ביטוח מנהלים, פיצויים עורך דין, בהתאם לתנאי הפוליסה

לדבריהן, במהלך המו"מ כאמור, התברר לליטו גרופ, שהפיצוי שדורש הרוכש כתנאי להפסקת השכירות, הוא בהתאם לשכירות עד לשנת 2017, וזאת לנוכח מצג שהוצג לו על ידי התובע.

הוא חתם על מסמכים של הלוואות מחברת הביטוח וחתם בשם ליטו גרופ ועם חותמות שלה, כאשר הוא בכלל לא היה בתפקיד אז. וכן שלחתי מכתב לעורך דין של החברה.

אי לכך ולאור האמור לעיל, תביעתו של התובע ברכיב זה מתקבלת, ואנו מחייבים את הנתבעות להורות לחברת הביטוח שבה בוטח התובע, להעביר לבעלות התובע את כל הכספים שנצברו בפוליסת ביטוח המנהלים כל שמו, לרבות כספים שהופרשו בגין פצויי פיטורים, ולהמציא לשם כך כל מיסמך שיידרש כדי להעביר את הבעלות כאמור על שמו של התובע.

...

בנוסף לכל האמור לעיל, שימש התובע גם כמנכ"ל ליטו גרופ, כפוף למחלוקת בין הצדדים מתי בדיוק הסתיימה כהונתו זו, אך אין חולק כי התובע החל את תפקידו כמנכ"ל ליטו גרופ ביום 20.3.98 מכח הסכם העסקה אישי שנחתם ביום 10.10.97 בין התובע לבין ליטו גרופ בשמה הקודם "קיש קירור בע"מ" (להלן - הסכם העבודה) (נספח 8 לתצהירו הראשון של התובע).

אשר להוצאות ההליך - לאחר שנתנו דעתנו לסכום התביעה הכולל שנפסק לזכות התובע, לחלק המצומצם שנפסק מתוך סכום שתי התביעות המאוחדות שהוגשו, כמו גם לדחיית טענות הקיזוז שהעלו שתי הנתבעות, אנו מחייבים את שתי הנתבעות: ליטו נדל"ן וליטו גרופ ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות התובע בסכום כולל (לרבות בגין שכ"ט עורך דין) בסך 40,000 ₪.

כמו כן, בשל דחיית תביעתו של התובע כנגד מר מימון, אנו מחייבים את התובע לשאת בהוצאות מר מימון בסכום כולל (לרבות בגין שכ"ט עורך דין) בסך 8,000 ₪.

סכום זה ישולם מתוך ההוצאות שפסקנו לעיל לטובת התובע, וזאת בתוך 30 יום מהיום שבו ישלמו הנתבעות לתובע את ההוצאות שנפסקו, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

רקע ביום 31.7.2017 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה כיצוגית (להלן: "בקשת האישור"), כנגד המשיבה בטענה, כי אינה עומדת בתנאי פוליסת ביטוח המנהלים עליה חתמה עם מבוטחיה בשנות ה-80 של המאה הקודמת, ומשלמת "קצבה שחלקה ו/או כולה מחושבת לפי מקדם הגבוה מזה הנקוב בנספח לפוליסה ונגזרותיו". עפ"י הנטען בבקשת האישור, אי תשלום הקצבה כמתחייב מהוראות נספח הפוליסה, פוגע פגיעה "קשה" בכל מבוטחי המשיבה המחזיקים בהסכם דומה, ובזכויותיהם הסוציאליות בקופת הביטוח, שנועדו להבטיחם ולקיימם בכבוד לעת פרישה מעבודה.

ביום 1.3.2018 (בעקבות הדיון המקדמי) הגישה המשיבה תגובה משלימה לבקשה לאישור (להלן: "תגובה לבקשת האישור") בה טענה כי המבקש הסתיר מידע מהותי ורלוונטי שמצופה היה ממנו לגלות, והוא נעדר עילת תביעה אישית כלפיה, שכן לאחר שהבהירה לו כי חוות הדעת של המשווק הפנסיוני מיום 18.1.2010 שגויה (נספח 5 לבקשה), הוסכם לפצותו בגין המידע השגוי שניתן לו, והמבקש חתם על כתב ויתור.

