בטעות עקב אי רישום צו עיקול בתיק הוצל"פ

מפאת חשיבותן יובאו להלן בשלמותן: "לאור המלצת בית המשפט ומבלי להודות בטענות איש כלפי רעהו ומבלי לחזור בו איש מטענותיו, ולסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים נשוא התובענה, ושל כל הטענות הנובעות מיחסי הצדדים בקשר לשכירות הדירה, נשוא התובענה, וכן, לגבי התביעה שהוגשה בנושא לשון הרע, במסגרת ת.א. 57146-02-15 כנגד נציג התובעת, מר אהרון רוזנברג, הגענו להסכמה שהמשיבה [המנוחה – ש.ד.] תשלם למבקשים [השוכרים – ש.ד.] סכום סופי וכולל בסך 35,000 ₪ בתוך 7 ימים מהיום לחשבון הפיקדונות של ב"כ המבקשים. אנו נגיש גם את הסדר הפשרה בתיק התובענה בנושא לשון הרע ובין היתר, יכתב כי התביעה נדחית ללא צו להוצאות. כמו כן המבקשים שומרים על זכותם לבדוק את תיק ההוצאה לפועל נושא תובענה זו ובמידה וחלה טעות כלשהיא ברשומי לישכת ההוצאה לפועל בגין חיוב כפול של אותם סכומים, הם זכאים להגיש בקשה להשבת כספים לתיקון טעות זו. אנו מבקשים לתת תוקף של פסק דין להסכמה ולא לחייב בהוצאות הדיון היום. בעקבות זאת, תיק ההוצל"פ נשוא התובענה דנן, ייסגר ויתרת החוב בו תמחק". המערערת הגישה בקשה לרשם ההוצאה לפועל להורות על החזרת כספי המעסיקה.

המשיבות הגישו כתב הגנה במסגרתו טענו לגופו של עניין כי בנוסף לסכומים שנפסקו נגד המערערת בתביעה הכספית ובתביעת הפינוי (שנכון ליום 12.1.2015 עמדו בתיקי ההוצל"פ על חוב בסך כ-81,883 ₪), המערערת הייתה חייבת למנוחה סכום נוסף העולה על 30,000 ₪ נכון ליום 28.1.2013 בשל אי פינוי הדירה ואי תשלום דמי השכירות, כולל פיצוי מוסכם בסך 550 ₪ ליום.

נטען שהסכמתה ניתנה לויתור על תביעת לשון הרע כנגד ויתור המשיבות על התביעה הכספית, וכי ההסכם אינו חל על כספי המעסיקה כיוון שהועברו למשיבות ללא ידיעת המערערת ושלא כדין – ראשית, כיוון שמדובר בכספי פיצוי פיטורין ושכ"ט עו"ד שכלל אינם ניתנים לעיקול, וכיוון שמדובר בכספים השייכים למערערת בלבד בעוד בתיק ההוצאה לפועל המערערת חייבת ביחד עם בעלה; שנית, כיוון שהעיקול היה ברשום בלבד והכספים לא היו אמורים כלל להיות מופקדים לתיק ההוצאה לפועל; שלישית, כיוון שלא ניתן צו למימוש הכספים או החלטה של רשם ההוצאה לפועל שמאפשרת את משיכת הכספים מתיק ההוצאה לפועל והעברתם למשיבות או לבא כוחן; רביעית, כיוון שבעת משיכת הכספים (5.2.2015) היה תלוי ועומד צו של בית המשפט מיום 2.2.2015 לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

...

היה מקום לתת למערערת הזדמנות להוכיח טענותיה ולהתייחס בהתאם לטענות גופן ולא רק בבחינת למעלה מן הצורך (לאפשרות שעל אף שנוסח הפשרה הייתה שההסכם והנספחים לו "יהוו את כל ההבנות בין הצדדים", מצא בית המשפט העליון על פי לשון ההסכם ותכליתו כי התובעת שם לא ויתרה על זכותה לתבוע פיצויים מכח ההסכם שקדם לפשרה, ר' ע"א 10258/06 Bielloni Castello SpA נ' גלובל רוטו שקע (1983) בע"מ, פס' כ"ח-ל"ב (8.7.2009)).

אמנם היא פיגרה בתשלומי השכירות והחשבונות במשך 4 חודשים, אך בסופו של דבר לאחר קיזוז הסכום ששולם למערערת בעקבות הפשרה, המערערת שילמה למשיבות סך של 65,000 ₪ - יותר מפי שניים מהחוב הנומינלי שעמד על כ-30,000 ₪, כשמרבית החוב נגבה בזמן אמת באמצעות קיזוז הפיקדון ולפני שהחלו ההליכים המשפטיים בין הצדדים.

סוף דבר הערעור מתקבל.

