בדיקת נישואים לצורך הסדרת מעמד בן זוג

בחודש יולי 2013 נולדה לבני הזוג ילדה משותפת – היא מבקשת 2, אזרחית ישראל (להלן: הבת) – אך מספר חודשים לאחר מכן הודיעה המבקשת כי "הנישואין הסתיימו על רקע של אלימות במשפחה", וביקשה להסדיר את מעמדה לפי נוהל 5.2.0019 ("נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי"; להלן: נוהל אלימות) של המשיבה (להלן: הרשות).

כפי שציינתי לעיל, נוהל אלימות מורה כי מבקשים המשתייכים לקטגוריה זו, ועמדו בתנאי הסף, יזומנו לריאיון שבו ייבחנו זיקותיהם לישראל ולחו"ל, וכי העתק סיכום הריאיון "יונח בפני חברי הועדה על מנת לבדוק את נסיבות העניין בכללותן". כלומר, הנוהל קובע מפורשות כי האלימות שהביאה לקץ הנישואין אינה מובילה בהכרח להסדרת מעמד הקורבן בישראל – וכי על הועדה הבין-משרדית לגבש את המלצותיה על סמך מכלול הנסיבות, לרבות מבחן הזיקה.

בהתייחסו לטענה כי ראוי היה להעדיף את אינטרס ההסתמכות והציפייה של המערערת על פני מבחן הזיקה, הבחין בית משפט זה בין השיקולים שעל הועדה הבין-משרדית לשקול במסגרת נוהל פקיעת נישואין, ובין השיקולים הרלוואנטיים לפי נוהל אלימות, והבהיר כי – "עיון בפסק הדין שניתן בעיניין זוולדי מלמד כי מדובר בנוהל אחר, העוסק בניתוק קשר הנישואין בשל אלימות שהופעלה על-ידי בן הזוג הישראלי [...] ההלכה שנקבעה בעיניין זוולדי מצומצמת למקרה המיוחד שבו התפרק קשר הנישואין כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי, כאשר האנטרס הצבורי מצדיק הגמשה של קריטריון הזיקה והוספת טעמים נוספים, כמו עיקרון ההסתמכות והציפייה הסבירה, של בן הזוג הזר" (פסקה 18).

...

כמו חברי, אף אני סבורה כי הפגם בהחלטתה של הוועדה הבין-משרדית במקרה דנן נעוץ בכך שלא ניתן משקל מספק לעובדה שהמבקשת נפלה קורבן לאלימות מצד בן זוגה, בהשוואה לשיקולי הזיקה (וראו לעניין זה את דבריה של השופטת ע' ארבל בעע"ם 8611/08 זוולדי נ' שר הפנים, פסקה 17 לחוות דעתה (27.2.2011), שמהם ציטט חברי בפסקה 11 לפסק דינו).

אולם, מצד אחר, העובדה שבן הזוג הוא אדם שלו מיוחסת מסוכנות פעלה בסופו של דבר לרעתה מאחר שנקבע כי יהיה עדיף לבתה הקטינה שלא להיות בקרבתו, באופן שהשליך על ההחלטה שלא להעניק לה מעמד.

באופן כללי יותר, מעבר להיבטים הפרטניים של הנהלים הנוגעים למעמדם בישראל של בני זוג שאינם אזרחי או תושבי המדינה אני סבורה ששומה על רשות האוכלוסין וההגירה להפנים את הפן העקרוני של הדברים.

בית-הדין דחה את הערר, בכל הנוגע לסרוב המשיב להעניק למערערת מעמד של אזרחית; ואולם, בנסיבות המיוחדות של המקרה, מצא לנכון להורות על העברת הדיון בעיניינה של המערערת לועדה הבינמשרדית לעניינים הומנטאריים לפי "נוהל הפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים" (נוהל 5.2.0017; להלן גם – נוהל הפסקת ההליך המדורג, המכונה גם "נוהל אלמנות").

במקרה שבו פקע קשר הנישואין בשל פטירת בן-הזוג הישראלי, ואין לבני הזוג ילדים משותפים, חל סעיף ד.2.

הטעם השני להחזרת הדיון לבית-הדין, אשר מצטרף לטעם הראשון, העקרי, עניינו הצורך בעיון או בבדיקת המידע, שהמשיב נתן לו משקל משמעותי ומכריע בהחלטתו, אשר לפיו קיים מידע "ממכרה של המערערת", כי בני הזוג ניהלו "יחסי נישואין פקטביים". המידע האמור לא הוצג לבית-הדין במסגרת הפעלת הבקורת שלו על החלטת המשיב, וממילא לא אוזכר כלל בפסק-הדין בערר; והוא גם לא הוצג במסגרת העירעור המנהלי.

