התובעת הגישה תביעה כנגד החלטת הועדה לביטול חובות מיום 29.6.16, אשר קבעה כי יש לבטל 20% מיתרת חובה של התובעת.
תחת הכותרת "נימוקי ההחלטה" נכתב:
"לאחר בחינה מחודשת הועדה קובעת כי ההחלטה לביטול 20% מיתרת החוב סבירה והביאה בחשבון את כלל נסיבות המבוטחת וממליצה כי פריסת החוב תיעשה בשיעור נמוך אשר תקל על תשלום החוב".
חובה של התובעת, נכון לחודש מרץ 2016, עמד על 19,104 ₪ לפני ההפחתה.
סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי מעניק למוסד לביטוח לאומי שיקול דעת לבחון השבת חוב גמלאות ששולמו על ידי הנתבע בטעות או שלא כדין.
...
ביום 20.3.16 ניתן פסק דין ע"י מותב בראשות כב' השופטת עידית איצקוביץ, בו נקבע:
"אנו קובעים כי עניינה של התובעת יוחזר לוועדה לביטול חובות על מנת שתשקול כי החוב נוצר אך ורק בשל טעות מצד הנתבע, בזמן שהתובעת פעלה בתום לב מלא. כן תשקול הוועדה את מצבה הכלכלי והאישי של התובעת. לאחר מכן יוחלט בעניין בקשת התובעת לביטול החוב, תוך נימוק החלטתה ונימוק של שיעור ההפחתה".
בהתאם לפסק הדין, התכנסה הוועדה בשנית.
לאור האמור, מאחר ולא הוצגו מסמכים ו/או נתונים נוספים אשר היה על הוועדה לשקול, שוכנעתי כי החלטת הוועדה התקבלה על סמך מכלול הנתונים הרלוונטים, כפי שעמדו בפניה.
לאור האמור, התביעה נדחית.