(4) הורה בית המשפט על פירסום הודעה כאמור בפסקות (1) או (2), לפי הענין, רשאי כל מי שהיה רשאי להגיש בקשה לאישור התובענה הייצוגית לפי הוראות סעיף 4(א), לבקש מבית המשפט, בתוך 45 ימים מיום הפירסום כאמור, למנותו כתובע המייצג בתובענה הייצוגית, וכן רשאי עורך דין, בתוך אותו מועד, לבקש מבית המשפט למנותו כבא כוח המייצג בתובענה; הוגשה בקשה למינוי כאמור לאחר שבית המשפט אישר תובענה ייצוגית, לא יאשר בית המשפט את הבקשה למינוי אלא אם כן מצא כי היתקיימו התנאים המפורטים בסעיף 8(א)(3) ו-(4).

בע"ע (ארצי) יעקב וקסלר – י. אדרי ובניו מיפעל מתכת והנדסה אזרחית בע"מ (פורסם בנבו, 20.6.2017) והפסיקה המצוטטת שם, נקבע: "ברוח זו נקבע גם כי דיני ההתיישנות נועדו להשיג איזון אינטרסים בין בעלי הדין והאנטרס הצבורי; כאשר בהתאם לאיזון זה, יש להניח לבעל דין המבקש לתבוע את זכויותיו בערכאה שיפוטית שהות מספקת להערך לכך, בשים לב לקשיים, לעלויות ולאילוצים. מנגד, יש לקצוב מראש תקופת זמן סבירה לצורך הגשת התביעה אשר מעבר לה תוסר אימת התביעה המשפטית מהנתבע והוא לא יחויב עוד בשמירת ראיות וכן, יוסר ממנו הסיכון כי הראיות שהיו זמינות בידיו בעבר, שוב לא תהיינה בהשג ידו. זאת, באופן שיכביד על יכולתו להיתגונן בפני התביעה". נוכח האמור לעיל, בחירתו של המבוטח (המבקש) במסלול פרישה היא חד פעמית ובלתי הדירה.

...

סבורים אנו כי יש לפרסם את ההסתלקות בפנקס, מחד ומאידך, אין בפנינו, על פניו, כי קיים (באמת) תובע ייצוגי חליף (ולו שב"כ המייצג לא טען, עד עתה – לקיומו).

בנסיבות אלה – מצאנו שלא להדרש לעניין זה. הוצאות ושכר טרחה משלא מצאנו כי עלה בידי המבקש וב"כ להצביע על עילת תביעה לכאורה כנגד המשיבה, או כי ההליך השיג תועלת (ודאי לא ממשית ורלוונטית) לחברי הקבוצה(האפשרית, כטענתו), אין אנו פוסקים גמול ושכר טרחה למבקש ולב"כ. מנגד, הגענו למסקנה כי יש לחייב את המבקש בהוצאות המשיבה.

לא שוכנענו כי הנמקת המבקש (התולה יהבו במחלת הסוכרת) – היא-היא הגורם להתנהלותו, מחד ומאידך, אף לא כי "נפגם זכרונו" (כעולה מהתנהלותו בהליך).

