע"מ. האמנה אינה מהוה "כפל ביטוח" ואין כל קביעה באמנה או בחוק התובלה האווירית לפיה יש להפחית הפצוי שקבוע באמנה עקב תשלום מחברת ביטוח וזאת מבלי לפגוע בעיקרון של כפל פיצוי ועיקרון השבת המצב לקדמותו.

...

בת"ק (ת"א) 14290-03-17 פלישר נ' איבריה אירליינס (פורסם בנבו), נקבע בעניין זה: "בהקשר זה יאמר כי דין טענת הנתבעת בדבר אפשרות התובעים לבטח את המזוודה ולהיפרע מחברת הביטוח להידחות. רכישת ביטוח יכולה אמנם להיטיב עם תובע, אולם הנוסע אינו חייב לבטח את הכבודה עמה יצא, והעדר רכישת ביטוח אינו יכולה להשפיע כהוא זה על אחריות המוביל" בשלב זה יש לבחון האם מגיע לתובעת פיצוי גם בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. סוגיה זו תיבחן בשני מישורים.

סוף דבר: לסיכומם של דברים, הנני מקבל את תביעתה של התובעת בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 4,181 ₪.

כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

רקע וטענות הצדדים התובעים טסו ביום 10.6.16 מישראל לארה"ב דרך בריסל במטוס הנתבעת.

על פי לשונם הברורה של חוק התובלה האוירית והאמנה, עילת התביעה היחידה העומדת לתובע בגין נזק לכבודה היא זו הקבועה באמנה ואין לו עילה אחרת זולתה, שכן כך נאמר במסגרת סעיף 10 לחוק: "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק לרבות לנזק שניגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר ולא תישמע כל תביעה לפצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו." לפי סעיף 19 לאמנה, המוביל אחראי לנזק באיחור הכבודה: "המוביל אחראי לנזק שניגרם מחמת איחור בתובלה האוירית של נוסעים, כבודה או מטען. אף על פי כן, המוביל לא יהיה אחראי לנזק שניגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא ועובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להדרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור הייתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם." איחור בתובלה אוירית הוא עניין בגינו מוטלת על המוביל אחריות ברורה ומפורשת לפצוי הניזוק (ראו ע.א. 192/83 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' נעמ"ת, פ"ד לח (4).

לדבריהם: "בהגיענו ארצה מחוסר ידע שלחנו את תלונתנו ומסמכים לחברת הביטוח הראל שבה היינו מבוטחים לאחר כחודשיים קיבלנו מחברת הביטוח את כל המסמכים ונאמר לנו שאת התלונה עלינו להפנות לחברת התעופה בה טסנו". ער אני לפסיקה ולפיה יש לנקוט גישה מקילה כלפי אי הודעה בכתב לחברת התעופה, ואולם בעניינינו, לא ניתן להיתכחש לעובדה ולפיה התובעים לא מסרו כל הודעה בכתב לחברת התעופה.

...

אני סבור, כי גם אם היו התובעים עוברים את המשוכה של מתן הודעה בכתב בזמן הנקוב, הרי שלא היו עוברים את המשוכה לפיה "המוביל לא יהיה אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא ועובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים שהיו עשויים להידרש באופן סביר כדי למנוע את הנזק או שנקיטה באמצעים כאמור הייתה בלתי אפשרית מבחינתו או מבחינתם". בענייננו, הוכח כי האחריות לאיחור אינה רובצת על חברת התעופה אלא על רשות שדה התעופה בבריסל.

סבורני כי החברה הוכיחה שבבוקר יום 10.6.16 אירעה בשדה התעופה של בריסל הפסקת חשמל.

לאור האמור, דין התביעה להידחות.

התביעה, הצדדים לה, והבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט – רקע כללי טרם אכנס לעובייה של בקשה אציין בתמצית, כי תחילתו של ההליך שלפניי בתביעת שבוב בסך 463,828 ₪, שהוגשה על ידי הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן – "התובעת") כנגד Fedex Trade Networks Transport & Brokerage, Inc (להלן – "Fedex"), כנגד פריץ קומפניס ישראל טי. בע"מ (להלן –"פריץ") וכנגד נתבעת נוספת שנמחקה מאוחר יותר לבקשת התובעת, בגין נזקים שנגרמו למטען שהובל ממחסני הספק במסצ'וסטס ארה"ב ליעדו בישראל אצל מבוטחת התובעת.

ואולם מאחר שפריץ עצמה טוענת בבקשתה כי לא הייתה לה שליטה על המטען באף אחד משלבי שינועו והובלתו לישראל וכי המידע אינו מצוי ברשותה, ובפרט גם בשים לב למסקנות השמאי מטעם התובעת שהעריך כי המטען ניזוק בעת המכלתו בארה"ב או לפני כן, נראה בשלב זה על פני הדברים ובמלוא הזהירות המתבקשת, כי הסיכוי שהנזק נגרם בארה"ב לא נמוך מהסכוי שניגרם בישראל.

