בדיקת שמיעה עקב רעש בעבודה

המוסד לביטוח לאומי טען כי הכלל הוא שהמומחה הרפואי אינו בודק את המבוטח, אלא אם המומחה מבקש זאת או שיש דרישה לכך מצד מי מהצדדים; המומחה הרפואי נתן את חוות דעתו על יסוד כל החומר הרפואי שהועבר אליו, והוא לא נידרש לחומר רפואי נוסף; אין מקום לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי; בפסיקה אליה הפנה המערער נדונה שאלת העמידה בתנאי הסף, במיוחד לעניין תלונות חוזרות ונישנות, ולא לעניין היות הטינטון תמידי מבחינה רפואית; בפסיקה נקבע "כלל הבדיקה הטובה ביותר" שלפיו אם יש שתי בדיקות שמיעה שמידת המהימנות שלהן שווה יש לפסוק לפי הבדיקה שתוצאתה טובה יותר; המערער הפסיק לעבוד ברעש מזיק ולכן כל בדיקת שמיעה מאוחרת המצביעה על החמרה אינה רלוואנטית.

...

לסיכום: טנטון תמידי וליקוי שמיעה.

לסיכום: לדעתי לנבדק קיים ליקוי שמיעה עם טנטון תמידי עקב חשיפה לרעש בעבודה.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

עוד עולה כי במהלך 2007 החל להרגיש צפצופים באוזניים וירידה בשמיעה, כשאינו מציין כלל כי ביצע עבודות כלשהן בשטח אולם הייצור! אלא, כל עבודתו/כל חשיפתו לרעש, כתיאורו – היתה במשרדו, כשנכנסו ויצאו אנשים ואז ניפתחה הדלת (מחד), (ומאידך) – כשעבר באולם הייצור בעת שהגיעו ספקים; ברור מניסוח תשובותיו בהודעה (עמ' 2) כי נתבקש לתאר חשיפתו לרעש בעבודתו והוסיף לרעש שבמשרד, רק את המעבר באולם הייצור (ראה שורה 14) – הא ותו לא. לציין – כי כאן, לא טען כלל כי בודק הוא את הסחורה מהספקים – כשהם והמלגזן בחוץ והוא דוקא נשאר לעמוד בתוך אולם הייצור.

...

מקבלים אנו טענת הנתבע בדבר העדר עקביות בגרסתו של התובע – משממקרא דבריו הראשונים, ניתן היה לסבור, כי היה פועל ייצור במתכת העובד על מכונות עבוד שבבי (הודעתו עמ' 1 שורות 12 – 14 ועוד יותר: בעמ' 2 שורות 3-1).

העיקר לטעמנו, מעבר ל"אגרבציה" שבגרסת התובע כאמור – נעוץ בכך כי התובע לא הוכיח – והנטל עליו – כי עבד בעמדה בה נחשף לרעש מזיק – ודאי לא במשרדו (מחד, בין אם לאור בדיקת המכון, נ/4, בעבודת המחליף, שנתיים לאחר שחדל מעבודתו ובין אם משלשיטתו מפי ב"כ, כאמור, עמ' 10 שורה 5 – אינו טוען לחשיפה), ובין במעבר באולם הייצור, או בשהייתו בפרקי הזמן באולם (הכנת חלקים וכו') – משעפ"י כל המדידות שבפנינו, גם כשנמדד רעש מזיק, נמדד הוא רק באוזני העובד, המפעיל מכונה (CNC, מחרטה/מדחס וכו').

הנה כי כן – משלא שוכנענו בגרסת התובע, משלא שוכנענו כי אכן נחשף לרעש מזיק בעבודתו בתקופה הנדונה 2001-2006/2007 – נדחית התביעה.

בתשאול התובע במכון המרכז הקליני הבין-תחומי ב-22.6.2016 מצוין: "לדבריו היה חשוף לרעש מטווחים במסגרת עבודתו כ-28 שנה, עד שנת 2010. מתלונן על תחושת ירידה בשמיעה מלווה טינטון טורדני בשתי האוזניים." האזכור הראשון לטנטון מופיע במכתבה של ד"ר אביבה אלופי בתאריך 21.7.1999.

