עקומת השתה עם סטרינינג ובסיום שארית שתן 160 סמק הומלץ על שימוש בצנתורים עצמיים אך סירבה לבצע צנתורים עצמיים ורק לקראת אוקטובר 16 בשל קשיים בהתרוקנות הסכימה לצנתר עצמה.
עושה זאת אחת ל 3 ימים"
הועדה סיכמה את החלטתה כדלקמן:
"עפ"י הבדיקה האורודינמית קיים חדש לכיס שתן נוירוגני ואכן מצנתרת את עצמה מ 10/16 ועל סמך מכתבו של ד"ר סרנגה עושה זאת אחת ל 3 ימים. שימוש במכשירים באופן קבוע עפ"י סעיף ליקוי 23 (2)א5 מעניק 70% נכות. מאחר והמבוטחת מצנתרת את עצמה פעמיים בשבוע 1 ל3 ימים לפי ד"ר סרנגה הרי שנכותה היחסית בגין הצנתורים הנה 20% לפי סעיף 23(2)א3 מ- 26/10/16.
דיון והכרעה
בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 ולהלכה הפסוקה, הבקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמאת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או היתעלמות מהוראה מחייבת (הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).
פריט הליקוי שניתן למערערת - 23 (2)(א)(3) בשיעור 20% בגין הלקות בשלפוחית השתן, עניינו בקיומה של "דלקת בינונית, עם תכיפות בהטלת השתן ביום ובלילה, עם כאבים ועוויות". לטענת המערערת, פריט הליקוי המתאים בעיניינה הוא 23 (2)(א)(5) : "אי שליטה או אי עצירה של מתן השתן ומצב המצריך שימוש מתמיד במכשירים".
הועדה מציינת בהחלטתה, ביחס לפריט ליקוי זה, כי שימוש במכשירים באופן קבוע מעניק 70% נכות.
...
לטענת המשיב, דין הערעור להידחות הואיל והוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר מתוקפו התכנסה.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה דין הערעור להתקבל וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.
בשל כל המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ולפיכך, יש להשיב את עניינה של המערערת לפתחה של הוועדה בשנית.
סוף דבר
דין הערעור להתקבל.
