בזיון בית המשפט לפי סעיף 8(1) לפקודת בזיון בית המשפט

גישה דומה - השמה דגש על השאלה האם ניתן בהחלטה עליה מבוקש להשיג "צו המטיל עונש" - ננקטה על ידי רישמי בית משפט זה בעבר, בקובעם כי סעיף 8(1) לפקודת בזיון בית משפט "נועד לאפשר להגיש ערעור פלילי רק כאשר הסנקציה שננקטה נגד בעל דין במסגרת בקשה לבזיון בית המשפט הנה שוות ערך, מבחינת חומרתה, לסנקציה פלילית מובהקת" (ע"פ 2242/07 פולורון סיסטם ישראל בע"מ נ' תיווך משכן נכסים בע"מ (24.5.2007).

...

לעניין סיווג ההליך טוענים המערערים כי היות ובית המשפט קיבל את טענת המשיבים לפיה הפרו את צו המניעה, והורה אופרטיבית כי עליהם להימנע מהפרה נוספת (כאמור, להסיר את הסרטונים מאתר הפייסבוק ולהפסיק את פרסום סרטון "שלמה המלך"), מדובר בהחלטה המקבלת בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט (והם אף ציינו כי בסיפה להחלטה הם חויבו בהוצאות תוך שנקבע כי הבקשה מתקבלת בחלקה).

עוד אוסיף כי לא ניתן לקבל את טענת המערערים לפיה נתונה להם זכות ערעור שכן יש להחיל בענייננו את "מבחן הסעד", ראשית משום שככלל מבחן זה אינו מתאים לבחינת סיווג החלטות המאוחרות לפסק דין (ראו עניין אדם טבע ודין, פסקה 5); ושנית משום שעל פי גישה זו על כל החלטה המכריעה בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט - בין אם זו נדחית ובין אם זו מתקבלת - היה מקום להעניק זכות ערעור, אך כידוע על פי הפסיקה לא כך הוא (ראו עניין נבון, פסקה 9).

סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי לא נתונה למערערים זכות ערעור (פלילי או אזרחי) על ההחלטה מיום 14.6.2016.

המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 2,000 ש"ח. המזכירות תמציא לצדדים החלטה זו באמצעות הפקסימיליה, תשנה את סיווג ההליך, ותתייק את החלטתי זו בתיק השופט.

ככלל, החלטה המאוחרת לפסק-דין אזרחי, הנוגעת לביצועו ואשר מהותה ותכנה טפלים לו, היא "החלטה אחרת". כחריג לכלל זה קובע סעיף 8(1) לפקודת בזיון בית משפט כי "צו המטיל עונש שניתן ע"י בית משפט מחוזי או בית משפט שלום עפ"י סעיף 6 יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בעירעור על פסק דין פלילי המטיל עונש כיוצא בזה", דהיינו על החלטה המקבלת בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט הכוללת הטלת סנקציה מכוח הוראות הפקודה נתונה זכות ערעור, וסיווג ההליך הוא פלילי.

...

לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ושקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי לא נתונה למערערת זכות ערעור על ההחלטה, וכי היה עליה להשיג עליה בדרך של בקשת רשות ערעור אזרחית.

אדגיש כי לטעמי, ובניגוד לטענתה המשתמעת של המערערת, הדין וההלכה המסדירים את דרך ההשגה על החלטות בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט חלים על כל בקשה המוגשת לפי הפקודה, כולל בקשות המוגשות במסגרת הליך של פשיטת רגל, ואין מקום לקבוע סדרי דין אחרים-שונים בהקשר זה. מכל מקום, גם אם נביט על ההחלטה "במשקפיים" של הדין והפסיקה הנוהגת ביחס לסיווג החלטות הניתנות במסגרת הליכי פשיטת רגל, נותרת בעינה המסקנה כי לא נתונה למערערת זכות ערעור על ההחלטה, וזאת מהנימוקים הבאים: כידוע בהתאם להוראות הדין והפסיקה נתונה זכות ערעור על החלטה שניתנה במסגרת הליך של פשיטת רגל כאשר ההחלטה היא "צו בפשיטת רגל" או כאשר סוגרת היא יחידה דיונית העומדת על רגליה כך שהיא מהווה "פסק דין" (ראו [ע"א 7008/13]דגן נ' יניב אינסל, פסקה 3 (20.1.2014)).

ואולם, ראוי לציין כי על פי הוראת סעיף 8(1) לפקודת בזיון בית המשפט נקבע כי צו המטיל עונש שניתן על ידי בית משפט מחוזי או בית משפט שלום עפ"י סעיף 6 יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בעירעור על פסק דין פלילי המטיל עונש כיוצא בזה.

