בדיקת פוליגרף בהליך אזרחי צו שיפוטי לפוליגרף

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3689/15 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האיזורי בתל אביב 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ל' בניסן התשע"ו (8.5.16) בשם העותר: עו"ד שמעון פרץ בשם המשיב 3: עו"ד אבי אוחנה מטעם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד ד"ר רפי רכס פסק-דין

בבתי המשפט האזרחיים, על דרך הכלל, לא יפנה בית המשפט את הצדדים להליכים אזרחיים לבדיקת פוליגראף אף שרשאים הם לעשות כן בהסכמה ביניהם (ע"א 64/81 ביאזי נ' לוי פ"ד מב(1) 446); ופוליגראף כידוע אינו קביל בהליכים פליליים, אף שיש יתר גמישות בהליכי מעצר.

...

וגם לטענתם צרופו של הנתבע 2 כנתבע במעמד הדיון, עולה לכדי קיפוחו באופן כזה שלא יכל לשטח הגנתו באופן מיטבי ולתמוך אותה בראיות כגון בדיקת פוליגראף ותצלומי האבטחה של הקניון, במסגרת זו אף עותרים הם למתן צו שפוטי לקבלתם של אלו.

יפים לכך דברי השופט א' מצא בע"א 279/89 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שלום דמתי, מז(3) 156 (1993): "יצוין, שגם תקנה 72(ב), שניתוספה לתקנות סדר הדין האזרחי בתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 2), תשנ"א-1991, אינה אוסרת על טענות עובדתיות חלופיות בכתב-טענות אלא "כנגד אותו בעל דין"; ונימצא, שגם על-פי המבחן הדיוני החדש, שאותו הנהיגה התקנה, אין פגם בטענות עובדתיות חלופיות הנטענות כלפי בעלי דין שונים בגדריו של אותו הליך.

...

לכן, אם זו המסקנה לה הגיע בית המשפט יש לדחות את התביעה במלואה.

" [הדגשה שלי] משכך, איני מקבלת טענה זו. קבלת התביעה לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים עמדו בנטל השכנוע בגרסתם, וכי יש להעדיף את גרסת התובעים, לעניין קרות התאונה והאחריות לה, על פני גרסת הנתבעים, לפיכך דין התביעה להתקבל, כפוף להפחתה בגין אשם תורם של התובעים בשיעור של 20%.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, יש לחייב את הצד השלישי לשלם לתובעים סך של 14,200 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת משפט ששולמה ,שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ לתובעים וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 לנתבעים.

בתחילה התביעה הוגשה גם כתביעה למתן צוי-עשה, שבמסגרתה ביקש התובע, בין היתר, פירסום הודעת הכחשה, אך בהמשך התובע חזר בו מסעד זה מטעמים שונים.

לא התעלמתי מבדיקת הפוליגרף שערך הנתבע, אך כידוע בדיקת פוליגראף אינה מהוה ראיה קבילה בהליך אזרחי, אלא בהסכמת הצדדים (ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1) 446 (1988)).

(1)הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3; (2)היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפירסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פירסום; (3)הפירסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפירסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר; (4)הפירסום היה הבעת דיעה על היתנהגות הנפגע בתפקיד שפוטי, רישמי או צבורי, בשירות צבורי או בקשר לענין צבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה היתנהגות; .

...

טענה לחוסר תום ליבו של התובע בשולי הדברים אך לא בשולי החשיבות; טענת הנתבע בדבר חוסר תום לב מצד התובע נדחית על ידי.

מעבר לכך, התנהלות הנתבע שסירב להתנצל ולחזור בו מהפרסומים עד לסוף חקירתו הנגדית תומכת במסקנה שלא היה במשלוח מכתב התראה כדי למנוע את ההליכים בבית המשפט.

סוף דבר לאור הטעמים דלעיל, אני מורה על קבלת התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי כספי בסך 20,000 ₪.

להורות לנתבעים ו/או לנתבע 1 לקבוע בחיקוק כי מועמד לשפיטה יעבור טרם כניסתו לתפקיד בדיקת פוליגראף כמו גם בתקופות קצובות שיקבעו בחוק, במהלך הכהונה ו/או ככל ויתבקש על ידי הגוף המפקח לאור חשדות לבצוע עבירות שיפוטיות.

