בחירת שמאי: חברת ביטוח או פרטי

מכל מקום, אני סבורה כי הגם שהסכום ששולם עבור שכ"ט שמאי הוא הגון בנסיבות העניין, בשים לב למקובל בשוק, יש להבחין עת מדובר בשכר טירחה עבור רכב פרטי להבדיל משכר טירחה המשולם מטעם חברות הביטוח למשל, ואני מעמידה את סכום שכר הטירחה על סך של 1200 ₪ (תוספת של 138 ₪ לתשלום).

באותו האופן ניתן גם לומר, כי גם מקום בו לא תוקן הרכב, ומשהכלל הוא השבת המצב לקדמותו, הרי יש לגלם נזק תיקון פוטנצייאלי – הנזק הצפוי לו, ועל כן יש להחשיב את רכיב המע"מ. שכן, יכול והתובע יבחר לתקן את הרכב ויידרש לשלם מע"מ. גישה השוללת למשל תשלום עבור רכיב המע"מ עת הרכב לא תוקן (או אז יש בכך להטיב כלכלית עם מצבו של התובע), משמעותה כי גם אין לשלם עבור חוות דעת שמאי, שכן, יכול והאדם לא יתקן את הרכב ולחילופין יתקן במקום מוזל.

...

מכל מקום, אני סבורה כי הגם שהסכום ששולם עבור שכ"ט שמאי הוא הגון בנסיבות העניין, בשים לב למקובל בשוק, יש להבחין עת מדובר בשכר טרחה עבור רכב פרטי להבדיל משכר טרחה המשולם מטעם חברות הביטוח למשל, ואני מעמידה את סכום שכר הטרחה על סך של 1200 ₪ (תוספת של 138 ₪ לתשלום).

על כן, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בנוגע לקיזוז הסכום ע"ס של 2099 ₪.

על כן, ולנוכח האמור לעיל, אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובעים ביחד ולחוד סך של 3099 ₪ וכן 450 ₪.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובעים ביחד ולחוד סך של 3549 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

גם המועד 2/1/18 חורג בצורה משמעותית מהנחיות הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון "תיקון הוראות החוזר המאוחד – הוראות בענף רכב רכוש", מיום 2/8/2017 (חוזר ביטוח 2015-445): "בחר מבוטח או ניזוק בתביעת צד ג' בשמאי פרטי, תהיה חברת הביטוח רשאית להתנות בחירה כאמור בכך שהמבוטח יאפשר לשמאי מטעמה לבדוק את הרכב טרם תקונו. החליטה חברת ביטוח להיתנגד להצעת התיקון או השומה של השמאי הפרטי, תעשה זאת באמצעות שומה של שמאי מטעמה. חברת הביטוח תשלח שמאי מטעמה לבדיקת הרכב לא יאוחר מיום עבודה אחד ממועד קבלת הצעת התיקון או השומה של השמאי הפרטי...". על סמכותו של המפקח על הביטוח, כפי שכונה התפקיד בעבר, אין עוד מחלוקת, והדבר אושר בפסיקה פעם אחר פעם.

...

אני סבורה כי העובדה שנמנע מהנתבעת להשיג על חוות דעת השמאי, אף שלא היתה מניעה כי יסכים לבדיקה, בצירוף העובדה שלא תיקן את הרכב, הביאה לפיצויו במלוא נזקיו אם לא מעבר לכך, ובל נשכח כי מדובר ברכב משנת יצור 2012, ש"זכה" לשתי דלתות מקוריות, ובכך היטיב את מצבו.

אני דוחה את התביעה לחיוב הנתבעת בריבית מיוחדת, לאחר ששילמה את הסכום, שאינו שנוי במחלוקת תוך 30 יום מקבלת התמונות, שצילם השמאי בצבע ובהגדלה (ביום 10/12/17).

החלטתי גם לא לחייב את הנתבעת בהוצאות התייצבות השמאי, מר גורביץ, בנפרד מהוצאות התובע.

הנתבעת, שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "המבטחת"), ביטחה במועד הרלוואנטי לתביעה את רכב התובע בפוליסת רכב מסוג מקיף (להלן: "פוליסת הביטוח").

בעיניין בקשת התובע להורות על משיכת חוות הדעת מטעם הנתבעת, לטענת הנתבעת, התובע בחר שמאי שאינו מרשימת שמאי החוץ של הנתבעת.

