הנתבע היתנגד למינוי מומחה נוסף מטעם בית הדין הואיל והמומחה אשר מונה היה בהסכמת הצדדים, ותפקידו לשמש כבורר במקרה זה. חוות דעתו בחנה את זכאות התובע לקבלת החזר כספי בגין אביזרים רפואיים אולם , המומחה קבע כי אין קשר סיבתי בין הצורך בכסא גלגלים, במזרון אורתופדי ובנעלים אורתופדיות לתאונת העבודה שהוכרה.
בנסיבות מקרה זה אין חולק כי הצדדים פעלו על פי המנגנון הקבוע בתקנה 3 וזאת בשל חילוקי דיעות בין רופא המוסד לרופא השרות על כן , התבקשה חוות דעתו של פרופ' ישראל דודקביץ , מומחה לכירורגיה אורתופדית ורפואה פיזיקלית ושקום, אשר קבע בחוות דעתו מיום 22.12.2014 את הדברים הבאים:
"שאלות: האם על סמך מצבו הרפואי הנוכחי כפי שמתועד בתיק הרפואי(ובאם נידרשת בדיקה גופנית אנא תאם דרך קופת חולים), יש צורך בכסא גלגלים ו/או ידית הרמה ו/או נעליים אורתופדיות ו/או מזרן אורתופדי על מנת לסייע למר יצחק גם זו לטובה בריפוי או שקום לפגימה שהוכרה בעקבות התאונה של כאב גב וקביעת 20% שנקבעו לו ע"פ סעיף 37(7)ב'?
...
טענת התובע כי המומחה לא בדק אותו טרם מתן חוות הדעת ולא ניתנה לו אפשרות להעביר לעיונו מסמכים נוספים, דינה להידחות הואיל ולתובע הוצע מספר פעמים לפנות בשאלות הבהרה למומחה אולם, התובע סרב להצעה זו. מאחר ועל פי תקנה 3 הסתמך המומחה על חומר ומסמכים שהועברו אליו הכוללים את מכתב המלצת הרופא המטפל מטעם קופ"ח , מכתב סירוב הקופה הכולל נימוקים רפואיים לסירוב ותיק האגף לנפגעי עבודה לפיכך, גם אם היו נשלחות שאלות הבהרה לרופא לאחר אישור בית הדין לא מתקיים קשר ישיר בין הצדדים להליך ובין המומחה מטעם בית הדין.
למעשה התוצאה היא כי מקום בו מדובר בחוות דעת רופא מכריע, אשר הינו גורם אובייקטיבי וחוות דעתו מנומקת בהירה ומבוססת על מסמכי התיק ומצבו העדכני של התובע אזי, הסמכות העליונה באשר למימון האביזרים המבוקשים על ידי המבוטח, נתונה לרופא המכריע בהתאם למנגנון הרפואי וגוברת על עמדת הרופא המוסמך ורופא השירות.
לאור האמור לעיל , התביעה הנדחית ללא צו להוצאות.
