בדיקת ממצאי ה-BERA על ידי ועדה רפואית

כלומר - מסקנת הוועדה התיימרה להתבסס רק על מימצאי הבדיקה מיום 5/5/13, אך גם ההסתמכות על ממצאים אלה - לא היתה באופן שהם הופיעו בבדיקה, אלא באופן שבו הם "תוקנו" על ידי הוועדה, בכך שממצאי הירידה בשמיעה בתדר 1,000 הרץ ניראו כמשופרים יותר מאלה שנכתבו במימצאי הבדיקה.

הטעם לעמדתי זו, נעוץ בשני עניינים; האחד - האופן שבו הוועדה, לכאורה, שללה את הקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש לבין הירידה בשמיעה, קשר סיבתי שכבר אושר הן על ידי פקיד התביעות והן על ידי ועדות רפואיות קודמות, בכל התקופה שמ-1996 ועד 2012.

אף שתוצאות הבדיקה מיום 5/5/13, היו פגומות, גם לדעת הוועדה, היא לא בחרה לתת משקל רב יותר לבדיקות האחרות שהיו בפניה, אלא בחרה להתבסס רק על ממצאים פגומים אלה, לאחר שהן כביכול "תוקנו" באופן שמפחית את חומרת הליקוי של המערער, ותוך היתעלמות מוחלטת מבדיקת ה-BERA.

...

עם זאת, איני מקבל את עמדת המערער בענין הוצאתה מהתיק של בדיקת השמיעה מיום 5/5/13.

לסיכום אני מקבל את הערעור ומורה על העברת עניינו של המערער להידון בפני הועדה החדשה.

בהתחשב בעובדה שהמשיב הסכים, למעשה, לכך שהערעור יתקבל, אני מחייב את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 2,950 ₪ (כולל מע"מ).

רקע המערער הנו יליד שנת 1954,אשר הגיש תביעה לנכות כללית ונבדק על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון אשר קבעה דרגת נכות בשיעור 45%.

מנגד, טוען המשיב כדלקמן: וועדת העררים בדקה את כתפו של המערער ומצאה כי אין הגבלה בתנועות בכל המישורים, ולכן בצדק החליטה להפחית את אחוזי הנכות בהקשר זה. הועדה התייעצה עם אורולוג אשר בדק את המערער ועיין במסמכים הרפואיים, ומסקנתו היתה כי אין למערער הגבלה בהקשר זה. הועדה גם התייחסה לתלונות המערער בעיניין הפרעות השינה ונימקה את קביעתה על יסוד ממצאיה.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים הרפואיים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שיוסבר להלן: בכל הנוגע לכתף ימין: המערער טען כי הוא סובל מהגבלה בתנועות בפרק הכתף ומכאבים ממושכים בכתף.

סבורני, כי נוכח ממצאיה של הוועדה בבדיקה, החלטתה בהקשר זה סבירה ותואמת את הממצאים הרפואיים, ומאחר והמערער לא הציג בפני הוועדה כל מסמך רפואי הסותר את עמדתה ואשר עשוי היה להשפיע על כוונתה להפחית את אחוזי הנכות, הרי שלא נפל פגם בהחלטת הוועדה בהקשר זה. בכל הנוגע לליקוי השמיעה: כפי שהסבירה הוועדה, למערער נערכה בדיקת שמיעה במכון "אסף" ביום 3.6.13, אשר קבעה כדלקמן: "בבדיקה מתקבל ליקוי שמיעה תחושתי עצבי דו צדדי חמור. יש לציין התנהגות שמיעתית טוב מהמצופה לפי האודיוגרמה". נוכח דברים אלו, הסיקה הוועדה כי אמינות בדיקת השמיעה מוטלת בספק, ולכן נשלח המערער לבדיקת BERA ביום 24.7.13, גם כן במכון "אסף", ומהבדיקה עלה בין היתר כי בשני הצדדים "זוהו הגלים בחביונות ובזמני הולכה מרכזית תקינים". ועדת העררים בחנה ממצאים אלו בפרוטוקול תוך שהיא מציינת "הבדיקה הצביעה על ליקוי שמיעה קל באוזן ימין ושמיעה תקינה באוזן שמאל". מוצאת אני כי הוועדה פעלה כדין: כאשר הובאה בפניה בדיקת השמיעה הראשונה אשר העלתה ספק לגבי אמינות התוצאות, הופנה המערער לבדיקה נוספת במהלכה לא עלה ספק או חשש לגבי אמינות התוצאות או השתתפות המערער, ולכן רשאית היתה הוועדה להסתמך על הבדיקה המאוחרת כבסיס להחלטתה, כאשר שיקוליה של הוועדה מוצגים בצורה בהירה בפרוטוקול הדיון.

