יצוין כי בשני הסכמי המכר שנערכו בין החייב למערערים בגדר העיסקאות הנ"ל, נכלל סעיף זהה אשר קבע כי: "היטל השבחה בגין תכנית מתאר אשר קיבלה תוקף עד מועד חתימת ההסכם תחול על המוכר והיטל השבחה בגין תכנית מתאר אשר תקבל תוקף ממועד חתימת ההסכם תחול ותשולם על-ידי הקונה".
ביום 19.12.2019 הגיש הנאמן בקשה לביטול הענקה לפי סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל, נוכח טענתו כי במסגרת עיסקאות המכר לא שולמה על ידי המערערים תמורה בת ערך בעבור זכויות החייב, ולמעשה מדובר בעיסקה הפסדית מנקודת מבטו של החייב.
(-) התשלומים לשמאים לצורך הפחתת היטל ההשבחה (שורות 3 ו-4 לטבלה) – נקבע כי בדומה להיטל הפיתוח, גם תשלום היטל השבחה כפוף לסדרי הנשייה שבפקודה, כך שלא בהכרח מדובר בתשלום שהיה על הנאמן לשאת בו. עוד נקבע כי לא הוכח ששכר הטירחה ששולם לשמאים הנו סביר, וכי לו נידרש הנאמן לפעול בעיניין, היה עליו להוציא הוצאות בסדר גודל דומה.
...
הוטעם כי נוכח העובדה שהסכמי המכר מטילים על החייב את החובה לשלם את היטלי ההשבחה (בנוסף למס השבח), אשר עומדים יחד על סך של 719,608 ש"ח, הרי שהתמורה נטו עבור המגרש בטלה בשישים לעומת שווי הזכויות בו. בנסיבות אלו, נקבע כי: "הסכום האמיתי ששילמו [המערערים עבור המגרש (שלא ניתן לקבוע את גובהו אך גם לשיטתם שלהם לא עלה על 800,000 ש"ח), אינו מהווה תמורה בת ערך בגין המגרש, ומדובר איפוא בהענקה אסורה. נוכח מסקנה זו מתייתר הצורך להכריע בשאלת תום ליבם של [המערערים] בעת ביצוע העסקה". עם זאת, למעלה מן הצורך, צוין כי: "קיים ספק של ממש בשאלת תום הלב של [המערערים]", שכן נראה שהמערער 1 היה מודע לכך שהחייב, בעת ביצוע העסקאות, שקוע בחובות.
עם זאת, בבחינת התשלומים לגופם, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי רק התשלומים ששולמו בגין הליכי פירוק השיתוף עומדים במבחן שנקבע על ידו.
סיכומו של דבר: אילו דעתי תשמע, הערעור דנן יתקבל באופן חלקי במובן זה שנורה לנאמן להשיב לידי המערערים סך של 123,417 ש"ח, בגין היטל הפיתוח ששולם על ידם.
עוד אציע כי הואיל וערעור זה התקבל רק בחלקו (כאשר בהיבט הסכום, חלקו העיקרי של הערעור נדחה), נקבע כי לא ייפסקו הוצאות לטובת מי מהצדדים.