זאת ועוד; פסיקת בתי המשפט מכירה בצפייתו הלגיטימית של מוביל, מנפיק שטר מטען הכולל תניית שיפוט זר, לרכז כלל התובענות נגדו במקום מסוים אחד, ולא להיגרר להתדיינות משפטית בכל נמל ארץ ונוטה לכבד שטר מטען הכולל תניית שיפוט זר ייחודית בלעדית על היחסים שבין המוביל הימי מנפיק שטר המטען לבין בעל המטען והבאים בנעליו (ר' רע"א 4228/97 Empresa Lineas Maritimas Argentinas S.A נ' קונטיננטל חברה לביטוח ימי בע"מ, פ"ד נז(6)289 (1998; עניין אלביט, לעיל).

...

סוף דבר אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, הגם שהתקיימו בענייננו התנאים להמצאת ההודעה לצד השלישי אל מחוץ לתחום השיפוט, במסגרת שיקול הדעת הנרחב המוענק לבית המשפט לשקול את נאותות הפורום בנסיבות, ובשים לב לתניית השיפוט הזר הייחודית בשטר המטען מושא הבקשה – הפורום הנאות לבירורו של ההליך בין פריץ ל- Fedex הוא הפורום האמריקאי ולא הישראלי.

אשר על כן – אני מורה על מחיקת ההודעה לצד השלישי של פריץ כנגד Fedex.

המזכירות מתבקשת ליישם החלטתי זו, ולשלוח העתק ממנה לידי ב"כ הצדדים.

התובעת, חברה שעוסקת בייבוא, ייצור ומכירה של חומרי גלם להכנת תערובות למשק החי, הובילה בחודשים 8-9/15 , מארה"ב לישראל, 8,337 טון מזון להזנת בעלי חיים מסוג "גלוטן פיד". הנתבעת ביטחה את התובעת בזמנים הרלוואנטיים בפוליסה לביטוח מטען ימי.

כן נטען כי התובעת לא הייתה יבואנית המטען וכי בכל מקרה רק ה500 טון הפגומים נזוקו באופן חלקי וללא קשר להובלה באוניה, אלא כתוצאה ממצב המטען עוד לפני העמסתו לאוניה ולכן אין כסוי בטוחי.

...

לפיכך סכום הפיצוי לו זכאית התובעת הינו בגין סעיף 8.1 בחוות דעת שפירא בהפחתת הרווח בגין הניצולת (סעיף 8.4) היינו: 2,865,855-1,055,493 =1,810,362 ₪ בצירוף מע"מ. לאור כל האמור ובכפוף להמצאת כתב הצהרה כמפורט להלן בסעיף 17: א.אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,810,362 ₪ בצירוף מע"מ. לאור העובדה שהתביעה הוגשה כמעט 3 שנים ממועד אירוע הביטוח (המועד שעל בסיסו חישב שפירא את הנזק), לא מצאתי להוסיף הצמדה וריבית ממועד קרות האירוע וסכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בהיעדר הוכחת נזק במרכיב זה, ומשהתובעת כבר שופתה בחלק (לא ידוע) של הוצאות אלו, דין הדרישה לתשלום בגינן להידחות.

לפיכך, גם דרישה זו נדחית.

בבקשה לסילוק התביעה על הסף הרקע לבקשה התביעה עוסקת במטען שהכיל אריזות מלחים וחומרים כימיים ששוגרו מישראל ליוסטון, ארה"ב, במספר מכולות.

נימוקי הבקשה של הנתבעת פשוטים להבנה: מדובר בתביעת תיחלוף של מבטחת מטען כנגד מוביל ימי בטענה לנזק שניגרם למטען במהלך ההובלה הימית.

במקרה כזה, נוכח מאפייניו הייחודיים של הליך ההודעה לצד שלישי, שהוא בבחינת 'תביעה על תנאי', לא ניתן לחסום את המבטחת ממשלוח ההודעה, שכן אם נאמר אחרת, "נרוקן את הליך הודעת צד ג׳ מתוכנו ונסכל מטרתו", כמו שנאמר בפסק הדין אליו הפניתה התובעת [ע"א (ת"א) 1693/99 מנורה חב׳ לביטוח בע״מ נ' אל-על נתיבי אוויר לישראל בע״מ, פסקה 8 (2000); ראו גם: אליאס, עמ' 1177].

...

העובדה שאינה שנויה במחלוקת, ואשר עולה מפורשות מכתב התביעה עצמו, שבמועד הגשת התביעה התובעת טרם שילמה את תגמולי הביטוח למבוטחתה, מובילה למסקנה המשפטית שבמועד האמור, כלל לא היתה בידי התובעת זכות תביעה כנטען על ידה מכוח תחלוף כנגד הנתבעת.

כפי שראינו, אחד מהיסודות העובדתיים ההכרחיים לקיום עילת תביעה של התובעת כנגד הנתבעת במקרה זה, הוא יסוד התשלום, ומשיסוד זה אינו מהווה חלק מכתב התביעה המצוי בתיק, מתחייבת המסקנה שבכתב התביעה חסרה חוליה חיונית בשרשרת הטענות המקימות עילת תביעה לתובעת ויריבות בינה לבין הנתבעת, ואין באמור בכתב התביעה, אף אם יוכח, כדי לזכות את התובעת בסעד שנתבע על ידה.

לאור כל האמור, אני מורה על מחיקת התביעה על הסף, מחמת העדר עילה.