בדיקת פוליגרף כראיה במשפט פלילי

אמנם מן הראוי לציין, כי טרם נקבעה בבית-משפט זה הלכה מפורשת, חד-משמעית ומחייבת בעיניין אי-קבילותן כראיה של תוצאות בדיקת פוליגראף במשפטים פליליים (ראה בעיניין זה א' הרנון, דיני ראיות (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על-שם הרי סאקר, כרך ב, תשל"ז) 336).

...

"BE DEEMED PREJUDICIAL ולסיכום ההלכה נעיין ב-‎C.T. MCCORMICK, ON EVIDENCE (ST. PAUL, 4TH ED. BY J.W.:STRONG AND OTHERS, 1992) VOL.

סבורני כי ידו של שופט תהיה קלה ביותר בביטולה של הכרעת-דין מקום שהוא מורה על עריכת משפט מחדש, מאשר במקום בו מורה שופט על ביטולה של הכרעת-דין ובזאת אומר הוא לסיים את ההליכים כולם.

סוף דבר 43.

בדיקת פוליגראף אינה ראיה קבילה במשפט הפלילי.

...

בחינת מחדלי החקירה להם טוען המבקש ביחס למכלול הראיות מובילה למסקנה, כי אין בכוחו של מי מהם, ואף לא בהצטברם יחד, כדי לסייע למבקש לבסס טענה לספק סביר.

סוף דבר: איני סבורה, כי משקלן הסגולי של הראיות שצורפו לבקשה, אם כשלעצמן ואם בהצטרפותן לראיות האחרות, עשוי להביא לשינוי תוצאות המשפט.

הבקשה לעריכת משפט חוזר, נדחית.

תוצאות בדיקת הפוליגרף שמשו כדי לחזק את המידעים שהיו כבר בידי המישטרה במסגרת הליכי החקירה (פסקה 36 לסיכומי הנתבעת) וממילא לא שמשו את המישטרה כראיה, אלא הוצגו לבית המשפט רק במסגרת בקשות ביניים כגון בקשות למעצר, שאז זו היתנהלות ידועה ומותרת המהוה חריג לכלל בדבר אי קבילותו של הפוליגרף כראיה במשפט הפלילי (ע"פ 993/93 אבוטבול נ' מדינת ישראל, פ"ד מח (1) 485; ב"ש 358/85 מדינת ישראל נ' זערורה, פ"ד לט(2) 23, 24).

...

הנתבעת מבהירה, כי על המשטרה מוטלת חובה לעשות שימוש בכל האמצעים שבידיה, לרבות שימוש באמצעי חקירה תחבולתיים לגיטימיים, וגם אם ניתן להגיע למסקנה כי יתכן שהיה עליה לבצע פעולות חקירה מסוימות באופן אחר, או אף להימנע מביצוען, אין בכך כדי להקים כנגדה חבות נזיקית ולחייבה בתשלום פיצויים, והיא עותרת לדחיית התובענה כנגדה.

טענות ההורים בדבר אופן התנהלות המשטרה זהות לטענות בניהם, ומשנדחו במסגרת הדיון בתביעת הבנים, הרי שדינם להידחות גם בתביעת הוריהם.

נוכח כל האמור, נדחית בזאת גם תביעתם של התובעים 3 ו-4.

סוף דבר, התביעה נדחית בזאת.

נטען, כי בדיקת הפוליגרף מהוה ראיה קבילה בהליכי ביניים במשפט פלילי, וביניהם פסילת שופט.

...

חלקן ניתנו לפני החלטתי בבקשת הפסילה הקודמת וחלקן ניתנו לאחריה.

דינה של טענה זו להידחות.

מטעמים אלה, דין הערעור להידחות.

ברם, לא בכדי נקבע כי אין ממצאים של בדיקת פוליגראף יכולים להוות ראיה כשרה במשפט פלילי ואותו כלל חל כידוע במשפט האזרחי, אלא אם צדדים מסכימים אחרת (ע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, (נבו) 27.4.88).

...

הנתבעת טענה כי: בין כתב התביעה לבין תצהיר העדות קיימת הרחבת חזית אסורה בכך שהוספה נפילה נוספת, שניה, לתאור ארוע התאונה; ריבוי הגרסאות שנמסרו על ידי התובע מלמד כי לא ניתן לתת אמון בגירסתו ועל כן לא הורם נטל ההוכחה; יש להעדיף את האמירות שנמסרו בסמוך לארוע על פני האמירות המאוחרות (במקרה זה תעודת חדר המיון); העדים שהובאו מטעם התובע לא היו עדים לאירוע ובנוסף, עדויותיהם היו נגועות בסתירות שונות; יש לראות בעדויות התובע ובני משפחתו עדות אחת הלכה למעשה; אין לייחס משקל לנסיון לתאר את המדרכה העליונה של האוטובוס כ"מדרכה"; עדות המומחה הרפואי אינה מובילה בהכרח למסקנה כי האירוע היתרחש כפי שטען התובע; גם לפי גרסת התובע אין המקרה ניכנס בגדר תאונת דרכים וכי אין להעדר הסכמה לבדיקת פוליגראף משמעות ראייתית.

בסיכומו של דבר, לא רק שהתובע לא הצליח להוכיח כי היה מעורב בתאונה עם אוטובוס, אלא שעל פי הראיות הנני קובע כי מדובר בגירסה מאוחרת שהומצאה על מנת לזכות בהטבות הפוטנציאליות הגלומות בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

כתוצאה מכל האמור לעיל, התובענה נדחית.

התובע ישלם שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ והוצאות משפט בהתאם לפסיקתה שתוגש ובנוסף את יתרת האגרה בהתאם לתקנות.