ביטוח חובה לבעלי רישיון נהיגה זר

אולם כפי שהוסבר בפסקי הדין שלעיל, הגם שלא מוטלת על חברות הביטוח חובה לוודא כי רישיון הנהיגה של המבוטח תקף לרכב המבוטח, מוטלת עליהן חובה ליידע בעלי רישיונות נהיגה זרים בדבר מורכבות ההסדר להכרה בתוקפם ובדבר חובתם לברר אם רישיונם תקף בישראל.

...

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום סכום של 5,112 ₪ עבור הסכומים שהתובע כבר שילם למר קוזניצוב, בניכוי השתתפות עצמית בסך 1,464 ₪, דהיינו 3,648 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם את הסכום הנקוב בכל קבלה אחרת החתומה על-ידי מר קוזניצוב בתוך שבועיים מהמועד שבו התובע יציג לה קבלה כאמור, והכל עד לסך כולל של 13,872 ₪ (סכום הנזק בניכוי ההשתתפות העצמית).

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 1,500 ₪ בתוך 30 יום.

יש לציין כי סעיף 8 לתקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח) (תנאי חוזה לביטוח חובה של רכב מנועי) קובע נוסח דומה לזה שבתעודת הביטוח במקרה דנן, וברור הוא כי אילו חפצה המבטחת או מבטחות אחרות לשנות את המצב המשפטי כפי שקיים, יכלו היו לעשות זאת להוסיף תנאים והגבלות לעניין בעל רישיון נהיגה זר. מן הניסוח של הפוליסה משתמע כי המבטחת היתה מודעת לאמור בחוק ובתקנות, בהם נקבע כי בנסיבות מסוימות עלול להיווצר מצב בו לאחר 12 חודשים יכול אדם להחשב ככזה שאין בידי רישיון נהיגה בתוקף, אך למרות זאת בחרה בנסוח המאריך את תוקפו של הכסוי הבטוחי (עד שנה מיום פקיעתו של הרישיון על פי החוק, קרי 24 חודש) ובכך אפשרה למעשה מצב בו יזוכו נוסעי הרכב בכיסוי בטוחי עד תום תקופת 24 החודשים.

...

טענות הנתבעת 2- שלמה חברה לביטוח בע"מ: דין התביעה כנגדה להידחות, שכן בעת קרות התאונה לא היה הנתבע מס' 1, הלא הוא נהג הרכב נשוא התביעה, בעל רישיון נהיגה בתוקף, ועל כן ע"פ דין אין כיסוי ביטוחי והיא לא נושאת באחריות לפצות את התובעים.

מאחר ובמקרה דנן, המבטחת לא הגדירה במסגרת הפוליסה את משמעות המונח "נפסל", אני סבור כי יש בכך טעם נוסף ליתן עדיפות לפרשנות העולה בקנה אחד עם התכלית הסוציאלית של החוק והמיטיבה עם המבוטח.

סעיף 10(א) לפק' התעבורה קובע כדלקמן: "לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רשיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון זולת אם פוטר מחובת רישיון נהיגה ובמידה שפוטר". לאחר עיון בטענות הצדדים, בלשון הסעיפים ובהלכות, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להחיל את הסעיף הנ"ל על המקרה שלפני.

כפועל יוצא התביעות כנגד קרנית וכנגד צדדי ג', ד', ה' ו- ו' נדחות.

המחלוקת שבין הצדדים נעוצה ביחס שבין שני הרכיבים המודגשים בסעיף התוקף: בין החובה לקיומו של רישיון נהיגה בר תוקף בזמן הארוע הבטוחי, ובין החובה לקיומו של רישיון נהיגה בשנתיים שקדמו לארוע.

הנתבעים טוענים, כי מאחר שעל פי ראיות הכשרה, הנתבע 1 ניכנס לישראל שנה ושמונה חודשים לפני קרות מקרה הביטוח, ומאחר שעל פי תקנה 567א הנ"ל תוקף רישיון הנהיגה הזר שלו הוא למשך שנה מיום כניסתו לארץ, אזי כאשר ארע מקרה הביטוח, ניכנס הנתבע 1 לגדרי הסיפא לסעיף התוקף, קרי – הוא היה בעל רישיון תקף במועד כלשהוא בשנתיים שקדמו למקרה הביטוח, ועל כן – הפוליסה תקפה.