...

הערעור והשתלשלות ההליכים לפניי ערעור מינהלי, המופנה נגד פסק-דינו של בית-הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, מיום 22.11.16, בתיק ערר (י-ם) 4008-15, שלפיו נדחה הערר שהגישה המערערת על דחיית בקשתה למשיב להעניק לה אזרחות ישראלית, בהתאם לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, זאת בהתאם ל"נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראליים, לרבות בני אותו מין" (להלן – נוהל מתן מעמד לבני זוג).

לאחר בחינת מכלול טיעוני הצדדים, סבורני כי קמה עילה להחזרת עניינה של המערערת לדיון מחדש בבית-הדין לעררים, ולמתן פסק-דין חדש בשאלת הענקת מעמד האזרחות, זאת ממספר טעמים.

לאור כל האמור, ובפרט לנוכח הראיות החדשות שנחשפו על-ידי המשיב, לראשונה ובאופן חלקי, במהלך הדיון בערעור המינהלי, ומבלי להביע עמדה לגופן של המחלוקות, יש להחזיר הדיון לבית-הדין לעררים למתן פסק-דין חדש בעניין דחיית המשיב את בקשת המערערת לקבלת מעמד של אזרחית, זאת לאחר שיתאפשר לצדדים להשמיע טיעוניהם לפניו בעל-פה. התוצאה על-יסוד האמור, הערעור מתקבל, באופן חלקי, כך שעניינה של המערערת יוחזר לדיון בבית-הדין לעררים, למתן פסק-דין חדש בערר, חלף פסק-דינו הקודם, זאת בשאלת הענקת מעמד האזרחות, כמפורט לעיל.

בנסיבות העניין, ישלם המשיב למערערת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ש"ח (כערכו היום), וכן את אגרת הערעור (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה).

כמו-כן, תוקף העותר במסגרת העתירה את נוהל המשיב 5.2.0017 – "הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים", אשר לעמדת המשיב מאפשר דיון לפני הועדה הבינמשרדית במקרה של פקיעת הקשר הזוגי – רק כאשר בני הזוג היו נשואים; ולכן, לטענת העותר, יוצר נוהל זה אפליה פסולה בהקשר הנידון בין זוגות נשואים לבין זוגות ידועים בציבור.

לפיכך יצוין לעניינו, כי ההליך המדורג לפני נוהל חיים משותפים נמשך על-פני שבע שנים (כאשר בשלוש השנים הראשונות ניתנת לזר אשרה מסוג ב/1, ובארבע השנים הנותרות – רישיון מסוג א/5), ובמהלכו נבחנים באופן תדיר, בדומה להליך המדורג המוּחל על בני זוג נשואים – כנות הקשר בין בני הזוג והמשך קיומו; בדיקת מרכז חייהם של המבקשים בישראל; והעדר מניעה ביטחונית או פלילית לאישור הבקשה.

...

לשיטתנו, האיזון בין ההגנה על זכויות האדם של המבקשים מעמד מטעמים הומניטאריים לבין הצורך לנהל את משאביה הציבוריים של הוועדה הבינמשרדית ביעילות מוביל למסקנה כי על מנת שבקשה תועבר לוועדה הבינמשרדית די שהיא תעלה סיכוי מסוים לקבלתה.

סבורני, כי החלטת ראשת הדסק, לפיה אין בכל הנסיבות האמורות טעמים הומניטאריים לכאורה אשר מצביעים, לכל הפחות, על "סיכוי מסוים" לקבלת בקשתו על-ידי הוועדה הבינמשרדית – חורגת ממתחם הסבירות.

התוצאה מהטעמים שצוינו לעיל, העתירה מתקבלת, במובן זה שעניינו של העותר יועבר לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, אשר תדון במכלול טיעוניו של העותר, על-רקע נסיבותיו הספציפיות של המקרה.

בתאריך 7.12.09 הוענק לעותרת רישיון ישיבה מסוג ב/1 בתוקף עד ליום 7.6.10 לצורך המשך בדיקת בקשתה למעמד מכוח נישואיה לבן זוגה.