לפיכך הנני מורה כאמור על השבת התיק לבית משפט קמא על מנת שבית משפט קמא ידון בבקשה לביזיון בית משפט על פי ההוראות הדיוניות הקבועות בפקודה והאמור בהחלטה זו. לאור התוצאה, מתייתר צו עיכוב הבצוע שניתן על ידי כב' השופט סוקול ביום 05/08/19.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ונספחיה וכן בתשובת המשיבים ונספחיה ובהחלטת בית משפט קמא, סבורני כי יש ליתן למבקשת רשות ערעור על פי הרשות שנתבקשה, ולדון בבקשה כבערעור.

על רקע העובדה הבולטת שבית משפט קמא נתן את החלטתו לפי פקודת ביזיון בית משפט בלא שקיים דיון על פי הוראות הפקודה, ולא קיים דיון בבקשה בנוכחות המבקשת ו/או נציגיה, והדבר עומד בניגוד להוראת סעיף 6(2) לפקודת בית המשפט, סבורני כי על מנת שלא להכביד על המשיבים שאינם מיוצגים ועל מנת שלא להאריך את ההליכים שלא לצורך, ראוי להורות על ביטול החלטותיו של בית משפט קמא במסגרת פקודת ביזיון בית משפט ולהחזיר לבית המשפט את הדיון בבקשה על מנת שזו תיעשה בפרוצדורה הקבועה בדין.

לפיכך הנני מורה כאמור על השבת התיק לבית משפט קמא על מנת שבית משפט קמא ידון בבקשה לביזיון בית משפט על פי ההוראות הדיוניות הקבועות בפקודה והאמור בהחלטה זו. לאור התוצאה, מתייתר צו עיכוב הביצוע שניתן על ידי כב' השופט סוקול ביום 05/08/19.

סעיף 8(1) לפקודת בזיון בית משפט קובע כי "צו המטיל עונש שניתן ע"י בית משפט מחוזי או בית משפט שלום עפ"י סעיף 6 יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בעירעור על פסק דין פלילי המטיל עונש כיוצא בזה". הפסיקה פירשה הוראה זו כך שמקום שבו נעתר בית המשפט לבקשה למתן "צו המטיל עונש" לפי הפקודה, רשאי בעל הדין אשר כלפיו מופנה הצוו להגיש ערעור פלילי בזכות.

...

סעיף 8(1) לפקודת בזיון בית משפט קובע כי "צו המטיל עונש שניתן ע"י בית משפט מחוזי או בית משפט שלום עפ"י סעיף 6 יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בערעור על פסק דין פלילי המטיל עונש כיוצא בזה". הפסיקה פירשה הוראה זו כך שמקום שבו נעתר בית המשפט לבקשה למתן "צו המטיל עונש" לפי הפקודה, רשאי בעל הדין אשר כלפיו מופנה הצו להגיש ערעור פלילי בזכות.

משכך הוא, ומשהשאלה היא הפיכת המבנה למסוכן, וכדברי בית המשפט קמא, עד כדי סכנת נפשות, הרי שאכן דין בקשת רשות הערעור להידחות, גם ללא צורך בתשובה.

בית המשפט עשה מאמצים כנים וממושכים כדי להביא הצדדים להסכמות אך הדבר לא הסתייע ויש אך להצר על כך. ולהלן הכרעתי: המסגרת הנורמאטיבית סעיף 6 (1) לפקודת ביזיון בית המשפט קובע כי: "בית המשפט העליון ... בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לאכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה." התכלית של הוראת סעיף 6 (1) לפקודת ביזיון בית משפט הנה לכפות ציות בעתיד להוראות בית המשפט המופרות ולא להעניש על מה שארע בעבר.

...

לאחר מאמצים הגיעו הצדדים להסכמה עליה הצהיר ב"כ המשיבים באולם בית המשפט, בזו הלשון:" לאחר ששמענו את דברי בית המשפט ובהתייעצות עם בכירים במפלגה, אני מודיע לבית המשפט כי התקבלה הסכמה עקרונית ולפיה הוועידה העשירית תתכנס לישיבה בה יוחלט על התפזרותה ויובא לאישורה תקנון לוועידה האחת עשרה וזאת עד לא יאוחר מיום 30.11.23. תובא בפני הנהלת המפלגה הצעה כי הוועידה תקיים את הבחירות לוועידה האחת עשרה בתוך 60 יום ובשאיפה ל- 45 ימים ממועד התפזרותה של הוועידה העשירית. המועד יקבע על ידי הגורם המוסמך של הוועידה." התובע הסכים להצהרה זו ובית המשפט נתן להסכמה זו תוקף של פסק דין, ביום 18.7.23.

לאור התוצאה אליה הגעתי אני מקבלת את הבקשה ומחייבת את המשיבים לקיים את פסק הדין כאשר השינוי היחיד המוטמע לשם ביצועו הוא מועד התכנסות הוועידה העשירית שנקבע ליום 14.3.24, מועד שלגביו יש הסכמה של כל הצדדים.