בהסכם נקבע מתוה לתשלום סכום הפסק אלא שלא ניתן היה לקיימו נוכח שגגה ברשום שעבודים על זכויות המבקשת במקרקעין לטובת המשיבים, שנועד לצורך הבטחת התשלום והיה חלק מההסכם.

נוכח אי קיום הפסק ביום 29.10.20 נקטו המשיבים כנגד המבקשת בהליכי הוצל"פ ובמסגרת הליך זה הגיעו הצדדים להסדר פשרה שקבל תוקף של החלטה ביום 15.6.21 ובו שילמה המבקשת למשיבים סך של 3,166,666 ₪ והפקידה בידיהם ערבות בנקאית אוטונומית בגובה יתרת החוב בתיק ההוצל"פ (פיצוי מוסכם ריבית ושכ"ט עו"ד) בסך של 1,798,962 ₪ (להלן: "הערבות") לתקופה של 90 ימים.

הסמנטיקה בנוגע לרכיב ההכבדה נוסח בתקנות החדשות כך: "כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין" (הדגשה שלי ח.מ) לעומת דרישה מצמצמת יותר בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות הישנות") בהן ננקטה רק לשון "יכביד". מסתמן, כי השינוי בנוסח מחמיר במידה מסוימת עם מבקש צו העיקול ואם עד כה רווחה גישה לפיה דרישת ההכבדה "נמוכה" הרי שכיום אנו בעידן בו הציפייה שרכיב זה מקבל מימד של ממש ודומינאנטי יותר במערך השיקולים במתן הסעד הזמני.

...

על יסוד הנתונים הללו ובהתחשב בעובדה, כי נכסי המקרקעין מצויים בבעלות המשיבים 1 ו- 3 לאורך השנים הרבות בהן מתפתלים הצדדים בשצף מי המחלוקת הסוערים, לא נחה דעתי , כי קיימת אחיזה לטיעון המבקשת באשר להברחת הנכסים הצפויה מצד משיבים אלה באופן שיעמידה אל מול שוקת שבורה ביום מתן פסק הדין כנגדם, או יכשיל את ביצועו (שיקול שנדון ב- רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789).

סבורני, כי בהקשר זה שני הצדדים לוקים בחסר ובקביעתי זו איני יכולה שלא להתייחס למערכה הכוללת שהם מנהלים במכלול ערכאות המשפט, בהן כל צד מנסה לקנות יתרון משפטי על פני אחר, כל אחד בתורו ולדחוק את האחר לפינה עד שזועק לעזרה.

לאור כל המקובץ לעיל מסקנתי הינה שבהעדר קיומו של יסוד ההכבדה , בשים לב למאזן הנוחות שנוטה לטובת המשיבים ונוכח העדר תום הלב החולש על הכל הרי שחרף קיומה על עילת תביעה ברמה הלכאורית, יש מקום להורות על ביטול צווי העיקול שהוטלו במסגרת ההחלטה מיום 7.11.21.

לטענתם, יש להורות על ביטול העיקולים נוכח אי המצאת החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל על ידי המשיבה למבקשים.

אי ההמצאה למבקשים לא מבטלת בצורה אוטומאטית את העיקולים אלא הכול לגופה של בקשה ולשיקול דעת ביהמ"ש. לדידם, עקב טעות משרדית לא הומצאה ההמצאה למבקשים בטווח עשרת הימים ולכן אין להורות על ביטול צוי העיקול על חשבונות המבקשים.

ביום 14.7.22 הומצאה למבקשים האזהרה מתיק ההוצאה לפועל ולשיטת המשיבה, כבר במועד זה, היה על המבקשים לדעת על קיומם של עיקולים כנגדים.

מכוחם רשאי בית המשפט להורות כי צו העיקול לא פקע ולהאריך או להאריך בדיעבד ואף לשוב ולהאריך את המועד לבצוע המסירה וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו בהתאמה לסמכותו המקורית של בית המשפט לעשות כן מכוח תקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

...

על רקע האמור, יש לבחון קיומו של יסוד ההכבדה.

מנגד, הוטל עיקול על מס' רב של נכסי מקרקעין, מיטלטלין וחשבונות בנק של המבקשים, נראה כי סכום העיקולים הוא הרבה מעבר לסכום החוב הנטען, אף זה בניגוד להחלטת רשם ההוצאה לפועל ובנסיבות אלו, אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת ביטול העיקולים.

סוף דבר: אשר על כן, אני מורה על ביטול העיקולים שהוטלו בתיק זה. המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בסך של 5,000 ₪, שתשולמנה על ידי המשיבה תוך 30 ימים מעת המצאת החלטה זו לידיה, שאם לא כן, יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן ההחלטה ועד למועד התשלום הפועל.

