ד"ר מירובסקי סקר את מצבו הרפואי של התובע, כפי שעולה מן המסמכים הרפואיים, הבדיקות שעבר ובדיקתו שלו, וקבע, כי בעקבות התאונה נגרמו לתובע שברים בצלעות ובחוליה L3.
בהקשר זה, טול לדוגמא את האפשרות, כי התובע או נהג המונית, היו בוחרים למכור את הנכס מייד לאחר התאונה, ברי כי תגמולי הנכס ההוני אינם ברי ניכוי מדובר בנכס שהיה ונשאר לאחר התאונה, ונניח, כי הם מחליטים להשקיע את הכספים וזוכים להכנסה מפירותיהם, האם אז יעלה על הדעת שיש לנכות את פירות השקעת הכספים? ומה אם היו בוחרים התובע ונהג המונית לרכוש נכס אחר ולהפיק הימנו פירות, האם אז הייתה נטענת הטענה כי יש לנכות את הפירות מן הפצוי? ואם המבנה היה נותר סגור לאחר התאונה, האם אז הייתה נטענת הטענה שהתובע לא הקטין את ניזקו ויש לנכות ניכוי רעיוני את דמי השכירות שהיו מתקבלים לו הושכר העסק? וטול את עניינו של תובע, שלאחר התאונה ובשל מצוקתו החליט להשכיר חדר בביתו, האם ניתן יהא לנכות את דמי השכירות מהפצוי שיקבל?
נראה שהדוגמאות דלעיל, ממחישות היטב, כי הטענה לנכוי מדוקדק של דמי השכירות מן הפצוי כאילו מדובר היה בתגמולי המוסד לביטוח לאומי או בתגמולים אחרים, שהניכוי בגינם מוסדר בחקיקה ונקבע בשל הזכות של צד ג' לחזור את המזיק, אינה יכולה להיתקבל, בודאי לא כפשוטה.
מקום שבעקבות התאונה ובשל הנכויות שנגרמו בתאונה הופסקה פעילות העסק שבבעלות התובע, יפסקו לתובע פיצויים בשל הפסדי הישתכרות, בהתאם לתשתית הראייתית שיניח, מתוך היתחשבות במכלול השיקולים לרבות קיומה של הכנסה נוספת כתוצאה מהשכרת הנכס (דבר שעשוי להביא לאומדן נמוך יותר של הפצוי, בין משום ההנחה שלתובע אין צורך למצות את מלוא כושר עבודתו בשים לב להכנסה הנוספת ובין משום הערכת גובה ההפסדים בפועל), אך בדרך כלל לא תהא הצדקה לנכוי מלא, זאת בשים לב לאופיה של ההכנסה ומקורה (השווה בשינויים המחוייבים ת.א. 1018/97 פלוני נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (13/8/08), שם טען התובע כי יש לפצותו בגין אי השכרת נכס לאחר התאונה בעקבות מצבו הנפשי, טענה שנדחתה על ידי בית המשפט, טענה שנדחתה על ידי בית המשפט).
...
בהקשר זה, מקובלת עלי טענת התובע, כי בעובדות שכבר הוכרעו קיים השתק פלוגתא ומכל מקום, במסגרת הדיון כאן, לא נטענו דברים סותרים.
ב"כ התובע עותר לחשב את ההפסדים באותה תקופה, בשתי דרכים חלופיות, הדרך האחת היא הפסדים בפועל, של הסכומים שאמור היה התובע להרוויח בכל אותה תקופה ועד למועד פסק הדין, תוך הפחתת השכר שקיבל התובע מן הבן ודמי השכירות בהתאם לחישוב שערך ככל שימצא בית המשפט להפחיתם, והדרך השניה בחישוב לפי הגריעה מהתפקוד, כאשר לטעמו יש לקבוע 70% נכות תפקודית, כאשר בחישוב כזה אין, לטעמו, להתחשב כלל בדמי השכירות.
סוף דבר
התביעה מתקבלת.
הנתבעים ישלמו איפוא לתובע באמצעות הנתבעת 2, סך של 694,634 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום, בצירוף הוצאות שהוציא לצורך חוות דעת המומחים מטעמו, וכן המומחים מטעם בית המשפט (פרופ' מירובסקי – 3,500 ₪ בצירוף ריבית והצמדה ממועד חוות הדעת הראשונה, יש להכיר בתשלום זה גם בהעדר חשבונית, שכן חוות הדעת אכן נתנה וסביר ששולם בעדה; חוות דעת עדכנית פרופ' מירובסקי 3,500 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 11/10/12, חוות דעת ד"ר גרינשפן בסך 8,120 בצירוף ריבית והצמדה מיום 21/3/12; בעבור חוות דעת ד"ר ברבר 3,510 בצירוף ריבית והצמדה מיום 7/3/13, חוו"ד ד"ר אנקשטיין 2,632 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 26/5/13).