התלונה היתה "ציפצופים Bil כל הזמן, בעיקר בבוקר כשקם". בביקור בתאריך 6.12.2013 מציין ד"ר חביב אללה מחמוד, שהוא רופא פנימי: "מועמד לבדיקת שמיעה עקב ירידה בשמיעה וטנטון תמידי באוזניים." ציינתי דיווחים אצל ד"ר אלופי וד"ר חביב אללה.

...

לסיכום – מר אברהם בני סובל מטינטון.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, בחוות דעתו של ד"ר מיכאל ביזר ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, הגעתי למסקנה, כי במקרה שלפנינו התקיימה סיבה המצדיקה מינוי מומחה רפואי נוסף בעניינו של התובע, זאת, על מנת לקבל חוות דעת נוספת, כך יהיה בידנו סיוע רב יותר בתחום הרפואי.

מזכירות בית הדין תמציא לצדדים העתק החלטתי זו. ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ח, 15 מרץ 2018, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

התלונה היתה "ציפצופים Bil כל הזמן, בעיקר בבוקר כשקם". בביקור בתאריך 6.12.2013 מציין ד"ר חביב אללה מחמוד, שהוא רופא פנימי: "מועמד לבדיקת שמיעה עקב ירידה בשמיעה וטנטון תמידי באוזניים." ציינתי דיווחים אצל ד"ר אלופי וד"ר חביב אללה.

סיכום: מדובר בגבר שעובד שנים רבות בחשיפה לרעש וסובל מליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש – NIHL.

...

כאמור לעיל, נותרה בתיק זה מחלוקת אחת ויחידה והיא בשאלה, באם התובע סובל מטינטון תמידי, אם לאו, ועל שאלה זו השיב ד"ר בנדט בשלילה, בקובעו כי בכל החומר הרפואי שהועבר לעיונו, אין ולו אפילו פניה אחת לעניין הטינטון וכי בשקלול הנתונים הגיע המומחה למסקנה כי התובע אינו סובל מטנטון תמידי שגורם לסבל ומצוקה תמידיים.

מכל האמור לעיל עולה, כי לא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין.

      בשים לב לאמור בחוות דעת המומחה - התובע לא השכיל להוכיח "פגיעה בעבודה" ותביעתו נדחית בזאת.

בדיקת שמיעה אחת בלבד נמצאה מתאריך 05.01.2018- מצ"ב משמאל: בדיקה זו אינה מדגימה ליקוי הנושא את האיפיונים הקלסיים והנחוצים לקביעת ליקוי שמיעה מחמת חשיפה לרעש.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 84א' לחוק קובע כך: "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיימו כל אלה:

...

במסגרת כתב התביעה, טען התובע כי הוא סובל מטנטון תמידי – ולכן יש לקבל את התביעה.

בנסיבות אלו אין מנוס אלא לקבוע שלא מדובר בטנטון תמידי.

חוות הדעת הינה מפורטת, מנומקת, ברורה וחד משמעית, כך שלא שוכנענו כי היא מושתתת על הנחה עובדתית או משפטית מוטעית (בניגוד לחוו"ד המומחה השני), לכן לא מצאנו סיבה לסטות ממנה.

האמור נכון כאשר בפני בית הדין עומדות שתי חוות דעת "שוות", וכך קבע בית הדין הארצי בעניין זה: "אכן, ככלל כאשר מונחות לפני בית הדין שתי חוות דעת הנטייה היא לאמץ את חוות הדעת שפועלת לטובת המבוטח. אך האמור נכון כאשר עסקינן בחוות דעת שוות משקל. בית הדין האזורי הסביר מדוע הוא מעדיף את חוות דעתו של המומחה הנוסף על חוות דעתה של המומחית. טעמיו מקובלים עלינו, הוצגו לעיל בהרחבה ולכן אין לנו צורך לחזור עליהם...". לאור האמור, ובהינתן שלא מצאנו לנכון להסתמך על חוות דעתו של המומחה השני (מסיבות עליהן עמדנו לעיל), הרי שאין בפנינו שתי חוות דעת "שוות", שהאחת מהן מיטיבה עם התובע.

הנה כי כן, לפנינו חוות דעת אחת, היא חוות דעתו של המומחה השלישי, שמצאנו לנכון לקבל את מסקנותיה ולהסתמך על האמור בה. סיכום לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לחוות דעתו המפורטת של המומחה השלישי, החלטנו לדחות את התביעה.