התובע טען להיעדר יכולת לבצע משימות שונות ובכלל זה טפול באוכל וטען כי אמו מטפלת בעניינים אלו, וכי הוא יושב בבית ולא עובד, אינו יכול להרים דברים, ואינו יכול לכופף את ידו; הנתבעת טענה כי מן הראיות עולה כי 3 חודשים לאחר התאונה ניצפה התובע מגיע לעסק, הולך באופן עצמאי, שוהה בבית העסק שלוש שעות; וניכר כי התובע עובד ומתפקד, לרבות בשימוש ביד שמאל לשם הגשת אוכל, פריקה וטעינה וכן ביצוע שליחויות.
בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח, חייבת המבטחת לפרט את כלל נימוקי הדחיה לתביעתו של המבוטח בהזדמנות הראשונה.
במסגרת מכתב הדחייה, אשר צורף כנספח יז' לתביעה ציינה הנתבעת כי התביעה אינה עונה על "מקרה ביטוח"; במכתב זה צוין כי נוכח בדיקת התובע ע"י רופא תעסוקתי מטעם הנתבעת, ד"ר דורון קולר, התובע היה באובדן כושר עבודה פיזית החל מיום 08.04.2013 למשך 6 חודשים, אך הוא מסוגל לעבוד עבודה ניהולית, שיווקית, או כל עבודה אחרת שאינה מצריכה הפעלת יד שמאל, כגון ניהול העסק שבבעלות התובע במשרה מלאה מיום 01.11.2013.
...
יצוין כי במסגרת תצהירו טען התובע שהגדרתו זו גם כמנהל מאפיה בטעות יסודה, וצוינה על פי בחירת סוכן הביטוח, אלא שעל פי החלטתי מיום 18.12.2018 הוריתי, לבקשת הנתבעת, על מחיקת טענות אלו מן התצהיר הואיל וטענת הטעיה לא הועלתה במסגרת כתב התביעה ויש בה משום הרחבת חזית אסורה.
בנסיבות העניין, תביעתו של התובע ככל שהיא נוגעת לרכיב שעניינו אובדן כושר עבודה נדחית.
התובע אינו מכחיש כי הנתבעת שילמה לו את הפיצויים ככל שהם נובעים מן הנספח נכות מתאונה, ובהתאם לאחוזי הנכות כפי שנקבעו ע"י ד"ר פריימן, אלא שלדידו יש לחייב את הנתבעת בגין כך בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.
סיכומם של דברים – התביעה בגין הרכיב שעניינו אובדן כושר עבודה נדחית.
איני רואה מקום לקבל דרישת התובע לפיצוי בגין ריבית מיוחדת עפ"י סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, משלא שוכנעתי כי הנתבעת נמנעה מתשלום שנוי במחלוקת שלא בתום לב.
בהתחשב בקביעתי בנוגע לרכיב אובדן כושר עבודה ולאחר שבחנתי את כלל נסיבות העניין, אינני רואה לעשות צו להוצאות.