ה"שחיתות שיפוטית" ופגיעה בהליך שפוטי תקין תוך רמיסת זכויות הפרט הוצגה בזיקה להליך אזרחי שהתובעת 3 בעלת דין בו (ת.א. (מחוזי מרכז) 25501/03/18) (להלן: "התביעה האזרחית") משלא הוסרה החסינות של המותב בפניו מתברר ההליך (להלן: "השופט תמיר") מחמת שחיתות שיפוטית ובהעדר סמכויות בנידון לנציב תלונות השופטים, המצוי בנגוד עניינים אנהרנטי לבירור תלונות נגד שופטים.

בהתאם לסעיף 15 (ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה, בית משפט אזרחי אינו מוסמך לתת צוי עשה לגופים מינהליים כי אם בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק אשר גם הוא, לא מורה למחוקק או לממשלה על חקיקה ו/או תקוני חקיקה.

...

נקבע כי: "בהתייחס לטענות העותרים שלפיהן יש להעמיד לדין את המשיב 1, הרי שאלו לוקות באי מיצוי הליכים. כעולה מהעתירות, העותרים פנו ליועץ המשפטי לממשלה ולמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים (המשיבים 3 ו-2 בבג"ץ 9210/20, בהתאמה; להלן: המשיבים) בבקשה להעמיד לדין את המשיב 1 כחודש בלבד בטרם הגישו את עתירותיהם. בנסיבות אלו, לא ניתן למשיבים פרק זמן מספק להידרש לטענות העותרים בטרם הוגשה העתירה, וממילא דינה להידחות על הסף". הגישו המשיבים בפעם הרביעית עתירה- בג"ץ 1430-21.

לא זו אף זו: הבקשה לפסילת השופט נדחתה ונדחה הערעור על ההחלטה שלא לפסול את המותב (ע"א 77-21 קילקר נ' נעם (1.2.21)).

לאור כל האמור, אני מורה על סילוק התביעה על הסף במחיקתה.

העתירה מכוונת גם נגד פסק דינו של בית הדין האיזורי בירושלים מיום 2.2.2020 לחיוב העותר בגט; נגד החלטת בית הדין האיזורי מיום 1.11.2020 הדוחה את בקשת העותר לפסלות הרכב הדיינים; וכן נגד החלטת בית הדין הגדול מיום 2.9.2021 בו נקבע כי לנוכח סרובו של העותר לעריכת בדיקת פוליגראף באופן שנקבע בהחלטה קודמת, יינתן פסק דין בעירעור אשר הגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האיזורי המחייב את העותר בגט.

מתגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני עולה כי העותר הגיש ערעור לבית הדין הגדול על פסק הדין המחייבו בגט שניתן על-ידי בית הדין האיזורי.

עוד אציין כי לא מצאתי להתערב בהחלטות בית הדין הגדול בגדרן הוטלו על העותר הוצאות משפט, שכן מדובר בהחלטות ביניים מובהקות שאין ערכאת העירעור נוטה להתערב בהן, אף בהליכים אזרחיים רגילים (ראו: סעיף 1(8) לצוו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009), ומקל וחומר אין להתערב בהן במסגרת דיונית כבעניינינו, וזאת, בין היתר, אף לנוכח אמות המידה המחמירות להתערבות בית משפט זה בהחלטות בתי הדין הרבניים אשר פורטו לעיל.

...

ואולם, ככל שהליך ערעורי אכן הוגש על-ידו לבית הדין הגדול, הרי שהעתירה צריכה להיות מכוונת כלפי החלטותיו של בית הדין הגדול; וככל שהעותר לא נקט בהליך ערעורי כלפי החלטות בית הדין האזורי הנזכרות בעתירתו, הרי שדין העתירה המכוונת כלפי החלטות אלה להידחות בשל קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לבית הדין הגדול.

כן יצוין כי דין השגת העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לחייבו בגט להידחות על הסף אף מחמת היותה של העתירה בהקשר זה מוקדמת, שכן ערעור על פסק דין זה שהגיש העותר עודו תלוי ועומד בפני בית הדין הגדול (ראו: בג"ץ 778/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 10 (11.4.2007)).

סוף דבר: העתירה נדחית.