ביטוח אחריות מקצועית לרופאי שיניים

בעיניין הלסת העליונה מציין ד"ר פרישמן: "ד"ר דראג'מה אחראי על התוצאה, ואני ממליץ על החזר כספים עבור שבעת המבנים ע"ג השתלים וכל הכתרים הקבועים 17 – 27 (14 כתרים)." בנוסף, ממליץ ד"ר פרידמן לשלם לתובע סך של 7,000 ₪ עבור גשר זמני חדש בין השיניים 17 – 27.

"הראל" הגיש כראיה מטעמה את ה"רשימה" של הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית – רפואית, שרכש הנתבע אצל "הראל". התנאים הכלליים של הפוליסה לא הוצגו.

בבואי לבחון את שאלת הרשלנות עליי לקבוע האם במשלח ידו כרופא שיניים מומחה לא השתמש התובע במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, "שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות" (פקודת הנזיקין [נוסח חדש], סע' 35).

...

אינני מקבל את טענת התובע שמדובר ברשומה מזויפת.

הואיל והתובע מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, ועל כן גם הופטר מתשלום אגרה בתיק זה, אני מורה לנתבע לשלם ל"הראל" את הסכום שהושת על התובע בסך 10,425 ₪, ולנכות סכום זה מסכום הפיצויים שבו חויב כלפי התובע.

סיכומם של דברים – הנתבע ישלם לתובע סך של 27,555 ₪ (37,980 ₪ פחות 10,425 ₪), בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 8,887 ₪ (23.4% מתוך סכום הפיצויים בסך 37,980 ₪).

הנתבע ישלם ל"הראל" סך של 10,425 ₪ (שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ והוצאות המומחה בסך 2,925 ₪, שהושתו על התובע).

מכאן, הגם שהמודיע אינו אחראי באופן ישיר על רכישת ביטוח חבות מקצועית, הרי שחלקו בלוודא דבר קיום ביטוח כזה למרפאת השיניים הנו גדול יותר מחלקו של כל רופא אחר שאינו "רופא אחראי". כידוע וכפי שהוכח לפניי, לא ניתן לרכוש ביטוח אחריות מקצועית ללא חתימת וחותמת הרופא, שהביטוח מיועד לו. המודיע אף הדגיש בסיכומיו, כי "מילא את הטפסים וההצהרות הנחוצים" לצורך רכישת ביטוח אחריות מקצועית.

...

מדובר בפוליסה מסוג "ביטוח בית עסק מרפאת שיניים/מעבדת שיניים, המיועדת לכסות, בין היתר, אחריות המבוטחת, קרי הנתבעת מס' 1, כלפי צד שלישי. גם ההרחבה הקיימת בפוליסה, לביטוחי אחריות מקצועית של המבוטח, דהיינו הנתבעת מס' 1, מיועדת לכסות עובדים, שאינם עובדי רפואה בגין נזק שנגרם לצד שלישי, בשל שימוש בחומרים, קלקול מכשירים וזיהום משימוש בכלים. הנתבעת מס' 4 גורסת, כי לא היה מקום מלכתחילה להגיש תביעה זו נגדה ולמעשה דין התביעה נגדה להימחק על הסף בשל היעדר יריבות והיעדר עילה. הנתבעות הגישו מטעמן חוות דעת נגדית של ד"ר עימאד אבו אל נעאג' (להלן: מומחה הנתבעות). מומחה הנתבעות מדגיש שלא הונח לפניו תיעוד קליני או רנטגני אודות מצבה של התובעת עובר לטיפול. אילו עמד לרשותו התיעוד הרפואי האמור, היה ביכולתו לחוות דעתו בדבר התוצאה ביחס למצבה הרפואי ההתחלתי של התובעת או על האינדיקציות שהובילו לטיפול. מומחה הנתבעות קבע, כי "לא ברור מהרשומה הרפואית ומההדמיות מה היו האינדיקציות לטיפולו של ד"ר פניש", אשר טיפל בתובעת לאחר קבלת הטיפול הרפואי, מושא התביעה כמפורט לעיל.