בהחלט, ביום 10.7.14, בקרתי במוסך דנאל בכפר סבא, מציג תמונות, אני מציג את המאפיינים של התמונה היא צולמה ביום 10.7.14, ראיתי את הרכב כבר מפורק, התרשמתי מהנזקים יש מכה חזקה בעמוד קדמי שמאלי, במדרכה השמאלית של הרכב, יש לזה משמעות מדוע אני מראה את התמונה הזאת, הפגיעה הזאת מחייבת על פי הדין בדיקה לפי תקנה 309 כל זה לא הופיע בחוות הדעת של השמאי מטעם חב' הביטוח, אין היתייחסות לכך, יש לי עוד הרבה תמונות, הרכב מפורק, פרקו את הרכב עדיין לא תקנו.

לטענת הנתבעת, סעיף 6(ב) שבתוספת ("הפוליסה התקנית"), תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו – 1986(להלן: "תקנות הפיקוח"), קובע כי: "קבע שמאי רכב מוסמך כי שיעור הנזק שניגרם לרכב, למעט נזק ישיר שניגרם מירידת ערך הרכב, הוא לפחות 50 אחוזים משווי הרכב ביום קרות מקרה הביטוח, רשאי המבטח לפצות את המבוטח כאילו היה אבדן גמור (להלן – אבדן גמור להלכה)". לפיכך, לשיטת הנתבעת, כשבודקים את ה"50%", בודקים ללא ניזקי ירידת ערך.

...

אני קובע, אפוא, כי הנזק הישיר שנגרם לרכב המבוטח הוא 20,305 ₪.

בעניין חאוי (סעיף ח', פסקאות 7-8) קבעתי כי: "עם כל הכבוד לדברי הפוסקים בערכאות הדיוניות, אני סבור שההלכה היחידה הקובעת בעניין ירידת ערך לאחר תאונה הינה הלכת מוריאנו, אשר ניתנה בבית המשפט העליון. הלכת מוריאנו מדגישה, כי ירידת ערך נעשית על ידי הציבור בשוק המוכרים והקונים, והדגשת חשיבות קביעת המחיר בשוק חוזרת שוב ושוב באותה הלכה. כך לדוגמא, נאמר כי "ערך השוק של נכס נגזר מתפיסת הבריות את תועלתו עבורם, את שלמותו החזותית ואף האסתטיות שבו". וכן נאמר כי "השחיקה בערך הנכס על רקע עבר תאונתי נובעת מדעת הבריות כי עצם העבר הנ"ל פוגם בתועלת-בכוח שתופק מן הנכס ומשמישותו". וכך נאמר כי "רכב מוערך בדרכי השמאות הרגילות לפי ערכו בעיני קונים פוטנציאליים. יש שהמחיר ירוד בשל כך שהדגם אינו אהוד או שנתגלה כי סוג המנוע אינו עומד בתלאות הדרך, למרות העובדה שהמנוע המסוים ברכב המסוים אינו מגלה פגם כלשהו". ושוב : "בעיני הציבור הרחב, היינו לא רק בעיני בעל רכב קונקרטי, רכב שעבר תאונה חשוד כנגוע בתקלות סמויות, ועל-כן הוא מוערך פחות גם אם אין סדקים על פניו. זהו ההבדל בין רכב שעבר את פגעיה הפיזיים של התאונה, אף אם תוקן, לבין רכב שנותר במצבו הכללי כפי שיצא מבית החרושת". 5.

כן קבעתי בעניין חאוי כי: "המשמעות היא שקביעת ירידת ערך על ידי שמאי הרכב צריכה להתחשב לא רק בהיבטים טכניים, אלא גם ובעיקר בירידת הערך המסחרית של רכב שעבר תאונה וזאת לאור התדמית שמהלכת בציבור לגבי רכב כזה. בהינתן האמור בהלכת מוריאנו שהיא האורים ותומים בעניין ירידת ערך של רכב שעבר תאונה ולא כללי וועדת ששון, השמאים לא יעשו את מלאכתם נאמנה באם לא ייתנו משקל מכריע למחיר הרכב בשוק." לאור האמור, אני סבור, כי ירידת הערך שסבל הרכב של התובע כתוצאה מהתאונה היא כנטען ע"י השמאי דורון עד. בנוסף, לא מן המותר להעיר, כי הטענה בדבר ירידת ערך נזנחה על ידי הנתבעת בסיכומיה, כאשר הכלל הוא שכל טענה הנזנחת בסיכומים, בית המשפט לא ישעה לה. בעניין זה ההלכה היא כדלקמן: "כלל גדול נקוט בידי בית-המשפט, לפיו, אם אין בעל הדין מעלה בסיכומי טענותיו טענה מסוימת, משמעות הדבר הוא שאף אם הועלתה על-ידיו קודם לכן, הרי בכך שלא העלה אותה בשלב סיכומי הטענות, הוא נחשב כמי שזנחה" (ע"א 401/66 מרום נ' מרום, פ"ד כא(1) 673, 678-677 (1967)).