...

מסקנה פרשנית זו מתחזקת גם לנוכח העובדה, שפוליסת הביטוח היא חוזה אחיד, אשר תנאיו נקבעים ומוכתבים בידי חברת הביטוח, היא הצד החזק בהליך, ועל כן – יש להחיל את כלל "הפירוש נגד המנסח". גם טענתה של הכשרה כי סעיף התוקף תואם, אחד לאחד, את הנוסח המופיע בתקנה 16 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח אינה מועילה לה – שכן חזקה על התקנות שבאו להגביל את חברות הביטוח, וגם אותן, כמו את חוזה הביטוח, יש לפרש לטובת המבוטח.

אשר על כן, התביעה נדחית במלואה.

על כן אני קובע, כי התובעת תישא בשכ"ט עו"ד הנתבעים בסך 7,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן – יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בין היתר, החובה לשלם ביטוח לאומי ולהנפיק רישיון נהיגה ישראלי בהתאם לדרישות בחוק.

חלק ט' : "תנועה בין- לאומית" לתקנות התעבורה, מיפרט את תנאי ההסדר הנ"ל. בין היתר נקבע בתקנה 567 שכותרתה "רישיון נהיגה זר", כדלקמן: " 567. מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב איזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה:

...

משלא עשה זאת, אני סבור כי דין טענותיו להידחות.

סיכומו של דבר, הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.

אני קובע דיון במעמד הצדדים ביום 30.10.14 שעה 12.00.

הנתבעת הנה עובדת זרה, אשר תקנה 567 חלה עליה במועד התאונה, מאחר והיא אינה תושבת ישראל, אלא הגיעה ארצה מהפיליפינים והיא בעלת רישיון נהיגה זר. לצורך בחינת תוקפו של רישיונה הזר יש לבחון, האם, כדרישת תקנה 567(א)(2)(א) שלעיל, שהתה הנתבעת בישראל, מיום כניסתה האחרונה, מעל לשנה אחת.

אין המדובר בחובת וידוא אלא רק בחובת יידוע, שהטלתה על חברת הביטוח הוגנת בשים לב ליחסי הכוחות הבלתי שוים שבין חברת ביטוח וסוכניה, לבין נהגים זרים, שאינם דוברי עברית על בוריה ובודאי שאינם מתמצאים ברזי הפקודה והתקנות, ואף בהיתחשב בתוצאות הכלכליות הקשות הצפויות לנהגים שנהגו בלי להסדיר את רישיונם הזר למול עלויות שוליות הכרוכות במסירת המידע הדרוש (ראו: ע"א (ת"א) 21495-10-13 סולואגה אנדרס פליפה נ' דוד אהרן שטינברגר (פורסם בנבו)).

...

הנתבעת פיצתה את מבוטח התובעת באופן ישיר בסך של 5,500 ₪, ולאור הסכמה אליה הגיעו הצדדים במהלך הדיון, הוסכם כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,000 ₪ נוספים, ובכך באה לסיומה המחלוקת שבין התובעת לנתבעת, וכן הוסכם על מחיקת ההודעה שהוגשה כנגד צד ג' 2 כמבוטח התובעת.

חיזוק למסקנה זו התקבל בהלכה הפסוקה שנקבעה במסגרת ע"א 5405/10 אסף תאסירי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (פורסם בנבו, 11.03.2012), לפיה אין להטיל על חברת הביטוח את האחריות לבדיקת רישיון הנהיגה של המבוטח, וכי ההקפדה על קיומו של רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב בו הוא נוהג מוטלת על המבוטח.

סוף דבר מן הנימוקים המפורטים לעיל, מצאתי לקבל את טענת הנתבעת לקיומו של כיסוי ביטוחי בתוקף לפי הוראות הפוליסה שהונפקה לה על ידי צד ג'1.