סיכום על בסיס כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

בגוף המכתב צוין כך: "אנו מביאים לידיעתך, כי הכרנו בפגיעה מתאריך 17/07/2014 כתאונת עבודה ואישרנו את תביעתך, עקרונית, ללא תשלום". בסמוך לאחר קבלת מכתב ההכרה, הגיש המערער תביעה לקביעת דרגת נכות ונבדק על-ידי ועדה רפואית ביום 1.2.16.

בנוסף נטען כי קביעת הועדה מסתמכת על בדיקת מאפייני טינטון שממצאיה שגויים, וכי דעתה של הועדה היתה נעולה כעולה מהשאלות שהופנו למערער במהלך דיוני הועדה.

...

לאור האמור, יש לקבל את הערעור.

טענות המערער כנגד הסתמכות הועדה על בדיקת ה-BERA נושאות צביון רפואי מובהק ומשכך דינן להדחות.

הועדה הפניתה את המערער לעריכת בדיקת BERA נוכח שוני משמעותי בין בדיקת השמיעה מיום 13.8.18 לבין יתר הבדיקות מהתאריכים 7.4.18, 21.8.19 ו- 4.2.20 – כאשר מימצאי בדיקת ה- BERA תיאמו את ערכי בדיקת השמיעה מיום 13.8.18 ומשכך קבעה הועדה, כי לא חלה החמרה במצב שמיעת המערער; גם אם היתה מתקבלת טענת המערער, כי יש לקבוע את ערכי השמיעה בתדר 500 הרץ לפי בדיקות השמיעה המחמירות – הרי שהתוצאה היתה נותרת על כנה שכן ממוצע הירידה בשמיעה בתדרי הדיבור לא יחצה 5% נכות רפואית שנקבעו למערער עוד טרם הליך ההחמרה.

אשר לטענת המערער, כי בהתאם לבדיקת שמיעה מאת מכון גל סף השמיעה בתדירויות הדיבור הוא 32 מימין ו-25 משמאל וזה מקנה 10% - טען המשיב, כי המערער מתייחס לבדיקה מיום 16.6.15 אשר נדונה זה מכבר על ידי ועדה חלוטה מדרג ראשון מיום 27.7.15 טרם הליך ההחמרה, במסגרתה נקבע כי הנכות בגין הירידה בשמיעה היא בשיעור 5%.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות עת ההודעה בדבר החלטת הוועדה שוגרה למערער עם העתק לבא כוחו ביום 6.7.20 ואילו הערעור לבית הדין הוגש רק ביום 5.11.20; כך גם דין הערעור להידחות לגופו, בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

טענות המערער כנגד הסתמכות הוועדה על בדיקת ה-BERA נושאות צביון רפואי מובהק ומשכך דינן להידחות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות ואף לגופו, בהעדר פגם משפטי בהחלטת הוועדה, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד האמור, דין הערעור להידחות.

עיון בפרוטוקול הועדה מעלה, כי למערער בוצעה בדיקה אודיומטרית ביום 24.5.2022 וכי הועדה לא דנה בתוצאות בדיקה זו ולא הבהירה מדוע היא לא קבעה את נכות המערער בהתאם לה. עוד עולה מהפרוטוקול, כי ממוצע תדירויות הדיבור אשר נקבע על ידי הועדה חושב על פי מימצאי בדיקת ה- BERA אשר מפרטת את תדירויות הדיבור בתדרים 1000 וב- 2000 הרץ בלבד.

נמצא אפוא כי החלטת הועדה להתמך במימצאי בדיקת ה-BERA היא החלטה מתחום שיקול דעתה הרפואי" (הדגשה אינה במקור).

...

בנסיבות העניין, מבוקש להשיב את עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתתאים את נכותו בגין ליקוי השמיעה בהתייחס לירידה בשמיעה בממוצע תדירויות הדיבור, הכולל גם את תדר 500, כפי העולה מבדיקת השמיעה ממכון "אתי ישראלי". עיקר טענות המשיב טענות המערער ביחס לקביעת הוועדה לעניין הירידה בשמיעה בתדירות 500 תוך הישענות על הירידה בשמיעה בתדירות 1000, דינה להידחות.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

לאור כל האמור, משהוועדה לא התייחסה לממצאי הבדיקה האודיומטרית ולא הסבירה מדוע לא נקבעה הנכות על פי ממצאי הבדיקה האודיומטרית הכוללת ממצאים גם בתדר 500, נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

סיכומו של דבר על יסוד האמור לעיל, עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 2.8.2022 על מנת שתעיין בשנית בממצאי בדיקתו האודיומטרית של המערער מיום 24.5.2022 ותבחן האם יש בממצאי בדיקה זו כדי לשנות מהחלטתה.