טענות הצדדים התובעת טוענת, כי הנתבעת נסעה לאחור במהירות ופגעה במאזדה בעוצמה, כך שניגרם נזק רב. לפי חוות דעת של שמאי, שצרפה התובעת לתביעתה, הנזק למאזדה מגיע כדי 23,582 ש"ח (להלן: "חוו"ד אוזר").

לשיטתה, לא ידעה, עובר למכירת המאזדה, על בקשה לבדוק את הרכב ועל ההחלטה הנ"ל. התובעת העידה כי שולם עבור תיקון הרכב לאחר התאונה סך 18,500 ש"ח, אולם לא ידעה אם התשלום נעשה באופן פרטי או באמצעות חברת הביטוח.

על כן, לא ברור מדוע בחר לבצע שיחזור, מה גם שממצאיו לעניין השיחזור נוגעים למכסה המנוע, שנזקיו לא נכללו בערך הנזק שאמד אוזר.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את העדויות, עיינתי בחוות הדעת ובתמונות שהוצגו לפני ושמעתי את סיכומיהם של באי כוח הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

לעניין ההיזק הראייתי, אני סבורה כי הגם שהתובעת אל העמידה את המזדה לבדיקה, לא פגע הדבר באופן משמעותי בהגנתה של הנתבעת או בממצאים הרלוונטים להכרעת בית המשפט, וזאת כיון שורנר הסתמך הן על דברי הנתבעת הן על התמונות שהנתבעת עצמה צילמה בזמן אמת והן על צילומי אוזר.

לא זו אף זו, גם השחזור שבוצע הביא את ורנר למסקנה אחת והיא שנזקי מכסה המנוע לא נגרמו בתאונה, עובדה שאוזר לא חלק עליה וממילא לא כלל בחשבון הנזק בחוות דעתו.

כך, ביום 28.4.21 כתבה הנתבעת לתובע במכתב הדחייה: "מבדיקתנו עולה כי המבוטח ו/או מי מטעמו בחרו בשמאי פרטי, אשר בדק את הרכב מבלי להודיע לחברתנו... היה על מרשך לפני תיקון הנזק לבחור שמאי חוץ לצורך הערכת הנזק... היה עליו לשלוח לחברתנו אומדן נזק ראשוני ולאפשר לשמאי מטעם חברתנו לבדוק את הנזקים ואת נסיבות מקרה ביטוח בטרם תיקון הרכב על ידי מרשתך... לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הדרישה לפצוי בגין תגמולי הביטוח". על כן, העמיד התובע את תביעתו על סך של 27,978 ₪, הכולל את ניזקי הרכב לפי חוות דעת השמאי, מר יוסי גולן, את שכר טירחת השמאי ופצוי בגין עוגמת נפש.

ראיות הצדדים התובע העיד שהוא בעלים של "עסק של משאיות" והוא שילם את הפוליסה באמצעות סוכן מטעמו, ופעל בתיאום מולו בכל שלב ושלב לאחר ארוע התאונה עם הרכב (ע' 5, ש' 14-10, ור' דברים דומים בש' 31-30, ובע' 6, ש' 5-1; ע' 8, ש' 17): "יש לי סוכן ביטוח שמבטח את כל הרכבים שלי... הוא מטפל לי בכל הדברים, ברגע שעברתי תאונה דיווחתי לסוכן הביטוח שלי וכל ההתנהלות היתה מול הסוכן ביטוח שלי. הוא עודכן איפה אני הולך לתקן את האוטו והכל היה בשיתוף פעולה איתו. ברגע שעברתי את התאונה עדכנתי אותו והכל היה מולו [ו]לא מול חברת הביטוח ישירות כי אני יודע שהוא מטפל לי בכל הדברים". התובע העיד שלא היה מודע להליך בחירת השמאי מרשימה של הנתבעת, וכי לא קיבל לידיו את הפוליסה ותנאיה (ע' 6, ש' 30-14).

מידע זה אמור להימסר לו על ידי המבטחת או מי מטעמה.

...

על כן, אני מקבל את הערכת הנזק הקבועה בחוות דעת השמאי.

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת בעיקרה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הנזק בסך 21,478 ₪ (כולל שכר טרחת שמאי בסך 500 ₪); אגרת בית המשפט בסך 774 ₪ (שתי מחציות האגרה כפי ששולמו); שכ"ט עו"ד בסך 3,769 ₪.