התובעת תשלם לנתבעת מס' 4 הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

יוצא אפוא, כי צד ג' 1 (הנתבעת מס' 1) חייב לשפות את המודיע (הנתבע מס' 3) ב 60% מהסכומים, בהם חויב המודיע, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות, דהיינו סך של 176,400 ₪.

הודעת צד ג' כנגד צד ג' 2 (הנתבע מס' 2) נדחית ללא צו להוצאות.

נתבע 1, כנגדו מופנית עילת התביעה הינו רופא שיניים בהשכלתו, ואילו נתבעת 2 הינה חברת הביטוח שבטחה את הנתבע במסגרת פוליסת ביטוח אחריות מקצועית בזמנים הרלוואנטיים.

...

ב) התביעה הוגשה ביום 30/8/2020 בעוד שלראיות התביעה צורפו אסמכתאות על טיפולים שבוצעו בשנים 2012-2013 בלבד, ללא כל קצה ראיה לטענה לפיה התובע המשיך לעבור טיפולים במרפאה עד שנת 2015 כנטען על ידו, ומשכך ובחלוף למעלה משבע שנים בהתייחס לשנים 2012-2013, התביעה התיישנה ודינה להידחות גם מהטעם הזה.

בנסיבות אלו, באתי למסקנה כי לא התקיימו בעניינו של התובע התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה הנוהגת בכל הנוגע לתחולת כלל "הגילוי המאוחר", אשר יש בכוחו להאריך את תקופת ההתיישנות.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי התובע לא צלח להוכיח את היריבות מול הנתבע דנן וגם אילו היה צולח להרים את נטל השכנוע בעניין זה, עדיין דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ושיהוי ניכר.

לאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל, הריני לקבוע כי דין התביעה להידחות.

ביום 27.2.2018 הגיש התובע תובענה זו כנגד נתבעים 1 ו- 2, ובה בקשה לשורת סעדים, לכסוי נזקיו המיוחדים והכלליים, בעקבות הטיפול הרפואי הרשלני, לטענתו שניתן לו. ביום 7.8.19, לאחר שנמצאה רשומה רפואית חלקית ממרפאת תדהר, ובה מתועדים שמות הרופאים המטפלים, אושרה בקשת התובע לתיקון כתב תביעה והוספת נתבעים 3 ו-4, וכן את נתבעות 5 ו-6, שהתובע סבר כי ביטחו את נתבעים 3 ו-4 בביטוח אחריות מקצועית תקף.

בהנחיות משרד הבריאות/בריאות השן מס' 2.1, מהדורה 7, תאריך תוקף 1.6.2019 (להלן: "הנחיות משרד הבריאות") מעוגנת נורמת התעוד המוטלת על רופאי השיניים, ובה דרישות מפורטות לניהול רשומה רפואית: תעוד אנמנזה, תוכנית טפול, שמירת צלומי רנטגן, שמירה עד חלוף תקופת ההתיישנות, זכאות המטופל לקבלת עותק הרשומה, רשימה ממוחשבת אשר לא ניתן למחוק או לתקן אותה בדיעבד, קיום גיבוי לרשומות (הנחיה 11 ותת-סעיפיה).

...

מתוך כל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את קביעת ד"ר גלייטמן ולהשית על נתבע 4 את מלוא עלות הטיפול המתקן.

סוף דבר אני מחייבת את נתבע 4 לשלם לתובע פיצויים בסכום של 209,000 ₪ בתוספת הוצאות שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4%, וכן החזר אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

התביעה כנגד נתבעים 2, 3, 5 ו- 6 נדחית.

התובעות הן חברות ביטוח, אשר לטענתן ביטחו את הנתבע, שהוא רופא שיניים, בביטוח אחריות מקצועית.

...

בטרם אדרש לכל אחד מרכיבי התביעה, אין מנוס מלהעיר, כי קו ההגנה של הנתבע היה בלתי ברור לחלוטין, ועדותו לפניי הייתה בלתי מהימנה לחלוטין.

לפיכך יש לקבל את התביעה נגד התובע בגין מקרה ביטוח זה ולחייבו לשלם את ההשתתפות העצמית האמורה.

העולה מן המקובץ, כי דין התביעה כנגד הנתבע להתקבל במלואה, וכך אני מורה.