אולם, מעיון בתיק בית המשפט עולה שאין לקבל טענה זו. הליך זה ניפתח ביום 6.4.2016 בבקשת למתן צוי עיקול (שלא התקבלה).

הגם שכתב התביעה מופיע כשלצידו התאריך 5.2.2016, כבר ביום 21.4.2016 הוגשה בקשה שאליה צורף כתב התביעה, תוך היתנצלות וציון כי הוא לא הוגש במועד מוקדם יותר עקב טעות משרדית.

לעניין זה יצוין, ראשית, כי ציון כתובתה של המבקשת בסמיר אמיס מופיע בתדפיס פרטי החברה שצורף לכתב התביעה, וממילא היה בסיס לבצוע המסירה בכתובת זו. עם זאת, הרישום האמור איננו סותר בהכרח את עדות המבקשת במסגרת הדיון, שכן ניתן להניח שבעת שהנתבע 3 החתים את המבקשת על מיסמכי הקמת החברה, הוא רשם את כתובתה בכתובת שלו, על מנת שהמכתבים הנוגעים לחברה יגיעו אליו.

אולם, העובדה שלא ננקטו כנגד המבקשת הליכי גבייה בהוצל"פ לפני שנת 2022 עולה אף מבקשה שהגישה המבקשת עצמה ביום 22.9.2022, שם נכתב על ידה במפורש כי לא ננקטו כנגדה הליכי גבייה בתיק ההוצל"פ עד סמוך לפני הגשת הבקשה.

...

לאור כל האמור אני סבור כי על אף מחדליה של המבקשת, על מנת שלא למנוע ממנה את הזכות החוקתית של הגישה לערכאות, ובפרט לאור סכום התביעה, יש מקום לבטל את פסק הדין כנגד המבקשת, בכפוף להפקדת ערובה משמעותית שתבטיח את זכויות התובעים.

התוצאה היא כדלקמן: המבקשת תשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין ניהול הבקשה לביטול פסק הדין, בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. זאת, בתוך 30 יום.

בשלב זה אני מורה על עיכוב כל הליכי ההוצל"פ שנפתחו בקשר לפסק הדין בהליך זה כנגד המבקשת.

צו העיקול נרשם במל"ל ביום 13.7.2020.

לטענת המערערת, יש לדחות את הטענה כי ניתן להורות על קזוז הכספים מאחר והכספים כלל אינם מגיעים למשיב ועל כן לא ניתנים לעיקול, מאחר ומדובר בכספים ששולמו למשיב לפני שנים רבות, והמל"ל לא פעל לגביית החוב מהמשיב במשך כל השנים.

(1) כנגד גמלאות כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, המגיעים מהמוסד לזכאי או לאדם אחר מכוח הזכאי, סכומים אלה בלבד: (א) דמי ביטוח; (ב) מקדמות שקבל הזכאי על חשבון הגימלה או התשלום האחר; (ג) סכומים ששילם המוסד לזכאי בטעות או שלא כדין, בצרוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום קזוז התשלום לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד שבו שולם הסכום בטעות או שלא כדין;" (ההדגשות בקוו – הוספו).

העיקול נרשם ולא הוחזרה כל תשובה אחרת מהמל"ל להוצל"פ. בעיניין זה הצדק עם המערערת והמל"ל גם לא הציג מסמכים המעידים כי סבר כי יש לו זכות קזוז מהחייב טרם שנירשם העיקול.

פערים ביכולות כלכליות, במידע, במשאבים, בנגישות להליך המשפטי, באפשרויות ייצוג בלתי מוגבלות של המל"ל. הפיכת זכות המל"ל לזכות בלתי מוגבלת ללא שהוסבר כלל לכב' הרשמת מה שיקול הדעת שהופעל וללא שהייתה היתייחסות לעובדה שנירשם עיקול טרם שהוחלט על קזוז, וללא שניתן גם משקל להתנהלות החייב – הן בתיק ההוצל"פ והן במל"ל – מעקרת מתוכן את זכות הקדימה של המערערת.

...

אולם בענייננו שוכנעתי כי הערעור בדין יסודו בנסיבות הספציפיות, ומאחר ולא נשקלו כל השיקולים שהיה מקום לשקול אותם.

אני סבורה שבעניין זה התשובה לכך היא בשלילה.

נושא ההמצאות למל"ל – לאור התוצאה אליה הגעתי ומאחר והייתה הסכמה בדיון מיום 16.5.22 כי פסק הדין מיום 9.1.22 יבוטל למעט ההוצאות שנפסקו בסך של 5,265 ₪, אין מקום לדון בעניין זה. אשר על כן, אני מקבלת את הערעור ומורה כי על המל"ל להשיב את הכספים שקוזזו בסך של 33,575 ₪ על חשבון חוב המזונות בתיק ההוצל"פ, וזאת בתוך 30 יום.