ביטוח אחריות מקצועית לעורכי דין

צד שלישי 3:איי.די.איי – איי.די.איי ביטחה את עו"ד גליקו בפוליסה לביטוח אחריות מקצועית לעורכי דין בכל הזמנים הרלבאנטיים לכתב התביעה דנן.

...

אני מחייב את איי.די.איי לשפות את עו"ד גליקו בסך 29,250 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת ההודעה לצד שלישי ועד למועד התשלום בפועל.

אני מחייב את מר מדמוני ומדמוני נדל"ן לשפות את עו"ד רוטשילד בסך 1,769,174 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת ההודעה לצד השלישי ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את מר מדמוני ומדמוני נדל"ן לשלם לעו"ד רוטשילד הוצאות משפט בגובה מחצית אגרת בית המשפט בגין ההודעה לצד השלישי ובתוספת שכר טרחת בא כוח עו"ד רוטשילד בסך 100,000 ₪.

המבקש, עורך דין במקצועו (להלן: עו"ד שחם), היה מבוטח במועדים הרלוואנטיים אצל המשיבה (להלן: מגדל) בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית לעורכי דין, אשר בין היתר קבעה: "[...] מעידה פוליסה זו כי תמורת דמי הביטוח [...] ישפה המבטח את המבוטח, בגין תובענות אשר תוגשנה לראשונה נגדו במשך תקופת הביטוח [...], בשל היפר חובה מקצועית שמקורה במעשה רשלנות, טעות או השמטה מצד המבוטח [...] תוך ביצוע עסק ו/או מתן שירות כלשהו שנוהל על ידי המבוטח בהיותו עוסק בעריכת דין". ובהמשך קבעה חריגים: "פוליסה זו לא תשפה את המבוטח בקשר כלשהו עם ענינים אלה:

...

במסגרת הליכים אלה התקבל ערעורה של המשיבה ונדחה ערעורו שכנגד של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת הבכירה ח' ינון) מיום 22.4.2014 בת"א 30609-05-11.

שנית, יש לדחות את טענת עו"ד שחם, לפיה בית משפט קמא יצר, יש מאין, הבחנה בין "ממצא" ל"מסקנה".

בית המשפט קבע כי מגדל אינה כבולה למסקנה שלא הוכחה התקיימותם של יסודות עילת התרמית, משום שלא מתקיימים לגביה שניים מארבעת התנאים המצטברים המקובלים להיווצרותו של השתק פלוגתא: היא לא נסמכה על ממצא פוזיטיבי ולא הייתה חיונית לצורך פסק הדין.

סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

בהקשר זה, ראוי לזכור, כי בעת שמסר התובע לנתבע את הטיפול בתביעה לראשונה היה בן 20 בלבד, אמנם בחלוף השנים התבגר ואף התמקצע והפך לעורך דין ברשות הפלשתינאית, אך עדיין עיקר האחריות היא על הנתבע דוקא, הגורם המקצועי שלקח על עצמו את החובה לטפל בתיק למול מערכת המשפט הישראלית, מי שאמון היה לדעת את החוקים ואת המועדים, כאשר מחדליו למול התובע ולמול בית המשפט הביאו בסופו של דבר למחיקת התביעה ולכך שלא התבררה לגופה, שעה שכל העת הוא זה המייצג את הלקוח למול בית המשפט וחברת הביטוח.

...

בנסיבות שפורטו, גם לא היה כל מקום ללשון הבוטה שנקטה חברת מגדל בסיכומיה כלפי התובע ומניעיו, כאשר שבה וטענה שהתביעה הוגשה נגדה "בזדון ובחוסר תום לב" (סעיפים 37, 83 ו- סעיף 107 לסיכומים), הרושם המתקבל הוא, כי "הפוסל במומו פוסל". סוף דבר אחר כל האמור, דינה של התביעה נגד הנתבע-1 והנתבעת-3 להתקבל.

אחר כל האמור לעיל, מחויב הנתבע בתשלום סך של 60,000 ₪ לתובע, לסכום זה יצורפו שכר טרחה בשיעור 23.4% והחזר האגרה ששולמה בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום.

התביעה נגד הנתבעת-2 נדחית.

עניינה של התביעה הנו היתנערות של חברת הביטוח מלשפות את עורך הדין בגין נזקים שנגרמו בשל רשלנותו המקצועית, בנסיבות שבהן עורך הדין קיים את חובות האמון שלו כלפי הלקוח, נטל אחריות על שגיאתו ופעל להקטנת הנזקים.

...

טענה זו של מומחה המבטחת מובילה למסקנה הפוכה מזו שהמבטחת טוענת לה. כאמור, טענת המבטחת היא שעסקת העברת המקרקעין לא בוטלה, מאחר שהיא הצמיחה למר עונאללה ולחברה יתרונות אשראי.

לכן גם בפוליסה עצמה בסעיף 8(ה) המבטחת אינה רשאית לחייב את המבוטח להתגונן מפני תביעה "אלא אם יועץ משפטי בכיר (עליו יוסכם בין המבוטח והמבטח) יחווה את דעתו שיש סיכוי סביר להתגונן מפני התביעה כאמור". יפים לענייננו דברי בית המשפט בת"א (מחוזי חי') 466/01 ביאדסה נ' עבד אלכרים ואח' (13.1.4): "במקרים מספר נתקלתי בפוליסות ביטוח בהן מחריגה חברת הביטוח את אחריותה במקרה שהמבוטח מודה בחבותו. סברתי, ועודני סבור, כי מדיניות משפטית ראויה חייבת לכבד הודאתו של מבוטח בחבותו, מקום בו המבוטח אכן סבור, בתום לב, כי הוא אחראי לנזק שנגרם לאדם אחר. ברוח דברים אלה, סברתי, כי אין לאפשר לחברת הביטוח להתנער מחבותה רק משום שהמבוטח גילה את דעתו האמיתית ביחס לאחריותו לנזק שגרם, ואין להשלים עם כך שבשל מדיניות חברת הביטוח, המבוטח יגרר לדבר שקר, ויכחיש אחריותו לאירוע מסויים, מקום בו הוא סבור, באמת ובתמים, שנזק מסוים נגרם באחריותו" (וראו גם ת"א (שלום ת"א) 24564-11-09 עו"ד אוחיון נ' איילון (9.9.12)) (להרחבה נוספת ולגישה שלפיה סעיפי איסור הודאה בחבות נוגדים את תקנת הציבור, ראו בספרו של אליאס לעיל, בעמ' 1257-1258).

סוף דבר על הנתבעת לשפות את התובע בסך של 437,084 ₪, בצירוף ריבית שקלית בהתאם לסעיף 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית) ממועד תשלום שוברי המס (14.2.18) ועד מועד התשלום בפועל (למקרים של הפרות חמורות המצדיקות שערוך לפי החלופה הגבוהה יותר בחוק פסיקת ריבית, שנכון להיום הינה ריבית שקלית ולא הפרשי הצמדה וריבית, ראו דבריי בת"א 20691-05-19 גלברט נ' צמח (19.6.22) בפסקאות 73-83 לפסק הדין).

בפסק הדין, קיבל בית המשפט קמא תביעת שבוב שהגישה המשיבה נגד המערער בגין סכומים ששילמה בהתאם לפוליסת ביטוח אחריות מקצועית לעורך דין במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו נגדו.

...

לפיכך, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.

על כן, משלא עלה בידי המבקש להוכיח טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה.

לאור האמור, הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור נדחית.