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 71365-12-18 ק"ג 42102-11-18 29 אפריל 2020 לפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם נציג ציבור (עובדים) מר שלמה ליב התובע גמאל בדחי ע"י ב"כ: עו"ד מסארוה ח'לד הנתבעות התובעת הנתבעת 1. עצמון פלסט בע"מ 2. כלל חברה לביטוח בע"מ נתבעת 2 ע"י ב"כ: עו"ד יונית פרי עצמון פלסט בע"מ כלל חברה לביטוח בע"מ פסק דין

אולם משהמעסיקה זנחה את טענותיה בעיניין זה ומשחל עליה הסכם קבוצי אשר מחייב אותה לבטח את עובדיה בפנסיה מקיפה קצבתית, והיא בחרה במקרה דנן לבטח את התובע בביטוח יסודי בפוליסת ביטוח מנהלים לתשלום גמלה חודשית, מניחים אנו כי התכנית קיבלה את האישורים הנדרשים, הרי זו אחריותו של המעסיק לבטח את עובדיו בתכניות מאושרות כדין ובתנאים שאינם פחותים מההסכמים הקבוציים החלים עליו.

ערך פדיון הפיצויים סעיף 6 (ח) לפוליסה מגדיר את "מרכיב הפיצויים בערך הפדיון" – כשווה לסכום הנמוך מבין (1) או (2) להלן: סך כל הפרמיות ששולמו ע"ח פיצויים כשהן משוערכות על פי תוצאות ההשקעות, בהתאם להוראות המתאימות ב" תכנית הביטוח".

משמקרה דנן המעסיקה העבירה לפוליסת ביטוח מנהלים תשלומים לרכיבי פיצויים ותגמולים חלה כאמור הילכת מוסדות חינוך, לפיה ריווחי ההשקעות שייכים לעובד וזאת במובחן מפסק דין אריה סאלם[footnoteRef:27] בו היתנהלה קופת פיצויים בלבד ולכן הוחלט בה כי כספי הפיצויים הצבורים יסווגו ככספי פיצויים על חשבון פצויי הפיטורים המגיעים לעובד על פי חוק ובכן כל סכום מעבר לזכאות הסטאטוטורית שייך למעסיק.

המעסיקה תישא בהוצאות המשפט של התובע וכן בשכר טירחת עורך דינו בסך 4,000 ₪.

...

אנו סבורים שאין לקבל טענה זו. המעסיקה לא טרחה להפנותנו לאסמכתא ו/או הוראת חוק המאפשרת לכלל ביטוח לשחרר כספים בנסיבות בהן לא הועברו אליה המסמכים הנכונים לפעולה זו ובפרט אישורי מס מלאים.

בכתב ההגנה לא מצאנו לטענת ההתיישנות כל זכר וממילא, אין אנו סבורים כי מכסת ימי החופשה של התובע התיישנה בנסיבות שיתוארו להלן.

סוף דבר על המעסיקה לשלם לעובד סך של 18,460 ₪ עבור פדיון ימי החופשה בתוספת הצמדה וריבית כדין מחודש 02/18 ועד לתשלום המלא בפועל.

כלפי מגדל נטען כי מכוח תנאי הפוליסה עליה לפצות את עורכת-הדין בכל סכום אותו היא תחויב לשלם לשושנה, מאחר והיא לא פעלה בחוסר תום לב, לא גרמה במכוון למקרה הביטוח ופעולותיה לא הושפעו מאינטרסים זרים או כאלו שנוגעים לענייניו של אחיה שמעון.

עורכת-הדין עזורה כתבה בתצהירה: "14. .... לא הייתי מעורבת כלל בכל תהליך המשא ומתן ואף אחד מהצדדים לא ביקש ממני לבדוק דבר כלשהו וגם לא קבלתי ייפוי כח ו/או שכ"ט מהגב' מן. חשוב להדגיש כי יפויי הכח שנתנה לי הגב' מן מתייחס רק לרכישת המיגרש ולא לשום דבר אחר". ובחקירתה הנגדית היא אמרה: "איך אני אמורה לדעת שהיא מנהלת משא ומתן עם שמעון, אם היא נפגשת איתו ועם בעלה בבית שלו בערב? איך אני אמורה לקחת חלק בזה, עם אדריכלית, עם יועצים, עם בעלה שהוא קבלן רשום? לא חשבה לצרף את עורך-הדין לפגישות האלה? לא חשבה להתייעץ עם עורך-הדין שהיא טוענת שאני עורכת הדין שלה?" (עמ' 47 לתימלול ישיבה מיום 16.4.2019).