ראו לעניין הנוהל המדורג והחריגים לו פס"ד של כב' השופטת ע' ארבל בעע"מ 8611/08 פריהווט זוולדי נ' שר הפנים (27.2.2011) פסקה 10 שם קבעה כך : " יסודה של המסגרת הנורמאטיבית התוחמת שאלה זו, מצוי בסעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, המאפשר לבן זוג של אזרח ישראלי להיתאזרח, אף מבלי שהתקיימו התנאים הנדרשים למסלול ההיתאזרחות הרגיל. לצורך יישומה של הוראה זו, קבע שר הפנים, במסגרת שיקול הדעת הנתון לו, הליך מדורג המעוגן בנוהל משרד הפנים (נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי (נוהל מס' 5.2.0008) (להלן: ההליך המדורג)); בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 785, 788, 791, 793 (1999) (להלן: פרשת סטמקה), בג"ץ 5091/07 בדולב נ' מדינת ישראל פסקה 10 לפסק-הדין (לא פורסם, ‏11.05.10) להלן: ענין בדולב)). מכוח נוהל זה נבחנים על פני מספר שנים פרמטרים שונים המצדיקים הענקת אזרחות בסופו של תהליך, ובכללם יציבות וכנות הקשר, קיומו של מרכז חיים בישראל, והיעדר מניעה ביטחונית או פלילית (בג"צ 7139/02 עבאס-בצה נ' שר הפנים, פ"ד נז(3) 481, 488 (2003); ענין הלל, פסקות 2, 7 לפסק-הדין; פרשת סטמקה, בעמ' 786)). הרציונל העומד מאחורי נוהל זה כרוך, אם כן, בשמירתו של התא המשפחתי והקלה על מי שקשר את גורלו עם בן זוג ישראלי באופן שיבטיח כי לא יצטרך לבחור בין בן הזוג למגוריו בארץ (בג"ץ 754/83 רנקין נ' שר הפנים, פ''ד לח(4) 113, 117 (1984); עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אבנר אורן פסקה 16 לפסק-הדין (לא פורסם, 10.8.05)). מקום בו פוקע קשר הנישואין, פוקע ממילא אף רציונל זה ועל כן, על-פי-רוב במצב זה נפסק ההליך המדורג ובן הזוג הזר מורחק מן הארץ (בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 293 (2002) (להלן: ענין דימיטרוב); בג"ץ 3103/05 טיגילאורי נ' שר הפנים (לא פורסם, 5.3.09. להלן: ענין טיגילאורי); בג"ץ 4775/02 ניקלובה נ' שר הפנים (לא פורסם, 24.12.2002)). יחד עם זאת, במסגרת שיקול דעתו של שר הפנים, נקבעו חריגים לכלל זה במקרים בהם פוקע קשר הנישואין בשל גירושין או פטירתו של בן הזוג הישראלי, ובהתקיים תנאים מסויימים המפורטים בנוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים (הנוהל הכללי). נוסף על כך, הוסדרו בנוהל נפרד מקרים בהם פקע הקשר בשל אלימות כלפי בן הזוג הזר, העומד במוקד עתירה זו." "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי (5.2.0019)" עומד במוקד עתירה זו והוראותיו הרלוואנטיות הן כדלקמן: "מקרים בהם יש להעביר את התיק לועדה בינמשרדית לעניינים הומנטאריים:

...

ולכן דין העתירה דחייה בשל שיהוי בהגשתה.

סוף דבר עסקינן במקרה מצער בו העותרת נפלה קורבן לאלימות במשפחה.

העותרת תעזוב את ישראל בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יהא המשיב רשאי לנקוט באמצעים כנגדה למימוש החלטתי זו. אין צו להוצאות.

על נסיבות מעין אלה בהן פקע קשר הנישואין בשל פטירת בן הזוג הישראלי, חל נוהל 5.2.0017 שעניינו "הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים". על פי סעיף ד.2.

גם במסגרת דיון במתן מעמד מטעמים הומנטאריים וחרף אי השלמת ההליך המדורג, ניתן ליתן משקל לתשובה לשאלה עד כמה קרוב היה מבקש המעמד לקבלת מעמד זה. כך, ודאי בשים לב למרכיב חלוף הזמן האינהרנטי לבדיקה מעין זו (של עוצמת הקשר וכנותו) ושעה שמבקש המעמד מצוי בקשר זוגי נמשך עד להפסקת ההליך כל אותה העת – על כל המשתמע מכך.

...

הנה כי כן, המסקנה ממכלול נסיבות זה היא שלעותר זיקות חזקות ומשמעותיות יותר למדינת מוצאו, וזיקותיו לישראל חלשות בעוצמתן היחסית (וראו גם הנסיבות הדומות בחלקן, בפרשת גורובץ, שלעיל).

נוכח שיקול הדעת הרחב של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים והצורך ב"דבר מה נוסף" לשם מתן מעמד מטעמים הומניטאריים (ראו עע"ם 1086/09 קרוז נ' שר הפנים (7.7.2009)) – לא נמצאה בידי עילה בנסיבות המקרה להתערבות בהחלטת המשיב ודין העתירה להידחות.

התוצאה העתירה נדחית אפוא.