במסגרת התביעה, שהוגשה בבית המשפט המחוזי בחיפה וסומנה ת"א 33981-07-15 טענו התובעים, בני הזוג גרבר, כי עורכת-הדין הפרה את חובת הנאמנות מאחר ולא שמרה על כספים שהם הפקידו בהתאם להתחייבויותיהם החוזיות.

הפרת חובה חקוקה בסיכומיו בכתב שב וטען בא-כוחה של שושנה כי עורכת-דין הפרה מספר חובות חקוקות - סעיפים 53 ו-54 לחוק לישכת עורכי הדין, סעיפים 2 ו-14 לכללי האתיקה, סעיף 3 לחוק היסוד: כבוד האדם וחרותו וסעיף 12 לחוק החוזים, אולם לא הסביר באיזה אופן מתקיימים לגבי כל אחד מהחיקוקים הללו התנאים הנדרשים להוכחת העוולה של הפרת חובה חקוקה.

...

לסיכום, לא הוכח ביצוע עוולה של הפרת חובה חקוקה על-ידי עורכת-דין עזורה.

סיכום משלא הוכח שעורכת-דין עזורה ביצעה כלפי התובעת עוולות של תרמית, רשלנות והפרת חובה חקוקה, הנני דוחה את התביעה.

כמו-כן, הנני מחייב את התובעת לשלם לכל אחת משתי הנתבעות שכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בתביעה נטען, כי בשנת 2011 ערכו הנתבעים לתובע פוליסת ביטוח מנהלים (להלן: "ביטוח המנהלים") בחברת הביטוח "מגדל" (להלן: "מגדל") ותוך עריכתה קיבלו הנתבעים בעלות על פוליסת ביטוח אחרת שהייתה קיימת על שם התובע עובר לעריכת ביטוח המנהלים, אשר כללה פיצוי למקרה ביטוח לאובדן כושר עבודה בסך 2,580 ₪ (להלן: "פוליסת הפרט").

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישו הנתבעים הודעה לצד שלישי כנגד מגדל, בה נטען כי ככל שתוטל עליהם חבות בגין ניזקי התובע, יש לחייב גם את מגדל בהתאם להוראות סעיפים 32-36 לחוק חוזה הביטוח, לפיהן פעלו הנתבעים כשלוחיה וזו הטעיתה אותם לחשוב כי הם פועלים בהתאם להוראות הדין ובהתאם למסמכי ההצטרפות של מגדל התואמים את הוראות הדין.

בתוך כך טוענים הנתבעים, הם למדו כי ביום 16.2.16 הגיש התובע תביעה במסגרתה טען כי: "לאור היותו באבדן כשר עבודה מוחלט הוא זכאי לפצוי חודשי ושיחרור מתשלום פרמיות הביטוח על פי הפוליסה הראשונה (פוליסת הפרט) ולשחרור מתשלום פרמיה על פי הפוליסה השנייה (פוליסת המנהלים), כאשר במסגרת תביעה זו עתר התובע למלוא זכויותיו המגיעות לו לשיטתו וטען מפורשות כי בהתאם לתנאי פוליסת הפרט הוא זכאי לפצוי חודשי בסך 2,603 ₪ ולשחרור בסך 252 ₪ ומכוח פוליסת המנהלים טען כי הוא זכאי לשיחרור מתשלום פרמיות בסך 1,100 ₪. במסגרת תביעתו הקודמת גם עתר התובע לסעד הצהרתי לפיו זכותו לקבלת תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה ושיחרור תמשיך ותחול עד תום תקופת הביטוח בפוליסות הביטוח, קרי עד שנת 2063.

...

סיכומם של דברים בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף – נדחית.

בקשת מגדל לסילוק ההודעה לצד שלישי על הסף נדחית אף היא.

המזכירות מתבקשת להמציא החלטתי לידי ב"כ כלל הצדדים.